כשמדובר בשינוי תפישת עולם, אין הכוונה למחוק או לעקור מהשורש את תפישת העולם הרווחת, אלא לגלות שמה שאנו חושבים, מאמינים, יודעים, אינו כל מה שיש, שאלו אינם הגבולות היחידים, שקיימות עוד נקודות מבט, עוד דרכי התנהלות והתנהגות, יכולת לראות דברים ולהבינם מכל מיני חלונות הסתכלות אחרים.
כשהישויות המדריכות מדברות על שינוי, הן מעודדות אותנו להוסיף ולקבל עוד היבטים, כך שפרופורציות ישתנו, התפישה תשתנה, ההתנהלות תשתנה. המדריכים מכוונים אותנו לפתוח את המודעות לכך שאפשר לראות כל דבר בצורות שונות, שכולן נכונות מבחינת נקודת מבטו של המתבונן.
כבר נאמר ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם" ולהיפך וככל שכך ישתנו דרכי הלמידה, הטיפול והייעוץ, הכל ישתנה.
מטבע היותנו הנשמתי אנחנו מצד אחד חלק מהבורא, מהנצח, מצד שני ישות ייחודית שהנצח ממצה עצמו דרכה. מכאן שכל אחד מאתנו אמור להגשים עצמו דרך חוויה. המדריכים מדברים על כך שמראשית הדרך, מהרגע שבו נוצקנו אנחנו נמצאים במאיין קוטביות כזו שמושכת אותנו מצד אחד לשמור על הגבול שלנו, כדי שלא נתערבב עם השאר, מכיוון שיעודנו למצות את הקוד הנשמתי הייחודי, ומצד שני לאפשר לקוד הנשמתי להתגשם בכל מיני עולמות, מקומות, וצורות, דרך אינספור נשמות אחרות, ריחות, צלילים, צבעים, אירועים וכדומה.
מבחינת התפישה האנושית קיימת קוטביות, מצד אחד התפזרות ומצד שני התמקדות. מצד אחד כל אחד מאתנו חלק מהכלל ויחד עם זאת ייחוד עצמאי. חלק מ… ועצמאי בהחלט יוצר דילמה בעולמנו. קשה לנו לראות כי שאיפה ונשיפה הם שני הצדדים של אותה המטבע, קרי, שהיקום פועל על פעימה והדהוד ודבר אינו מנותק מדבר, שמתקיימים יחסי גומלין בין הכל להכל גם כשאיננו מודעים לכך. איכשהו אין לרובנו עדיין חיבורים במודע ההכרתי שכך הדברים פועלים ועובדים ושמתקיים גבול להוויה הייחודית שלנו מעצם ההיות ולכן אין צורך לשמור עליה קרי, להיות בהתגוננות ובמקום זאת לחוות קשר מודע ובלתי אמצעי וליהנות מיחסי הגומלין במודעות הולכת וגדלה.
כשאדם נפרד מהגוף הפיזי שלו, מתוך הבנה שהגוף הוא הכלי, היצירה שאיפשרה לרוח שלו להגשים את עצמה דרך חוויה, תהליך הפרידה מהגוף הרבה יותר קל היות ואין עליו לשמור על הגוף כאילו זה הוא, אין פחד להיפרד, כיוון שבפרידה הוא מתחבר לישותו ולנשמות נוספות; נקודת המבט השתנתה, הפרופורציות השתנו וניתן לעבור הלאה.
יהושפט, אחד מהישויות המדריכות האישיות שלי, נתן מטאפורה מאד יפה המסבירה שהמודעות שלנו אמורה להתפתח, להתרחב, לגדול ולצמוח כשאיננו מאבדים דבר אלא רק מרוויחים כיוון שמה שמשתנה כשכך, אלו הפרופורציות.
המטאפורה שניתנה להתרחבות התודעה היא של סיר גדול, מלא במים המתבשל על האש, שבתוכו עוף, המייצג את התפישה המקובלת.
כעת, לתוך אותו הסיר מוסיפים סוגים שונים של ירק, ירקות ותבלינים דבר המשנה את טעמו. באותו סיר, לאותם המים ואותו העוף נוספו הטעמים = התרחבות תפישת העולם ושינוי הפרופורציות בהתאם.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי