כל מה שקורה תמיד לטובתנו גם אם איננו רואים זאת…

אנו נמצאים כיום בתקופה מאד דרמטית בה מתפרקים דברים ואנו יכולים לקבל זאת כסימן לאבולוציה, סימן לשינוי. כשקורה משהו נפתח לנו עולם שלם, המפגיש אותנו עם הרבה מאד דברים,  ועם הזדמנות לשינוי, תפישה שהופכת הכל ליותר פשוט ובונה.

בתקופה זו אנו נמצאים בתפר, בין תוכנה ישנה, דפוס ישן שנפרץ לבין דפוסים חדשים הגורמים לתזוזת הישן ולשינוי. בחיינו הארציים חווינו דפוס של השתנות מילדות ועד זיקנה כשכל השתנות אפשרה לנו לפתוח ערוצים אחרים, דלת נסגרה ואפשרה לנו לפתוח דלת חדשה.
בתקופה זו מדובר בשינוי ברמה של הכרת הדפוס האנושי, היכולת להכילו ולשחררו, לאפשר לעצמנו לוותר עליו. על מנת לפתח את רמת המודעות עלינו לאפשר לדפוס להפוך לחלק מ"אוקינוס הידע" שלנו, כך יפסיק לנהל אותנו = יציאה מעבדות של דפוסים לחרות של בחירות חופשיות, חדשות כאלה שאינן מותנות בפירושים ישנים כתוצאה מהחיבור לניצוץ שאנו – מהפך בחיבור: מהנשמה לגוף.

כל מה שקורה, גם אם הוא קשה ולא נעים, גם אם אנו מפרשים אותו בצורה זו או אחרת, זה תמיד לטובתנו. זה קשור לגוף האתרי, לחלק הנשמתי שמזמן לעצמו בדיוק את מה שהוא צריך וכשמפנימים את הרעיון, זה אחד הדברים המרגיעים שיש. כאשר אנו מבינים שזה לטובתנו כל הגישה משתנה.

כאשר הבנתי והפנמתי שהכל לטובתי גם אם קורה משהו קשה ולרגע אני מרגישה התנגדות, לוקח רגע נוסף ואני מסוגלת לומר לעצמי: "או.קיי מה הסיפור, מה זה מאפשר לי, מה הדבר הזה מעלה בי שאם לא כן לא יהיה יוצא ממני?" 
בדרך כלל אנו הולכים על אזור נוחות, מסתובבים באותם מעגלים, הדברים שקורים לנו מוציאים אותנו מאזור הנוחות, לא דווקא במונחים של "טוב ורע", מוציא מאתנו דברים שלא היו יכולים לצאת, לפני אירוע כזה או אחר וזה כולל גם דפוסים, אמונות, יכולות שלא ידענו על קיומם.

הגישה הבסיסית היא כאמור שכל מה שקורה מיועד על מנת שנגלה עוד חלקים בתוכנו, על מנת שנוציא מעצמנו איכויות ויכולות שלא ידענו שנמצאים בתוכנו. זאת למידה שלא הייתה יכולה להתארע (מלשון אירוע), אלמלא מה שקרה. גם כשמדובר בכאב. הכאב מוציא מהאדם דברים שלא היו יוצאים קודם.
אם הכל בשבילי ולפתחי נפלה "פצצה", מה אני לומדת מזה, מה זה מוציא ממני, מה זה מאפשר לי?
כמובן שעולים כל הפחדים והחרדות וכך אוכל לטפל בהם. זה מכוון אותנו לפתוח ולגלות דברים בתוך עצמנו שלא היו מודעים לנו קודם לכן. אפשר לבכות, לכאוב ולהצטער אבל אין צורך לעבור "לגור שם" אלא לראות במה זה עוזר ומה זה מאפשר לגלות בתוך עצמנו שאילולא "הפצצה" לא היינו מגלים, גם אם הגילוי לא יהיה מידי.

נדע כשנדע! נדע מה שנכון לנו ברגע נתון של זמן וכאשר יהיה לנו צורך לדעת.

כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.

סגור לתגובות.