בפעם הקודמת הדגשתי שאנו נמצאים בתהליך של שינוי, ירדנו לכדור-הארץ בסימן של שינוי והשינוי הכי גדול זו הפרידה מהאחיזה בתוכנה הישנה, לא פרידה מהתוכנה הישנה, אלא מהאחיזה בה.
ככול שאנו פותחים עצמנו לקליטה של נקודות מבט נוספות, אינפורמציה נוספת יכולה להתווסף וכך מתרחבת התפיסה והמחשבה שלנו בהתאם, אנו עושים שינוי מבחינת עצמנו, מבחינת ההתייחסות שלנו לעולם ולחיים ויש לנו השפעה מאוד גדולה.
בנוסף השתמשתי במטאפורת ה"קרן הארצית" כמשל למעברי חיים מספר בכדור הארץ וכך גם בעולמות אחרים אלא שאין קשר מודע בין הידע, הניסיון המצטבר והיכולות, בין "קרן אחת לקרניה המשניות קרי, בין ערוץ החוויות הארצי בינו לבין עצמו לבין ערוצי חוויה בעולמות אחרים, מבחינת הזיכרון המודע שלנו.
כשהמודעות האנושית מכירה בהיותה השתקפות אנושית של הנשמה, מתחיל חיבור בין הידע והניסיון המצטבר של כל ערוצי החוויה.
חשוב לי לציין שאין הכוונה להיזכרות מי היינו היכן ומה עשינו, אלא לעצם הידיעה שבכל אחד מאתנו אוצרות של ידע, כוחות ויכולות, הרבה מעבר לזמן ומקום, שההסכמה להכילם משנה חיים, פותחת אפשרויות ומאפשרת מיצוי הרבה יותר רחב משידענו עד כה והכי הכי חשוב: מאפשרת שלום עם עצמנו, בתוכנו ועם הסובב.
המלחמות הן תוצר של "קרניים" שנפרדו מבחינת ההכרה המודעת. התפיסות נפרדו, שכחנו שאנו אחד, שכחנו שכל עולמות החוויה הם עולמות המשמשים אותנו למען הגשמה דרך חוויה.
בחלק גדול מהעולמות אין חיבור מודע לזיכרון, זה משהו יקומי. לכן, השינוי שחל עכשיו מתבטא בכך, שמתחיל חיבור בין הזיכרונות. כלומר, תוכנת האנוש היא לא התוכנה היחידה שקיימת.
"האמת" של כדור-הארץ זו אמת מאוד ספציפית שמבוססת על הרבה מאוד הוכחות; כשאנו מאמינים שאנשים הם "טובים" נפגוש אנשים "טובים", כשאנו מאמינים שאנשים הם "רעים" נפגוש אנשים "רעים", ככה זה עובד – יש לנו "הוכחות".
האמונות שלנו מייצרות את המציאות. כשאנו מתחברים לתפישה שאנו יוצרי המציאות שלנו, אנו יוצרים אותה, אך כשאיננו מאמינים בכך ותולים את כוחנו במזל, באמירה של אחר, וכדומה, אנו היצירה ולא היוצר. חיינו היומיומיים הם תוצאה ישירה של אמונתנו גם כשאיננו רואים זאת.
להיות היצירה פירושו להיות התוצר של… ואם אנו תוצר של… אנו תלויים במה יעשו ואיך יגידו ואם יהיו נחמדים אלינו או לא יהיו נחמדים אלינו ואם ירצו אותנו או לא ירצו בנו ואם יביאו לנו ואם יעשו לנו. ולזה אני קוראת קורבן.
אם יהיה מזג אוויר יפה בחוץ יהיה לי מצב רוח טוב, אני לא יכולה שיהיה לי מצב רוח לא טוב אם יש מזג אוויר "רע" בחוץ.
כולנו, כשמתחילים להיות מודעים לזה שיש לנו שלוחות במקומות נוספים, אחרים, שזה לא כול מה שיש, מקבלים הרבה יותר ידע והרבה יותר כוח.
כל זמן שהערוץ הזה סגור, ואנו "יודעים שאנו לא יודעים", הדלת לידע היקומי סגורה ואנו נשענים רק על הזיכרון הארצי. המדריכים הציעו להפסיק לומר "אני לא יודע/ת" ובמקום זאת, להקשיב ולדעת, להרשות לעצמנו לדעת, זה כמו לומר "אני לא יכול/ה". מדובר על מקום של שוויון ערך, העולם עובר לשוויון ערך.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי