המדריכים דיברו על הרצון כעל כלי, כדרך המאפשרת לנו לגלות את השאיפות, הכמיהות והיכולות "הנסתרות" שלנו, דרך דחף המעורר רצון להגשימו. על מנת יצא דבר מה מן הכוח אל הפועל יש צורך, על פי המדריכים, בשילוב של רצון + כוונה + ביצוע, כך יתאפשר מימוש של חיבור לאמת פנימית אמיתית והגשמתה.
אין הכוונה בכתבה זו לדבר על רצון הנובע מחסר, מפיצוי, מפיתוי, שיכול גם להוות גורם מעכב אלא, על הרצון מהיבט אחר. המדריכים הקבילו את הרצון לתדר ההנעה, לדחף, שמבחינת התפיסה האנושית מיתרגם כרצון.
דחף זה מביא למודעות הכרתית דברים פנימיים שקיימים בנו ואיננו מודעים אליהם או, משתיקים אותם כי "זה לא מקובל, זה לא נאה, ניכשל", כל מיני סיבות הקשורות לחוסר ביטחון, חשש, פחד…מדובר בהיבט נוסף של הרצון במובן שעצם ההקשבה אליו מאפשרת לשחרר מתת ההכרה המון דברים שנחוצים לנו.
עניין הדחקת הרצון מאוד מקובל בכדור הארץ, למשל בכל מה שלא נוגע, או לא מתאים ותואם את התפיסות החברתיות באותו זמן כי זה לא רלוונטי; לפני שלוש מאות, לא היה רלוונטי לאישה ללמוד קרוא וכתוב, להחליט על חייה, כמו גם בתקופתנו במסורות שונות בהן הבעל הוא המחליט על החיים של האישה.
הגבלת כוח הרצון מתקשרת אצל המדריכים בהיבט הזה עם הגבלת האישיות מבחינת הגבלת הדברים הכי אותנטיים פנימיים שיש לנו. במובן העמוק ביותר של הביטוי הכי אותנטי ואמתי שלנו, אנו חייבים להתייחס לרצון. לא לקבור אותו, לא להדחיק אותו, לא להעביר אותו דרך מסננת השכל, או מסננת החוקים התרבותיים, אלא לתת לו מקום לתרגם את עצמו, קודם כל למודע ההכרתי, למילים, מה שעוד לא אומר לעשות עם זה משהו.
השלב הראשון הנחוץ על פי המדריכים, הוא לתת לרגשות שלנו מקום מלא מבחינת המודעות אליהם וההכרה בהם. הרבה פעמים אנו לא נותנים מקום לרגשות משום קריטריונים חברתיים שאמנם עוזרים לנו להתנהל כחברה, אבל אם נתנהל רק על פיהם מבלי להקשיב לרצון הפנימי שלנו, אין סיכוי שנגיע לידי מיצוי. לכן, היכולת שלנו למצות את עצמנו היא קודם כל להודות ברגשות, להכיר כל רגע במה אנו רוצים, מהי השאיפה הפנימית, מפני שהרצון הוא טריגר שמפעיל המון אפשרויות, המון תכניות, המון כישורים שיכולים לבוא לידי ביטוי.
ניקח לדוגמה את שאקרת הגרון המהווה אינדיקאטור ל -well being שלנו; הגרון שלנו מייצג את מגוון הקולות הפנימיים. יש להניח שנרגיש מחנק, סגירות בגרון כשאנו כל הזמן עסוקים בהחנקת הרצונות הפנימיים האמתיים שלנו.
המדריכים מדברים על ההכרה בעצם הרצון וברעיון שאם במשך גלגולים הדחקנו את הרצון מסיבות שונות התוצאה היא שאיבדנו את הקשר האמיתי עם עצמנו, עם מה שאנו באמת רוצים ושאין לנו סיכוי להגשים את המאוויים והחלומות שלנו ולבטא את עצמנו במאה אחוז אם לא נקשיב לרצון.
(כוח הרצון יושב בשאקרה השלישית ובשאקרה החמישית).
הרעיון הוא שהרצון הוא קודם כל מנחה/מוביל את תת המודע להכרה המודעת, של צרכים פנימיים, על מנת שנוכל לבדוק אם הם רלוונטיים לכאן ועכשיו. כשכוח הרצון לא נמצא בהלימה עם הכוונה, הכוונה לא באה לידי ביטוי בהוויה הפיזית.
ככל שאנו מפתחים את הרגישות שלנו ונותנים מקום לרצון להישמע, להתגלות, להרגיש אותו, כך רשת האופציות מבחינת הביטוי המיטבי של אישיותנו, נפתחת ומתגלה. הדבר אינו אומר שנממש את כל האופציות האלה, או שכל הרצונות רלוונטיים עכשיו לזמן ומקום;
הרבה פעמים הרצון הקבור בתוכנו, מבוסס על דברים שכבר התממשו פעם, בגלגולים קודמים, חוויות שהיה לנו מאוד טוב איתם ואנו רוצים שהם ימשיכו. אנו זוכרים זאת כזיכרון נפלא ומתגעגעים.
כמו שאומרים המדריכים, שזיכרון האחדות מלווה אותנו מעצם היותנו לאורך כל הגלגולים ומכאן שהשאיפה הבסיסית היא ליחסים של שייכות ואחדות.
איך גילוי כוח הרצון מתחבר לזה? יכול להיות שבמעברים קודמים היה לנו קשר זוגי מדהים המהווה מודל לחיים הנוכחיים, היינו בעמדה מכובדת ורמת מעלה, או לחילופין רצינו דברים ולא קיבלנו אותם, ואנו ממשיכים לרצות אותם כאן ועכשיו ואין להם שום קשר לבחירה שלנו לחיים האלה.
הצפת הרצון אל המודע מאפשרת את הצפת החלומות והכמיהות הכי עמוקים שלנו. כשאיננו מתרגמים את החלומות והכמיהות שלנו למציאות, אין סיכוי שיתגשמו.
הפער בין חלום למציאות נובע מכך שאיננו מתרגמים אותו לרצון. יכול להיות שאיננו מעזים לומר: "אני רוצה!" "מותר לי לרצות" בין שזה הגיוני או לא.
כשאיננו מגשימים חלום, יכול להיות שאיננו מכירים בו או לוקחים אותו ברצינות ונוטים לתרץ זאת בכל מיני דברים שאנחנו אומרים לעצמנו, בין שבמודע ובין שלא; ש"זה לא מוצלח, זה לא כדאי, זה קשה, לא ילך, אין לי כסף " וכד'. על מנת להגשים רצונות וחלומות, נדרש מאיתנו לעיתים, לעשות דברים שאיננו בטוחים שנצליח לעשות, או שמחייבים שינוי ממנו אנו חוששים וכדומה. אנו מאד יצירתיים ב"למה לא".
כאמור, הרצון הוא טריגר, דחף, תחושות, שנועדו להעיר ולהאיר את תת המודע וכך להביאו למודע. על מנת לסייע לעצמנו לתרגם רצונות, כמיהות, חלומות,
אני מציעה לכתוב במשך חמש דקות כל יום במשך חודש ימים ב"פנקס רצונות", באופן חופשי, בלי לסנן, מה בא לי באותו רגע, באותו יום.
לתת מקום לרצון שלנו ולתרגמו למודע כך ניתן לו להתחבר לכוח הכוונה וליישומו.
מדובר על תרגיל שהוא כולו הווה. העתיד נוצר כל רגע ולכן "אני רוצה את זה" בעכשיו. הניסוח כאן הוא "אני רוצה עכשיו". אין עבר, הווה, עתיד, יש רק הווה.
כשהרצון מודע וזה הופך לכוונה, זה הופך לכוח. אנו יכולים לרצות ולא ליישם ולכן זה לא רק כוח רצון. בכדי שניישם את מה שאנו רוצים, אנו צריכים להיות מודעים לרצון שלנו, להודות.
היום אנו נמצאים בתקופה של חיבור של כל ארבעת הרבדים (פיזי, רגשי, מנטלי ורוחני), קרי, חיבור לשפע. כוח הרצון או ההקשבה לרצון, מאפשרים לחבר את כל הרבדים יחד. כשמקשיבים לרצון שכל כך הרבה שנים הודחק או נעצר, או נעשתה לו סובלימציה דרך כל מיני פיצויים, ניתן לבדוק אם הרצון הזה בכלל רלוונטי.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי