דורית: אני מביאה את התקשור הבא משני טעמים: 1. אנו אמורים לגלות את היופי ממעמקי הלא נודע ולהשתמש באינטואיציה שלנו למצוא את דרכנו בחשכת המעמקים. האינטואיציה, החושים העל-חושיים, הם הדבר היחיד שמוביל אותנו באמת.
2. מעבר למיצוי המיטב זו ההבנה שהגוף הנוכחי הוא תלבושת לפרק זמן מסוים. אפשר לגלות מדוע אדם בחר לעזוב את כדור הארץ בגיל מסוים, מה הטעם ומה המשמעות של בחירתו? מה ביכולתנו ללמוד מהבחירה וכיצד היא משרתת אותנו?
ברגע שמבינים את המשמעות ואת המתנה שהאדם השאיר לנו, (וכל אדם שיוצא מכדור הארץ משאיר לנו מתנה, אלא שאיננו מורגלים לראות את זה ככה), כשמתחילים לחפש את המתנה ולהבין את המשמעות, משהו בתוכנו נרגע. זה לא אומר שלא נתגעגע אל מי שעזב, זה לא אומר שלא היינו רוצים שהוא יהיה פה איתנו. זה אומר שאנו מפרגנים לו ללכת, שאנו מבינים את הסיבות ושאנו יכולים להרוויח מהדבר הזה. באנו להרוויח, לא להפסיד.
אחת המצוות הכי גדולות שביכולתנו לעשות זה לפרגן למי שנפטר לצאת מכדור הארץ באהבה ובחיבוק, לשלוח לו המון אהבה.
עזרה: "תפיסת המוות מבחינתנו וגם מבחינתכם, כשאינכם בגוף פיזי, שונה לחלוטין מתפיסת הגוף. התפיסה של הנשמה דומה יותר לתפיסת ילד את מגרש המשחקים: פעם הוא על הנדנדה, פעם על המגלשה, פעם על הסולמת ופעם בארגז החול, כשבעצם זוהי מטאפורה לחיים אחרים ול"תלבושות" אחרת. אותו ילד, אלא שפעם הוא לובש "תלבושת" א' ופעם הוא לובש "תלבושת" ב'.
כלומר, כשנולדת נשמה לגוף פיזי היא נולדת מתוך ידיעה ברורה שהיא תשחק תפקיד 70 שנה, 20 שנה, 50 שנה, 100 שנה… ב"תלבושת" של גבר או ב"תלבושת" של אישה, בסביבה א' או בסביבה ב', כיהודייה, כנוצרייה, כמוסלמית, כהינדית, לא משנה, בזמן מסוים, קרי, בתקופת חיים מסוימת מבחינת זמן כדור ארץ ועם אנשים מסוימים. זה "מגרש המשחקים" שלה, והיא יודעת שהיא נכנסת ל"מגרש" הזה בכדי להשלים חוויות, בכדי לחוות חוויות, בכדי להגשים את עצמה דרך חוויה לזמן קצוב. ועד כמה שיישמע הדבר מוזר באוזניי ארץ, באוזניים הפיזיות, זו הקלה גדולה בשבילה שהזמן הוא קצוב מפני שהיא נכנסת לתוך מים עמוקים.
צללתם פעם עם תלבושת צלילה, או משקפת ושנורקל? כלומר, היא צוללת לתוך תנאים מסוימים, מאוד מסוימים. עליה להישאר בעומק מסוים בכדי שהלחץ לא יהיה גדול מדי. היא רואה מה שהיא רואה, שהרי טווח הראייה בעומק הוא מאוד קטן. זוהי ההקבלה לחיים בכדור הארץ, ואפילו לא הקבלה מספיק ממשית.
כלומר, אדם שצולל לעומק זהו אדם שגם עומד מחוץ למים ומסתכל על העולם סביבו, אלא שההקבלה היא בין ציפור שעפה בשמיים לגבהים אינסוף לבין מישהו שצולל לתוך המים העמוקים.
דורית: הוא נותן פה מטאפורה שהנשמה היא כמו ציפור שפורשת את הכנפיים ורואה את הדברים ממרחק, אבל התודעה הערה שלה מחוברת לאמודאי, לצוללן, שמצוי במים העמוקים. זיכרון הציפור שעפה בו זמנית, צופה מעל יודעת הדרך, נמוג.
עזרה: כלומר, כמה זמן אפשר להיות בתלבושת צלילה עם מסכה ושנורקל?
כלומר, מבחינת תפיסת הנשמה את הגוף מלכתחילה, זה "ציוד הצלילה" שלה בו היא משתמשת כדי לגלות את הנפלאות שבמעמקים ובכדי לשוב אל מקורה, אל מצב ההוויה השלם שלה בו היא מחוברת לכל עצמה, שהרי חוויית נשמה בגוף פיזי עד כה (עכשיו מתחיל שינוי בתודעה), היא חוויה שקשורה עם היצרות, עם נפרדות, עם הפרדה."