"השלום הברכה ואור המודעות והאהבה לכם, כאן ספיראלת האור הישויות המדריכות של דורית מבקשים להסביר מדוע איננו מכוונים את דברנו להכוונה ומיידע עתידני;
איננו מתעסקים בהכוונות עתידיות כיוון שכל תפקידנו הוא בהכוונת המעבר לחיים בהווה מתמשך, או שמא נאמר במעבר בין תפישה ליניארית המחלקת לעבר הווה ועתיד לתפישה הקשרית מעגלית, המכוונת להוויית נוכחות מלאה בכל רגע נתון של זמן, שהעבר מוכל בהווה והעתיד נוצר מעצם התנועה והתנודה המתרחשת תדיר.
אין באמת עתיד ואין באמת עבר, אלא בעיני המסתכל מנקודת המבט הקוטבית לינארית. אנו ורבות מהישויות המכוונות באנו לעורר את מודעותכם לכך שחלוקה זו עבר זמנה, על אף שעדיין נמצאת בשימוש נרחב ומדוע?
מנקודת המבט של הכלה מודעת של בו-זמניות הניסיון המצטבר הקיים ומתקיים כל העת בתנועה ותנודה מתמדת, עבר זמנה.
במילים אחרות כל אחד, בכל מעבר חיים גם אם הזיכרון המודע אינו קיים במודעות, ""סוחב על גבו"", כמו הצב, את הבית שלו = הבועה הנשמתית, הקוד, המכיל את כל ההתנסויות והניסיון המצטבר האישי והמחובר בו-זמנית לניסיון המצטבר הקולקטיבי. ידיעה זו קיימת כבר ב'כדור לימוד', אך המעבר לחווייתה, על בסיס יומיומי מצוי בתהליך התהוות ומה פירוש דבר?
פירוש דבר שניתן כבר, מנקודת המבט האנושית, להבחין בתמונת הרשת האנרגטית המחברת את הכל ואת כולם ולו בעזרת המדע, צילומי הלוויינים והתרחבות התקשורת לכדי רשת אחת, בה אין יותר סודות. הכוונה היא ליצירת שיתוף פעולה תוך יצירת אחדות
ניגודים הרמוניה שלמה מתוך מודעות לכך שהאינטרס האישי והחברתי משותפים מלכתחילה לרווחת הכול וכולם.
אלא מה? רשת התקשורת כל עוד היא מתבססת על תפישת עולם נפרדת, המופרדת מאחדותה היקומית, מעוררת באנושות פחדי השתלטות ואחיזה, הגוררת אחריה, עדיין, פתרונות יצירתיים במסגרת של התחבאות והסתרה, או שמא נאמר כל עוד קיים הפחד מהאור המגלה, מחזיקה האנושות בחושך המסתיר; מסתיר מפני עצמה ומסתיר מהסובב.
כל מי שבחר לעורר במוחו האנושי את הידע למקורו הנשמתי במודע, להיותו חלק מבורא עולם, מעלה את האור הפנימי ומעצם כך אינו מאפשר לחושך להמשיך להשתלט. כך כבר שנים רבות אתם עוברים תהליך בו כל ההסתרות מתקלפות מקליפתן אט, אט ואין אפשר לאורך זמן, להסתיר.
אור השמש כהקבלה למודע, אינו מאפשר יותר להתחבא ומעורר יחד עם זאת את האינטרס החברתי המשותף, גם אם כרגע בדרך של התקוממות, מהפכות ומאבקים.
הדרך להשיג דברים משתנה ככול שהאינטרס החברתי מתעורר, מה שאנו מכנים 'זיכרון ההיות' קרי, הזיכרון שכולנו חלק מאחדות אחת, כפי שכל אחד מאתנו אחד יחיד ומיוחד ואין סתירה.
ככול שמתעורר זיכרון ההיות, מתעורר יחד אתו האינטרס החברתי כיוון שאיש מאתנו, באשר אנו בשמיים או בארץ, אינו מתפתח ללא רעהו. כולנו מתפתחים דרך המראות הסביבתיות אחד בעזרת האחר/האחרים".