את התקשור הזה קיבלתי אחרי המפגש עם אדם שבא אלי לייעוץ אישי בשל תחושת ניתוק ובדידות בשל עבודתו כפסיכולוג. מה שקורה לי זה כשאני נפגשת עם אנשים באופן אישי, או כשאנשים מעלים דברים בקבוצות, הרבה פעמים אני הולכת עם השאלות שלהם. אני תוהה. מאוד חמלתי עליו. הוא כל כך מצליח בעבודתו, הוא אדם חביב ונעים ואוהבים אותו, אבל בפנים הוא מרגיש מנותק. בעצם זה הניתוק מעצמו. מעבר לעבודה שעשיתי אתו בפגישה הלכתי אתו. אחר כך כשישבתי לתקשר המדריכים נתנו את התקשור המובא בזאת וכהרגלם בקודש, עשו את החיבורים הנכונים ברגע נתון של זמן.
לתקשור הזה נתתי שתי כותרות:
1. "התייחסות מגדירה אינה מאפשרת לכלים לעלות מאוקיינוס הידע"
2. "על תפיסה סובייקטיבית משרתת"
מדריכים: "השלום, הברכה, האור, האהבה, השלמות וההבנה הגדולה, ההתרחבות, היופי והכיעור, הטוב והרע; היפוכי "כדור לימוד" והחיבור ביניהם ואור האהבה, השלמות וההבנה, כאן יהושפט, עזרה וחברי ספיראלת האור מבקשים לומר לך, דורית, לראות את חייך ועצמך כשלמות כל רגע נתון, וככלל שלמות מעצם ההיות המאגדת בתוכה את כל ההיפוכים, עד כי אינם נחוצים עוד.
התוכנה הישנה פועמת בעוצמת מוות, קרי, מאוימת, ולכן עולה בעוצמה. במילים אחרות, פחדים וחרדות עומדים בנפרד מתחושת ביטחון ושלמות מעצם ההיות ופוגמים בהרגשת הערך מעצם ההיות. במילים אחרות, אתם עדיין מפרידים ל"טוב" ול"רע" את החיים, את עצמכם, ומכאן שכל דבר שאתם מסווגים כ"רע" מיד מעלה מ"אוקיינוס הידע" את כלי ההגנה והמלחמה (אותו דבר…), התופסים את כל הבמה. על מנת ליצור איזון שלם עליכם להכיל את החיים הארציים על מגוון "הטוב" ו"הרע" שבהם, שבעצמכם ובכך להרפות/לשחרר, מאותו סיווג כשאין דבר "טוב" או "רע" אלא יש "יש", "יש דבר". ללא שיפוט וביקורת או כל תווית אחרת, ניתן ליצור שינוי במובן שההתייחסות הרלוונטית יכולה להישלף מ"אוקיינוס הידע", אין דבר שמפריע מבעדה. מה שעוצר את הכלים האלה מלהגיע אל המודע הן התוויות, קרי, התייחסות מגדירה "טוב", "רע", "יפה", "מכוער", "נאה", "לא נאה" וכד'… אנו יודעים… התרגלתם לסווג, לשים תוויות, אך השינוי כרוך בהסרתן, או יותר נכון בהכלתן וביכולת לראות שכל תווית (דעה, אמונה, קביעה), יכולה לקבל אלפי פנים שונות מאלה שהתקבעו. קרי, היפה יכול להיראות מכוער, לא מרשים, אפור, משעמם וכד' באותה נשימה.
אכן, מדובר בשחרור המוח האנושי מכבלי התוכנה החשיבתית והפתיחה שלו ל"יכול להיות אחרת". קרי, ליצירתיות המאפשרת גילוי של פנים חדשות, שונות, מגוונות הלוקחות את הפאן המתאים להן ברגע נתון מתוך כוליות (הכול), תפיסת המכלול = "תפיסה סובייקטיבית משרתת"– כך נכנה זאת כעת משום שזה בדיוק מה שזה- "תפיסה סובייקטיבית משרתת" גם אם אינכם רואים זאת עדיין. וברגע שמתאפשרת הפנמה בזכות הוויתור על האחיזה; "זה כך או אחרת ואין בלתו", מתאפשרת חוויית הגמישות, המעבר מדבר לדבר, מעניין לעניין, מגנוט והתמגנטות = אהבה אוניברסאלית חובקת כל, מהות הכול, מהות כולם אין איפה ואיפה. כל "יש" שהוא, משרת "יש" אחר ברגע נתון של זמן ויש לו מקום אחרת לא היה. אין דבר מתקיים אלא אם הוא משרת משהו, מישהו, דבר מה.
אין לדבר קיום ללא קיימות.
את אומרת: "אין אפשר להמציא את מה שלא נמצא", אך זה הרבה מעבר לדברים אלה שהם נכונים, אלא שאנו מבקשים להדגיש את מורכבות היקום בכל קיום, שהרי ש"האין" מגשים עצמו דרך התחלקותו, וכך כל חלק משלים עצמו דרך התחלקותו.
זה הפירוש ל"לכל דבר יש מקום", ו/או אין לדבר קיום ללא קיימות. רוצים לומר שכל התופעות באשר הן באישיות הנבחרת ב"כדור לימוד" או בכדורים אחרים וביקום בכלל לפרטי פרטים, מהווים ביטוי של "האחד", וברגע שהוכלו (מלשון הכלה), מצטרפים לשלם ממנו נוצרו מלכתחילה, והשלם (הפרט לצורך העניין כרגע), נע ביקום מתוך השלמות של אותו הרגע".
דורית: המדריכים נתנו לפני שנים רבות מטאפורה המתארת את התפתחת הנשמה והראו לי תמונה של ביצת אור שהרבה, הרבה חוטי אור מסתובבים בתוכה. הביצה נראתה מחולקת לפסי רוחב = פרקי התנסויות, כשבפס אחד מסתובבים חוטי האור, מסתובבים ומסתובבים, ומסתובבים עד שהוא נהיה לבן. כלומר, החוויה של אותה מדרגה הסתיימה. החוויה הבאה מתחילה ממה שכבר הכלנו, מהתשתית שכבר חווינו, ואז שוב חוטי האור מתרוצצים, וכן הלאה, עד שעולה האור בחלק הזה של ביצת האור, וכן הלאה עד שכל הביצה מוארת ואין בה צורך יותר והיא יכולה להתפוגג. אין צורך יותר בגבולות האגו הנשמתי. התהליך הוא תהליך של הקוד שחווה את עצמו, וכל פעם הוא חווה את עצמו בעולמות שונים, בחוויות מסוימות והוא השלים עצמו והופך להיות אור לבן. זה מה שקורה לנו עכשיו בגלגול ההשלמה. בתקשור הזה עלתה התמונה הזו שוב.
מדריכים: "התמונה שהראינו לך, ביצת האור עם החוטים כשכל חלק שמימש עצמו הופך לאור, וביצת האור מהדהדת את חוטי האנרגיה שעדיין לא מומשו מתוך מצע המימוש, ויכולה את לדמות זאת למצב תודעה, מיפתח זיכון והשוני שבהתייחסות ובהתנהגות, בהשקפת העולם, ממיפתחי ראייה שונים, רוחב ראייה, ההבנה, התפיסה וכד'. באותו עולם, באותו זמן תגלו התנהגות, התייחסות וכו' שונה לחלוטין, בהתאם לרמת הפתיחות של אותו אדם, אותה קבוצה, עד כדי מימדי תודעה שונים שנפרדים זה מזה כפי שקורה כעת ב"כדור לימוד" על מנת יתאפשר השינוי."
דורית: המדריכים מדברים פה על כמה דברים. הדבר האחרון שהם אמרו היה שהם הסבירו את החלוקה וההיפרדות לממדי תודעה בכדור הארץ: ממד שלישי, רביעי, חמישי ותשיעי.
לפני כמה שנים המדריכים התחילו לדבר על הרעיון שעד היום החוויה בכדור הארץ הייתה חוויה של שונות. דרך השונות הכרנו את החלקים בתוך עצמנו, למדנו לחמול, להכיל, לקבל, וכן הלאה. היום, על מנת יתאפשר שינוי התודעה בכדור הארץ, חלה היפרדות והדומה נמשך לדומה. אז הם דיברו על מימד שלישי, רביעי, חמישי ותשיעי.
""המימד התשיעי"" הוא מימד התודעה המכיל ביותר עד לכדי שוויון ערך, שותפות מלאה, עשייה משותפת, וכן הלאה – הדמוקרטיה בשיאה, בלשון המעטה.
בתקשור זה המדריכים נותנים את הממדים כדוגמה לשינויים במיפתחי הזיכרון שקיימים בכדור הארץ. מי שבחר להיוולד ב"מימד השלישי" חייב להיות במיפתח זיכרון של "המימד השלישי". הוא לא יכול להיוולד עם מיפתח זיכרון של "המימד הרביעי" כי אחרת הוא לא יממש את מה שהוא צריך לממש ב"חור המנעול" הצר שלו. מי שנולד ל"מימד רביעי" מכוונן לזיכרון שמתאים ל"מימד הרביעי", וכן הלאה. כל אחד שמיצה את החוויה שלו "במימד השלישי" יכול יעבור ל"מימד התשיעי" כי כולנו נשמות מפותחות וכולנו משלימים מעגל, אלא שכל אחד משלים מעגל בהתאם למה שנחוץ לו או נכון לו. כלומר, גם אם מישהו היום נמצא בטאליבן או באיזושהי קבוצה דתית, חרדית או פנאטית כזאת או אחרת, שזה מיפתח זיכרון מאוד קטן, הוא בבסיסו ניצוץ אלוהי.
כל מי מאתנו שבחר לעשות את דרך הלמידה האישית שלו ("שהרי השינוי בא מהפרטים" כפי שאומרים המדריכים), "במימד התשיעי", בחר להכיל בתוכו את כל הממדים ואת כל מיפתחי הזיכרון.
כלומר, זאת המאסה הקריטית שגורמת לשינוי מפני שהיא מכילה את כל האחרים. במקרה הזה ההפרדה היא לצורך חיבור. ההפרדה "למימד תשיעי", נועדה לחיבור לשוויון ערך בתוך עצמנו. אנחנו זקוקים אחד לשני כדי לדבר את אותה שפה, כי העולם סביבנו מדבר שפות אחרות ומעורר את השפות האחרות שקיימות בתוכנו. קיים בנו "מימד שלישי", קיים בנו "מימד רביעי", קיים בנו "מימד חמישי" שעדיין מחובר לאגו.
""המימד התשיעי"" מתקבץ בתוך עצמו כדי לעזור לעצמו להכיל את כל הממדים ולהיות המאסה הקריטית שמשפיעה על השינוי מפני שהיא חומלת על כולם, היא מכילה את כולם ואת "טוב" ו"הרע" בתוך עצמנו.
המדריכים מדברים פה על כמה דברים שלדעתי אפשר לתקשר עליהם. למשל, "תפיסה סובייקטיבית משרתת". מה שאני מבינה זה שהתפיסה הסובייקטיבית של כדור הארץ משרתת אותנו כרגע בכדור הארץ. ברור כבר שזאת אינה אמת אוניברסאלית. מי שבחר להיוולד גבר או אישה בכדור הארץ חייב להתחבר לדפוסים של כדור הארץ או לתפיסה הסובייקטיבית של גבריות ונשיות על מנת שיוכל לממש את תפקידו בצורה הטובה ביותר, בעיקר אם הוא בא לעשות אינטגרציה.
לאחרונה גיליתי שעל מנת לעשות את האינטגרציה הזאת של חיבור "למימד התשיעי" אני וכל אחד מאתנו זקוק להתחבר בתוכו לתפיסה הסובייקטיבית של כדור הארץ ולהכיל אותה. לקחת אותה כקרש קפיצה. זה כמו חוליות בשרשרת שמתחברות ביחד. כל עוד שאני נאבקת בדעות, באמונות, בחוקים ולא מקבלת את הנשיות שלי, אם נולדתי כאישה, או לא מקבל את הגבריות שלי, אם נולדתי כגבר, אני עסוקה במלחמה, בעצם על מנת שהמלחמה תוביל להכלה. פתאום הבנתי שקבלת העולם כמות שהוא על כל "הטוב והרע" שלו הוא קרש הקפיצה להתחברות "למימד התשיעי".
"תפיסה סובייקטיבית משרתת" המאפשרת גמישות. בלעדיה אין גמישות כי זו לא איזושהי אחיזה.