הסובייקטיביות היא הייחודיות האישית של אחד מאיתנו והיא המתנה שלנו לעולם. כולנו, כל הנשמות בכל העולמות מפותחות ככל שתהיינה, סובייקטיביים, תמיד. בכדור הארץ הסובייקטיביות מצומצמת במיוחד, משום שבחרנו להיוולד למיפתח זיכרון קטן. כלומר, כשאנו נולדים לגוף פיסי בכדור הארץ, איננו זוכרים מי אנחנו מהיכן הגענו, איזה ניסיון מצטבר באמתחתנו וכד'. בכול עולם רוחב הסובייקטיביות משתנה על פי מיפתח הזיכרון באותו עולם. עם אימון בהרחבת יכולת הקליטה דרך דמיון מודרך, מדיטציות, כתיבה מדיטטיבית ושימוש באינטואיציה בנוסף לשכל האנושי, נוכל להתקרב למלוא הסובייקטיביות שלנו.
על מנת להסביר את הנאמר עד כה טוב יותר,אשתמש בדוגמת השמשות, שמבחינתי מהווה מטאפורה למהותנו. (אני אוהבת להשתמש בדוגמת שמש עם קרניים מפני שזה מאוד מטאפורי וקל לנו לראות את זה). אם ניקח את בורא עולם כשמש וכל אחד מאיתנו כקרן שלו, (ניצוץ אלוהה ממעל, "בצלמו ובדמותו ברא אותם"), נראה שהקרניים זורחות מכל מיני כיוונים. כלומר, לכל אחד (לכול קרן), נקודת מבט סובייקטיבית ראשיתית שונה מאשר לאחר. הלידה של כל אחד מאיתנו מ"אנרגיית האם", (כפי שהמדריכים מכנים את הבורא), היא ממקום אחר בשמש = נקודות מבט שונות. כל אחד מאיתנו משקף נקודת מבט ייחודית של פוטנציאל אדיר מימדים. הקוד הנשמתי שלנו (כמטאפורה),הוא "הקרן". כל אחד מאיתנו הופך בעצמו לשמש (כדוגמת הבורא),על מנת להגשים את הפוטנציאל הטמון בו, דרך חוויה,שהרי לא ניתן לממש את הפוטנציאל בפרק חיים אחד, על כן יש צורך במספר פרקי חיים, (גלגולים), לא רק בכדור הארץ.
מכאן, שכול אחד מאיתנו ייחודי, אין עוד אחד כמונו בדיוק. כל אחד רואה את הדברים וקולט את הדברים מנקודת המבט הייחודית שלו = סובייקטיביות.
נשמה יכולה להיות אינטליגנטית, מלומדת, נשמה עתיקה עם הרבה ידע וניסיון מצטבר, אך נקודת מבטה היא של "קרן" אחת בלבד. גם המדריכים שלנו סובייקטיביים. אובייקטיביות = צירוף כול נקודות המבט הסובייקטיביות ביחד. אם נערבב את כולנקודות המבט של כולנו מכל ובכל העולמות נקבל משהו אובייקטיבי. מלכתחילה לא קיימת אובייקטיביות מפני שכל אחד מאיתנו אמור לחוות, או להביא לידי הגשמה את הפוטנציאל הייחודי שלו. המדריכים משתמשים בביטוי "סובייקטיביות מצומצמת" ו"סובייקטיביות רחבה". ככל שהמודעות שלנו גדלה, ככל שמתחברים לזיכרונות, לידע, לניסיון המצטבר, לתבונה ולחוכמה שאספנו לאורך הדרך, כך הסובייקטיביות שלנו מתרחבת.
כדוגמא לסובייקטיביות אקח את התקשור: על מנת לתקשר (ואחליף את המינוח ל"לתקשר באופן אותנטי"), יש צורך לאפשר למלוא הסובייקטיביות שלנו לבוא לידי ביטוי. כלומר, לאפשר לכול הנקלט לתרגם את עצמו. אני לא יכולה לדעת אף פעם אם מה שאני מתקשרת הוא נכון, אלא אם כן אתם נותנים לי אישור שזה נכון. אני לא מדברת על תלות, אלא על משהו עובדתי. אני מתקשרת במטרה שהנאמר ידבר אל… וירחיב את… נקודות המבט של מי שאני מתקשרת לו, יעשיר אותו, אךאיני יודעת אם זה נכון או לא. אין לי מונופול על האמת. יש לי מונופול על דבר אחד; להעביר נאמנה ועם שתי ידיים על הלב, את מה שאני קולטת כמתרגמת ישרה ונאמנה בלבד. זו תמיד תהייה האמת הסובייקטיבית שלי ושל המדריכים שלי. הכוונה, בכל מה שקשור לתקשור היא להתחבר למקום הסובייקטיבי האמיתי, האותנטי,שקולט, לא עושה חשבון כדוגמת: כן נכון/לא נכון, יאהבו אותי- את הנאמר/ לא יאהבו אותי- את הנאמר, וכד', אלא אומר מה שהוא מקבל.
כל מי שמתקשר, נפלא, חכם, יוצא דופן, מוכשר ככל שיהיה, הוא סובייקטיבי = נקודת המבט הייחודית של המדריכים העוברת דרכו. שני מתקשרים נפלאים וטובים שיעבירו את אותו מידע, יעבירו אותו בדרך המיוחדת להם ולמדריכיהם.האמת תהייה זהה אך, ההדגשים, הדרך בה יועברו הדברים, תהייה ייחודית למתקשר ולמדריכו.
כל אחד קולט נכון מהמקום שלו. כשהסובייקטיביות רחבה אנו קולטים מעבר לדעות ולאמונות שלנו, בלי שיפוט ו/או ביקורת כלשהי.