מודעות רוחנית ותקשור כאמצעים לחווית חיים מספקים ולכריתת ברית שלום עם עצמנו

אני מבקשת היום לשוחח מעט על מודעות רוחנית ותקשור כאמצעים להרחבת רשת האופציות שלנו ולכריתת ברית שלום עם עצמנו וכתוצאה מכך, עם הסובב אותנו. אני מגלה לאורך השנים אצל עצמי ואצל האחרים, כי יש בנו כוחות, יכולות, הבנות, רגישויות, וידע הרבה מעבר למה שלימדו אותנו בבית, בגן בבתי הספר וכדומה. כישורים אלה "צצים" מידי פעם "כך פתאום" מבלי שיש לנו הסבר מהיכן צצו, הרבה פעמים בשעת לחץ, מצוקה, במצבי אין ברירה, שאנו "פתאום" מוצאים עצמנו מתמודדים עמם ואחר כך לא מבינים מהיכן לקחנו את הידע, היכולת, האומץ, הכוח וכו'.

על פי אמונתי לכול אחד מאיתנו יעוד ותפקיד הנובעים מבחירה, שאיננה בהכרח בהכרה המודעת שלנו, לא משום שאין יכולת לדעתה, אלא משום שאיננה נמצאת בעולם המושגים האנושי המקובל, על ברכיו גדלנו.

בשפה האנושית המקובלת עדיין, לפחות בעולם המערבי,  מה שלא ניתן לגעת בו בחמשת החושים, נתפס כלא קיים, כלא הגיוני. זה אינו סותר את העובדה שרוב האנושות משתמשת בחושיה הבלתי נראים, לחוש מצבים, אנשים וכו'. חוש זה – החוש השישי – מתייחס לכל אחד מהחושים הפיזיים. יש שמע חושי ושמע על חושי ראיה חושית ועל חושית מגע חושי ועל חושי וכו' הרי אתם בודאי יכולים להתחבר לזיכרון של מגע גם אם אינו מתרחש הלכה למעשה, לזיכרון של ריח (פריחת ההדרים למשל) מחוץ לעונה…

החוש השישי נלווה לחיינו וככול שנקשיב לו ונציית לו יותר, כך נחווה חיים עשירים ומספקים יותר. בעצם הכול נוגע בגילוי החוש השישי  שלנו האינטואיציה, דרך השימוש בדמיון מודרך, ככלי שיאפשר לנו לאבחן ולגלות מצבים, אנשים, את עצמנו, ככלי שמאפשר כיוון. כך, שכשאני מדברת על מודעות רוחנית ותקשור, אני מדברת על כלים שיעשירו את חיינו, שיאפשרו לנו לוותר על חוסר ולהתחבר ל"יש", לשפע, הקיים בתוכנו ובסובב אותנו. ראיית עצמנו מנקודות הסתכלות נוספות, גילוי כוחות ויכולות שאנו או לא מודעים להם או חוששים להשתמש בהם מכול מיני סיבות: (שחליליה לא נצליח, מה יגידו, אולי אנחנו רק מדמיינים… ), מאפשרים לנו לממש חזון ו/או חלום. אני מאמינה באמונה שלמה שכול אדם העסוק במימוש חלומותיו, חי חיים מספקים הרבה יותר ממי שאינו מעז לחלום וליישם. גם משום כך חשוב שנסייע לעצמנו לפתח את המודעות לחלק הרוחני שלנו. 

אדם רוחני בעיני, הוא אדם המחובר לעצמו, למטרותיו ולחלומותיו, מעביר אותם לשדה המציאות, תוך כדי מודעות לכך שהוא אינו לבד בעולם . יודע שחלומות מתגשמים עם, בעזרת ודרך אחרים. שמכול אחד יש ללמוד, שכולנו שווי ערך בבסיסנו, גם אם אנו שונים. אדם רוחני בעיני הוא אדם בעל אינטרס חברתי מפותח היודע שההתפתחות שלו מתאפשרת עם ודרך כל הסובב אותו ובמידה והוא פוגע באחר הוא פוגע בעצמו (ולו בשל העובדה הפשוטה שפגיעה באחר, יוצרת תגובת נגד כל שהיא שלא תמיד נעימה לנו… בלשון המעטה.)

מודעות רוחנית אם כן, קשורה בעיני בגילוי העולם הרחב שמעבר לחמשת החושים שאנו רגילים להשתמש בהם, להתחבר לחוש השישי.

אין אדם עלי אדמות שאין לו אינטואיציה, אם הוא משתמש או לא משתמש בזה במודע זה כבר עניין אחר. האינטואיציה היא הדבר הכי ראשוני שלנו. כשתינוק נולד, האינטואיציה, הרגישות והרגש הם הכלים שלו, לוקח זמן עד שהקוגניציה מתחילה לפעול. היום, אצל "הילדים החדשים" הקוגניציה פועלת יותר מהר, פעם זה לקח מספר שנים עד שהילד התחיל להשתמש בקוגניציה שלו כלפי העולם. הדבר הכי טבעי עבורנו זו הקליטה האינטואיטיבית שלנו, הרגישות הקולטת שלנו. כל אחד יכול לפתח את האינטואיציה שלו. זו עדיין אינה שפה המקובלת בעולם שלנו בצורה גורפת, אנשים מתייחסים עדיין רק למה שהם רואים ושומעים. השפה הזאת היא עולם בפני עצמו שפותח בפנינו הבנות, תובנות, יכולת קבלה של עצמנו, סליחה לעצמנו ולאנשים אחרים והתנהלות אחרת בחיים מפני שיש פתאום איזשהו חלון ענק של אופציות. זה מרחיב את האופציות שלנו גם בחיי היומיום כשאנחנו יכולים לקחת ממנו אם אנחנו רוצים.

ניתן לפתח את האינטואיציה דרך מדיטציה, דרך ההקשבה – הקשבה לעצמנו, הקשבה אחד לשני.

לאורך המון שנים תמיד היה מישהו שהיה מחליט בשבילנו וגם נתנו לו את הלגיטימציה להחליט. גם היום קיים הרבי או הקאדי או הכומר שמחליטים על החיים של חלק גדול מהאנושות. מישהו ש"יודע יותר טוב" מאיתנו. השינוי הגדול המתאפשר היום, הוא בהעצמת הפרט, בזה שאין  אף אחד בחלד שיודע "יותר טוב" לגבינו. יש אנשים שיכולים לעזור לנו לגלות, לשקף לנו מצבים מפני שלכל אחד הראיה הייחודית שלו , שיכולה לתרום. למעשה אני לא יכולה לגלות לכם שום דבר חדש. אני רואה את  תפקידי, כמעוררת ידע פנימי שכבר קיים בכם. את תת המודע היודע הרבה מעבר למודע ההכרתי.

לא בהכרח המודעות ההכרתית יודעת שאנו יודעים. המון דברים יהיו לכם מוכרים. הרבה דברים יעוררו בכם את ההרגשה: "באמת אני מרגיש ככה. אני באמת יודע את זה. זה באמת ככה בחיים אבל לא העזתי לומר זאת בקול רם מפני שזו לא דעה רווחת ומקובלת".

אי אפשר למצוא את מה שלא נמצא. אי אפשר לגלות את מה שאין. אפשרי להפוך הרבה נסתר מבחינת הידוע לנו, לידוע.

על פי תפיסתי (ולא אני המצאתי אותה כמובן…), אנחנו יוצרים את המציאות שלנו, המציאות לא באמת נכפית. כשמדברים על שינוי מבחינתי, מדובר על מעבר ממצב של יצירה ליוצר. ממצב של עבדות לחירות. ממצב שבו אנו תלויים בסביבה שלו ומותנים על ידה כאוטומטים, למצב של שוויון ערך. כשאני מדברת על התניות, אני מדברת על מה שכולנו מכירים: שאחרים אומרים לנו שאנו בסדר, נחמדים ובזה מותנה ערכנו. שוויון ערך שלנו לא קשור בסביבה שלנו, הוא מולד. זה לא שהסביבה לא משפיעה, הנסיבות מאוד משפיעות, אנחנו כל הזמן ביחסים של משפיע – מושפע, אבל אנחנו נוכל ללמוד ליצור את המציאות שלנו בצורה הרבה יותר משמעותית.

סגור לתגובות.