שאלה: בעקבות המדיטציה היום אני רוצה לשאול את המדריכים: האם באמת כרגע בכדור הארץ ובכלל ביקום יש את האפשרות שלנו לעבור באופן מלא "למימד התשיעי" או שעדיין זה עוד לא נרקם לגמרי, שלזה אנחנו קוראים: "רגל אחת פה ורגל אחת שם". האם זה אפשרי בתכלס?
דורית: את בעצם נותנת תשובה לשאלתך. כל עוד הסביבה לא בשלה את חייבת את "הרגל" אחת באנרגיה הישנה אחרת לא תוכלי לתפקד בכדור הארץ. ניתן למדריכים לענות על השאלות:
השלום הברכה האור והאהבה לכן, כאן יהושפט עזרה וחברי ספיראלת האור מבקשים לענות לשאלותיכן, ונחל כרקע, בשאלה על האפשרות לחבור כבר ל"מימד התשיעי" הלכה למעשה ונאמר כך:
הבשלות לחיים הלכה למעשה "במימד התשיעי" נבנית מזה שנים רבות כל רגע, כל הזמן. המימד קיים, מושלם, שלם, אך השימוש במהותו תלוי בכל אחד ואחד מכם. על כך כבר נאמר רבות באשר למאסה קריטית; ככל שיותר ויותר אנשים יתעוררו "למימד התשיעי", כך יתאפשר מימושו בקיום הארצי, לכן דיברנו (בתחזית השנתית), על תהליך של יצירת פאזל שמשלים את עצמו בעוד כחמש שנים. במאמר מוסגר נאמר, שכל תוספת קטנה לפאזל, יוצרת רווחה גדולה, מפני שזהו גלגל הנעה שנע כבר במהירות, וככל שגוברת המהירות של גלגל ההנעה של השינוי, כך דברים משתבצים בצורה הוגנת יותר, צודקת יותר, מתחשבת יותר, רגישה יותר, בכל העמים בכלל ובכל אחד בפרט. זו כבר איננה טיפה בים, ולמרות שתהליך החיבור של פיסות הפאזל, אל הפאזל הגדול, קשור במודעות אישית פרטית של כל אחד ואחד, הרי שרובו כבר קיים ומיוצר, וזה גם חלק מיצירת "המימד התשיעי".
עצם זה שנוצר ב"כדור לימוד" מימד תודעתי אנרגטי, (שהוא בחלקו הגדול כבר פיזי מבחינת התפיסה האנושית של אותם אנשים שיצרו את המימד הזה ביחד עם כולנו), ובכן, עצם זה שהוא קיים ב"כדור לימוד", אומר שאפשרי לחיות בו, או אפשרי לחיות על פיו. ברגע שכל אחת מכן, כדוגמה או למשל, מוותרת על "מימד הגיהינום וגן העדן" (כמטפורה להקצנות של "טוב ורע", שחור לבן, גבר אישה וכד') ועוד, ועוד אנשים ייוותרו על המימד הזה, יתפוס "המימד התשיעי" מקום הולך וגדל עד שכל הממדים, פרט למימד הספרייה שיוכל בו, יתפוגגו וייעלמו בזכות הכלתם. "מימד ההתבוננות", או "מימד האיכויות והסמלים" ימשיכו לשמש את "מימד התשיעי", כל שאר הממדים מיותרים מבחינת היותם עומדים בפני עצמם. הממדים האלה מייצגים מצבי תודעה הנוגעים לתוכנה הישנה, וכשזו מתפוררת גם הם מתפוררים, הם לא רלוונטיים יותר כמו ש"הטוב והרע" איננו כבר רלוונטי יותר, מפני שהוא נכון לרגע נתון, לסביבה מסוימת, על פי תרבות מסוימת, על פי תפיסה מסוימת, ותו לאו. ברגע שהתרבות משתנה, התפיסה משתנה, גם המושגים האלה משתנים.
"המימד התשיעי" שריר וקיים, יכולת השימוש בו, כפי שאמרנו קודם, קשורה: בוויתור מוחלט, מודע, על פחדים, חרדות, חששות, כעסים והתנגדויות דרך קבלתם כחלק מהמציאות ב"כדור לימוד". וזוהי נקודה מאוד משמעותית שכבר ציינו אותה פעמים רבות, אך איכשהו היא לא נקלטה; אין מדובר במלחמה בכעסים, בפחדים, אין מדובר במיגור הפחדים והכעסים, מדובר בהכלתם ב"אוקיינוס הידע". קבלתם כחלק אינטגראלי מלא של כל סוגי התחושות והרגשות שקיימים ב"כדור לימוד", כחלק אינטגראלי מהתהוות ההוויה הפיזית, בתוכנה הישנה.
הכלה מאפשרת התפוגגות, מאפשרת לתוכנה הישנה לפתוח את שעריה ולהיטמע בתוך תפיסה חדשה. כל עוד ישנה מלחמה של "טוב ורע", היא משמרת ומזינה את תבניות התוכנה הישנה. ומאידך, (כפי שכבר אמרנו), ככל שעולה המודעות האנושית, כך מתפוגג "הטוב והרע" ממילא, מבלי שאתם עושים דבר מפני שהמודעות האנושית המחוברת לזו הנשמתית מזכירה, או מאירה נכון יותר, בלב כל אחת ואחת מהנשמות המצויות בגוף פיזי את זיכרון היותן, ייחוד וחלק מהאחדות, ולכן עד שזיכרון זה יואר בלבות כל אנשי המאסה הקריטית ייקח עוד חמש שנים, ומדובר אך ורק בהארת הזיכרון מפני שהארת הזיכרון מעוררת שינוי, זה דבר שלמוח האנושי מאוד קשה לתפוס בתוכנה הישנה; איך נוצר שינוי מעצם המודעות, הראייה ההבנה האחרת?… אבל אתן כבר יודעות שזאת לא רק אפשרות, אלא מציאות גם מהחוויה האישית שלכן.
אפשר לקרוא לזמן הזה "זמן הארה", גם את זאת כבר ציינו; פעמוני ההארה מצלצלים!!! לא בשקט! בקול! ולאט לאט מעירים את התודעה הישנה, ומשום שהם מצלצלים כבר הרבה זמן וקולם גובר. מה שקורה בשטח הוא, שמידת, או עומק השינה, השתנו לחלוטין ורוב אנשי המאסה הקריטית, שעדיין לא התעוררו לגמרי, נמצאים במצב של נים ולא נים, כך שההארה מתאפשרת מידית.
לגבי השאלה מה מידת יכולת הנשמה להשפיעעל ולרפא את הגוף, נאמר כך, היכולת הולכת וגדלה. היא אינה מוחלטת, והיא איננה נוגעת רק בהחלטות טרום מעבריות, קרדינליות והחלטיות, אלא היא נוגעת, (אם נאמר זאת במילים הפשוטות ביותר), ברמת האמונה והאמון. ואם דיברנו על הארה, הרי שמדובר בהארה של רמת האמון והאמונה בעצם היותנו ניצוץ אלוה ממעל, יוצר ונוצר, בתהליך של השתנות מתמדת כייחוד וכחלק מהאחדות בו זמנית. משפט מסובך, אנו יודעים… אך טמון בו השינוי כולו.
אין ספק שרמת האמון והאמונה קשורים בתבניות חשיבה שלכן על עצמכן, שלכן על העולם, כפי שהם קשורים בתוכנה הרווחת, שיש לה גבולות מוגדרים לגבי מה אפשרי ומה לא אפשרי, ועל אף שהם נפרצים פה ושם, עדיין דעת הרוב אוחזת בכך שאי אפשר לעבור דרך קירות, ואיננו מכירים בני אדם בהוויה הכוללת, למעט אחד או שניים, שמאמינים באמונה שלמה שזה אפשרי, מפני שהאמונה השלמה שאפשרי לעבור דרך קיר, כי קיר זה אוסף של פרודות במבנה אטומי מסוים, שאפשר להפריד אותו, זאת אנרגיה, ועל כן ומכאן, שאפשר לעבור דרכו, ואין שום מחשבה על הגוף אם יקרה לו משהו, אם ייתקע בקיר, אם יפצע, מפני שברור במאה אחוז שהקיר הוא אוסף של פרוטונים ואלקטרונים שמתרוצצים סביב האטום במבנה מסוים ובדחיסות מסוימת וזו אנרגיה שניתן להפרידה, כמו כל אנרגיה, אינה רווחת.
בתפיסה האנושית, (ובמכוון לקחנו את הקיר, את האבן כהקבלה), בתפיסה האנושית אי אפשר לעבור קיר, זו אפילו לא בדיחה טובה, ואנו נותנים זאת כהקבלה ליכולת להשתמש בכוחות הריפוי על ההשתקפות הנוכחית.
וכעת נאמר משהו שאיננו מקובל בעולמכם, כמעט בכלל, אם בכלל:
האמונה כי ישנה בחירה שאי אפשר לשנות אותה, איננה נכונה! היא אמונה כמו כל אמונה אחרת, שמי שמאמין בה, המציאות שלו מתרחשת על פי האמונה הזאת.
אין קארמה שאי אפשר להתיר, אין החלטה שאי אפשר לשנות, אלא אם כן אתם מאמינים שאי אפשר לשנות. אין גזרה משמיים, כפי שרוב העולם שמאמין בדת וחי על פיה בטוח שקיימת, מפני שכל אחד מאתנו ניצוץ אלוה ממעל, ולכן אחראי לבחירותיו, יכול להחזיק בהן ויכול להרפות. נכון, נחוצה מודעות לשם כך מפני שרוב ההחלטות, הבחירות נמצאות בתת ובעל המודע ולא במודע ההכרתי. אך האפשרות לשנות. קיימת תמיד!
ניתן להשלים מעגל באינספור צורות, לא מוכרחים ""לדפוק את הראש בקיר"", כפי שאתם נוהגים לומר. רק התוכנה האנושית, בתפיסה שלה, מאמינה בשכר ועונש וכך גם הדתות ולכן ומכאן, שמוכרחים ""לדפוק את הראש בקיר"", בכדי לא להיתקל בו יותר אף פעם… וכמובן שכל מי שמתרגל ""לדפוק את הראש בקיר"" עושה זאת שוב ושוב, שוב ושוב, וכך פועל השחזור, ואנו מבקשים סליחה על הדוגמאות הבוטות.
ישנה יכולת פוטנציאלית לחיות בגוף. חיים בריאים, מספקים, מלאים שקשורים קשר ישיר עם החברה והסביבה אליה בוחרת האישיות להיוולד. לא יתכן לחיות חיים בריאים, מספקים ללא אינטראקציה הוגנת, הולמת, מתחשבת ורגישה ביניכם לבין עצמכם וביניכם לבין הסובב.
נשתמש בדוגמה שדורית אוהבת לתת כל פעם מחדש: "כולנו נהגים בכבישי החיים", כך בכל העולמות זה נכון. איננו באמת מנותקים, לא מהתודעות שלנו ולא אחד מהשני, ולכן כל דבר שאנו עושים משפיע על כל התודעות האחרות, על "ההוויה הפרטית" ועל ההוויה הכללית. ועל מנת להוות את "המימד התשיעי" במאה אחוז ב"כדור לימוד" ועל מנת לרפא, יש צורך קודם כל לשנות תוכנה. להתחבר, ז"א, לאמונה מלאה בטוהר הניצוץ שאתם שנותן חיים לגוף, בידיעה ברורה ומוחלטת שכל דבר שאתם עושים מהדהד ולכן אני = אנחנו.
כלומר, מדובר פה בשינוי אדיר ביחסי הגומלין, לא עוד הייחוד שולט, מכתיב. אלא, הייחוד מהדהד, נענה, משדר, במודע הולך וגדל. לא עוד ראיית "חור מנעול" שאיננה רואה את ההדהוד וממוקדת על תבנית קטנה. זה השינוי היקומי והקיומי האדיר שקורה; המיקוד משתנה מהפרט אל הכלל, כשהפרט בתוך הכלל. האם זה ברור והאם תרצו לשאול?"
שאלה: האם תוך חמש שנים כל אותם אנשים שאין להם כל נגיעה למודעות יושפעו ישנו? זה נשמע כחזון אחרית הימים, זה נורא מהר.
מדריכים: "תוך חמש שנים תיווצר המאסה הקריטית המשפיעה שתגרור אחריה את כל שאר העולם. כרגע עוד חסרים כמה פיבוטים = Pivot ברשת, שנמצאים במצב של נים ולא נים במקומות שונים בעולם. הם יתעוררו בדיוק בזמן, מפני שלא הזיכרון האנושי הוא זה שמוביל את הדרך, מה שמוביל את הדרך זה הקולקטיב, הזיכרון הקולקטיבי כשהזיכרון האישי שזור בתוכו.
האם הרעיון ברור?
ההתעוררות לא באה כתוצאה מעבודה קשה, או מזה שמישהו נתן למישהו עם פטיש על הראש! ההתעוררות באה מזיכרון שמתעורר, כפי שאומרים הרבה מהשירים שלכם: פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת. זה המוטו. אמון, אמון, אמון, אמון ועוד פעם אמון: האמון בתהליך, הידיעה שזה כך, מאפשרת שלווה ושקט, מאפשרת אמונה. מאפשרת, לכל אותן תבניות, שנקרא להן סימני השאלה המערערים את יסודות האמונה המתפתחת, פשוט מוכלים, ואתן יכולות לחייך אליהם מפני שהם חלק מהתוכנה האנושית ויש להם מקום ככאלה.
במילים אחרות, (כבר השתמשנו בביטוי הזה גם כן ונחזור), המעבר הוא משליטת הגוף להנהגת הנשמה את הגוף. זה העניין של "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת". התודעה הקולקטיבית קורית, מתעוררת אצל כל אחד באופן פרטי!
אור הזיכרון המודע, ההבנה, התבונה ואהבה לכם מחברי ספיראלת האור.
ומבקשים אנו לסכם בתרגיל של רטרוספקטיבה:
קחנה עשר שנים אחורנית, לא יותר. התבוננה רגע במקומכן לפני עשר שנים…………………………………………………………………………………………………..
קחנה את כל העשר שנים האלה, כציר של זמן והתבוננה על הציר הזה לרגע, שהרי מדברים אנו לעולם ליניארי ………………………………………….………………………………………………………………………………………………………
וכעת ראינה בו זמנית את עצמכן לפני עשר שנים, והיום, ואנו מבקשים מכן לשים את ציר הזמן = Time line"" מול העיניים שלכן. מצד שמאל עשר שנים לפני היום, מצד ימין בקצה הימני, היום …………………………………………………………………………………………………………….
כעת הורדנה את ציר הזמן קצת יותר למטה כדי שתוכלנה להתבונן מעליו, ואנו מבקשים מכן כעת להתבונן בהשפעה ובאנרגיה שסבבה כמו ספיראלה (לפני עשר שנים), שסבבה אתכן וקרנה אתכן ובאנרגיה שסובבת אתכן וקורנת מכן היום…………………………………………………..
אנו מבקשים מכן להתבונן ולראות את זה פלסטי, צבעוני, גם את גודל ההדהוד, גם את הקשר בין האנרגיה הזאת למצב הרוח, למצב הפסיכי שלכן (מבחינת הפסיכו ולא הפסיכי), הפסיכה, כפי שחלק אומרים, מבחינת המצב הנפשי האנושי, מבחינת הביטחון העצמי ……….……………………………………………………………………………………………………………
וכעת מבקשים אנו לשמוע מחיאות כפיים סוערות כל אחת לעצמה וכל אחת לאחרת….. הן לא חזקות מספיק………………………………………… תודה לכן, אוהבים אתכן!
גמר חתימה טובה כי אתן חותמות את עצמכן לטובה! היינה ברוכות."