אנו מצויים בתקופה בה עולים וצפים דברים מתת ההכרה שעדיין מעכבים ההתפתחות והביטוי המיטבי שלנו ובכך מספקים לנו הזדמנות מעולה לשחררם. לעיתים עולים דברים שהיה נדמה לנו שכבר מאחורינו ונראה שעדיין לא.
לא ניתן לעשות שינוי תודעתי (לעבור תוכנה), אלא אם נשחרר את מה שאנו אוחזים בו עדיין שאינו מאפשר לנו להרגיש ולהיות במיטבנו. המדריכים מכנים זאת שחרור ל"אוקיאנוס הידע"- ספריית הידע של כל ההתנסויות שלנו. כשבעצם מדובר בשחרור אחיזה.
כיום כבר רובנו יודעים ומודעים לכך שדבר אינו קורה במקרה וכל מה שבא לפתחנו בה לפתחנו. כל התוויות וההגדרות שאנו נותנים לדברים נועדים על מנת לעורר אותנו ולסייע בידנו לשחרר שיפוט.
הכי קשה לנו לשחרר את התוכנה האוטומטית מכיוון שהיא מכילה את כל ההגנות והמסקנות שאספנו לאורך הדרך על מנת להרגיש בטוחים ומוגנים. כך שמה שמפעיל אותנו בעצם אינו באמת עדכני לרגע נתון של זמן, אלא רלוונטי למסקנות שהוסקו פעם.
עדיין איננו יודעים לשנות בהתנדבות על בסיס יומיומי כל הזמן כלומר, ההרגלים מנהלים אותנו ועל כן עלינו להרגיש שהגיעו מים עד נפש כדי לשנות ולשחרר.
כל מי שמפתח מודעות בכלל ומודעות רוחנית בפרט בעצם מגלה נקודות מבט חדשות, לאט, לאט, משנה פירושים, התנהגות והתנהלות ובתוך כך מתעוררים ערוצים אחרים במוח ולאט, לאט, כאשר הידע הופך להיות פרקטי, מציאותי זה התבניות הישנות, האוטומטיות אינן מפעילות אותנו יותר. עצם העובדה שאנו רואים את האבסורד מאפשר התפוגגות.
וכך אנו מגיבים לעולם, לעצמנו ולסובב מתוך אבחון מדויק שאינו יושב על סיפור קודם ולכן רלוונטי לרגע מסוים.
אני נמצאת במסע רוחני של הבנת עצמי וטעם החיים שנים רבות דרך עצמי, תלמידי ואלה שבאים להתייעץ עמי. לאורך הדרך הזו גיליתי שיש לי חזון פנימי אדיר של עולם אכפתי של שיתוף פעולה והתחשבות, צדק, הגינות, עזרה אחד לשני, עולם אוטופי, עם חזון מאד גדול של שלום, הרמוניה ו"אחדות ניגודים הרמוניה שלמה" ובכל פעם שהעולם לא התנהל על פי הקריטריונים האלה התאכזבתי מרות. כלומר, גיליתי שמה שמפריע לי, אם נקרא לילד בשמו, הוא שאני בעצם לא מקבלת את החיים (ואת עצמי בתוכם), כמות שהם.
ובעצם כך אינני מבינה באמת את החיים בכדור הארץ ותפקידו של המנגנון האנושי.
לאט, לאט, למדתי שבחרנו להיוולד עם "מיפתח זיכרון קטן" משום הצורך לחוות את עצמנו דרך חמישה חושים ושהיום, למרות דרך ארוכה שעשינו ומודעות שפיתחנו, אנחנו מונעים עדיין מדפוס הישרדות וקיום, מתוכנה שהתפתחה כתוצאה מהעדר זיכרון של מי אנחנו באמת, נשמה בתלבושת אנושית.
למדתי שאם וכאשר נקבל את החיים כמות שהם וכך גם את הטבע האנושי על כל נפלאותיו ומגרעותיו, את האגו האנושי ונבין תוך כדי תהליך מה עדיין מקפיץ אותנו ונשחרר, נוכל להתנהל על פי מה שהמדריכים אומרים שעלינו להתאמן בדמיון בהוויית גולש גלים, מכיוון שהחיים הם הים ואנו הגולשים בו.
נעשה אבחנה בין הביקורת שיש לנו על כל מיני תופעות ובין היכולת לקבל אותם כחלק מהים ואז נוכל להחליט מה לעשות עם זה. כך שגם כשבחוץ מזג האוויר סוער נוכל להמשיך לגלוש בים החיים על פי התנאים = גמישות, יכולת הסתגלות והיענות על פי תנאי השטח ברגע נתון במקום על פי דפוסים/פירושים.
למדתי שברגע נתון של זמן כל אחד מאתנו עושה את המאה אחוז שלו, מה שאפשר את הקבלה של החיים ושל עצמי. המדריכים הדגישו שהמאה אחוז שלי (של כל אחד), באותו הרגע יכול להיות חמישה אחוז מסיבות שונות. כלומר, המאה אחוז שלנו זה משהו גמיש ומשתנה כל הזמן. כמו תדר האיזון היוצר איזון גלובלי על כל המערכת, כשאנו מתנהלים על פי האיזון ברגע נתון של זמן, כשהכול נמצא בתנודה מתמדת.
יהושפט אמר לי לפני כמה שנים: " החיים הם מגרש אימון וככל שאתם מאומנים יותר אתם מיומנים יותר וכל אחד מכם עושה את המאה אחוז שלו ברגע נתון של זמן וזה הדבר הכי גמיש והכי משתנה שיכול להיות. לו תדעי שהחיים הם מגרש אימון תתאמני בשמחה".
ביקורת ושיפוט מאד מחלישים ועל כן בכל פעם שאני לא מקבלת את עצמי, את החיים אני מחלישה את עצמי. חוסר קבלה של המציאות על כל גווניה מחליש ומפעיל את מערכת התגובות האוטומטית שאיננה עדכנית.
לקח לי זמן להבין שאת "אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה" עלי ליצור בפנים ולא לצפות שזה יקרה בחוץ כשהבנתי זאת התחלתי להפנות את תשומת ליבי לפתח מיומנות של גולש גלים.
דבר אינו קורה במקרה, לכל תופעה יש מקום, ואם היום כל העולם מטורף ומשתגע זה כי הסדר הליניארי מתפרק, הפוך על הפוך, חווית האבסורד, העבודה שלי, כמו לרבים אחרים זה לקבל את העולם כפי שהוא.
חשוב הוא להשיב עצמנו הביתה, לחוויית שייכות אולטימטיבית פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית – תהליך שאינו קורה ברגע. שהרי אנו בתהליך של פרדה מהתוכנה הישנה.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי