ברצוני לדבר על שני דברים שבעיני מאוד חשובים ומשמעותיים הקשורים לתקשור, ליכולת שלנו לקלוט מידע בצורה מהימנה, ליכולת שלנו לתת עצות ותשובות לעצמנו ולאחרים.
בקבוצות מתקדמות, מידי פעם, מביא מישהו איזשהו קושי, בעיה, לגבי עצמו או לגבי מישהו אחר. כולנו מתקשרים על העניין, כולל אני, כותבים את מה שמתקבל ובכך מסייעים לאדם שמבקש את העזרה.
באחת הקבוצות מישהי הביאה קושי שעורר תגובות, עצות, צורך לגונן וכדומה. לא כל דבר שהאדם מספר בהכרח מעורר תגובות, אך יש נושאים ה"מקפיצים" רבים מאיתנו. למשל, אם אדם מגלה איזו ציסטה סרטנית זה מעורר בנו תגובות מפני שזה מעורר את הפחדים שלנו. אם אדם מספר על אלימות במשפחה, זה מעורר בנו תגובות של מה צריך לעשות. על כן, ביקשתי מהקבוצה לכתוב את כל מה שיש להם לומר, את כל מה שהם מרגישים, את כל העצות שלהם, את כל המחשבות שלהם, ורק אחרי שהם יגמרו לכתוב, להיפתח לתקשור, זאת על מנת להפחית את ההשפעה של הדעות והאמונות שלנו ולא לשייך אותן למדריכים. בסבב כל אחד אמר את דעתו ואחר כך הקריא את מה שהוא קיבל בתקשור.
הגיע תורי ופתחתי בכך שאין לי דעה, על אף היותי אדם בעל דעות שיש לו מה לומר ויש לו את דרך החיים שלו, במקרה הזה דעתי אינה רלוונטית עד כדי כך שאין לי דעה, משום שכול עצה שאתן, לא תהיה שלמה, היות שישנם דברים לכאן ולכאן ופרט לכך אני סומכת על השואלת במאת האחוזים שתמצא פתרון הולם עבורה ועל כן פניתי הישר למדריכים להכוונה.
לא אמרתי שאין לי דעה כי לא אכפת לי, או כי אני לא יכולה לפתח דעה, שהרי אפשר לפתח דעה לכאן או לכאן בקלות. "אין לי דעה" כי אני באמת לא יודעת מה נכון עבורה.
הבחורה, נשמה מפותחת ומודעת העושה את דרכה באמונה שנים רבות, שחייבת לעבור את ההתנסויות שלה, שבחרה את ההתנסויות שלה כדי ללמוד. זו הדרך שלה. הדבר הראשון שבעיני הוא מאוד משמעותי ובמשך השנים הפך להיות יותר מוצהר, זה הקטע של הכבוד לשני, וכך גם הכבוד לעצמי, על איפה הוא נמצא ומה הוא צריך, ממקום של שוויון ערך. כשבאים מהמקום של "את צריכה לעשות ככה או אחרת", חשוב להבין שאנו קודם כל נובעים מתוך עצמנו, מתוך הכוונות הכי טובות והרצון לעזור, ושוכחים שזוהי בעצם נשמה מפותחת שעושה את הדרך שלה. אז קודם כל נכבד את הדרך שלה. לכבד אותה אומר שאיננו בהכרח יודעים מה טוב בשבילה. נשתתף איתה ונאפשר לה לשפוך את כל מה שיש לה לומר ובכך נעזור לה להגיע לתשובות של עצמה. לכל אחד תשובות שונות, הנכונות לו!
אני תמיד אומרת: "תבדק/י אם זה נכון לך". ההארות שאנחנו נותנים יכולות לתרום המון לעומת הערות שיכולות לסגור ולכווץ.
כל מה שאנו אומרים נכון לנו ושלנו. זאת המתנה שלנו לעולם. זה לא אומר שנשתוק, אלא נזכור שזה שלנו, ואז האינטונציות של הקול שלנו משתנות, מה שאנחנו אומרים משתנה. זה מחבר אותי לפילוסופיה האינדיאנית שאומרת: "אם יש לך מה להגיד ואתה יודע שזה יביא תועלת, תגיד, אם לא, תשתוק".
המדריכים נותנים לנו שיקוף של פרספקטיבה אחרת הנקייה משיפוט, מביקורת, מדעה במובן של טוב או לא טוב, שיקוף שמרחיב את הלב והדעת. הם יכולים להסביר מהיכן הפחד נובע, מה הטעם והמשמעות שלו, מהי המטרה שלו, מה השירות שהוא נותן. בעזרת המדריכים אני מוותרת לאט- לאט על שיפוט וביקורת עד שהמקום שאני יכולה לומר היום שאין לי דעה. כשאנחנו נמצאים בהתגוננות, יש לנו כל הזמן דעות על כל דבר. ככל שאנחנו פחות מתגוננים ביכולתנו יותר ויותר להיות במקום שאיננו יודעים. זה כמו הסיני החכם שאומר: "אני לא יודע אם זה טוב, אני לא יודע אם זה רע, אני אמשיך לעבד את אדמתי". איננו רואים את כל התמונה אלא רואים את מה שאנחנו רואים ברגע נתון של זמן, וברגע נתון של זמן ביכולתנו לפעול עם שתי ידיים על הלב עם מה שאנו מאמינים ורואים. זה שעוד יום, או חודש או עוד שנה נראה דברים אחרת, אינו אומר שלא היינו בסדר שנתיים, או חודש, קודם מפני שאנו עושים את המאה אחוז שביכולתנו באותו רגע. יש בזה משהו מאוד אנושי עם חמלה אמיתית וזה משולל כל ניואנס של ביקורת, שיפוט, כעס, התנגדות, של חשבונות, וכן הלאה.
כשמישהו בא אלי לייעוץ, אני פועלת על פי רוב בשני שלבים. קודם כל אני אומרת את כל מה שעולה לי מהניסיון הארצי שלי, מהידע שלי ומהתבונה האישית שלי, זאת המתנה שלי, ואז עוצמת את העיניים ונותנת את המתנה של המדריכים. כל מי שבא להתייעץ איתי בא להתייעץ עם דורית ולא רק עם המדריכים. הוא לא בא להתייעץ רק עם המדריכים מפני שכך העמדתי את הדברים. יש אנשים שרק מתקשרים וזה בסדר גמור.
אתמול הגיעה אלי בחורה לייעוץ לגבי פריצת הדרך המקצועית שלה. נתתי לה בלי סוף רעיונות ממה שאני יודעת, ממה שאני שומעת מתלמידים שלי, מדברים שאני נתקלת בהם. המדריכים לא חיים פה. המדריכים יכולים לתת עצות לגבי דברים מסוימים, לדבר על אנשים מסוימים, על קארמה בין אנשים במשפחה, על הילדים, על האופי של כל אחד ואיך נכון לחנך כל אחד, ממה להתרגש וממה לא להתרגש. מה שהיא קיבלה מהמדריכים לא סיפק אותה, ולכן הצעתי לה לבוא עוד פעם כדי שנעשה מפות אסטרולוגיות ונומרולוגיות של הילדים. אני מוצאת שהשילוב בין הדברים המאוד קונקרטיים של ניסיון החיים שלנו והחוכמה שצברנו, יחד עם הידע והראייה היותר רחבה של המדריכים הוא שילוב מנצח.
כשאדם מחובר לרוח על בסיס יומיומי המידע מגיע. כאשר נשאלת שאלה התשובה מגיעה למרות שלא תמיד יודעים מהיכן.
לכן לא תמיד צריך לדבר בנפרד מהמדריכים. ההדרכה ישנה והידע נשפך. לכן אמרתי קודם שכשאדם בא אלי לייעוץ אני לא עוצמת את העיניים ומדברת עם המדריכים, אלא אני מסיטה את העיניים הצידה ומתחילה לדבר. אני רואה גלגולים שונים ודברים שונים.
את רמת ההרחבה של המידע עם נקודת המבט הייחודית של המדריכים אני לא נותנת לאנשים לפספס.
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור