שיריאל: "לפני כשבועיים קראו לי לבית חולים להיפרד מסבתי. היא הייתה חולה בסרטן ובחודש האחרון לחייה הייתה מאושפזת אחרי אירועים מוחיים בבית החולים, כשכולם ממתינים לפרידה ואילו היא כאילו ‘מסרבת’ להיפרד.
אחרי כל אירוע היא הייתה מתייצבת חזרה ונשארת מרותקת למיטתה חצי בהכרה, סובלת, כשכולנו סביבה. כשקראו לי להיפרד, היה כבר ברור לרופאים שזה עניין של כמה שעות.
מכיוון שיש בעיניי חשיבות לתהליך שעוברת הנשמה בפרידה מהגוף, היה לי ברור שיש לעזור לסבתי להשתחרר, ללכת לאור, ובכל זאת משהו בי פחד.
אחרי היסוסים ועידוד מצד אחי, נכנסתי לחדר שבו היא שכבה ומצאתי עצמי לבד. סבתי כבר לא הייתה בהכרה, היא נשמה בכבדות. התיישבתי לידה, עצמתי עניים ונכנסתי למדיטציה.
לפתע הגיעו מדריכים וישויות נוספות ויחד יצרנו מעגל אור של אנרגיה סביבה.
התחלתי לשוחח איתה במחשבתי, ביקשתי ממנה להצטרף למעגל ואז להביט לאחור על חייה ויחד העלנו זיכרונות נעימים על השטיחים שארגה, על השמלות שתפרה לי, על הבישולים, על השיחות, על החופשות ושאר חוויות שהיו לנו יחד…
״אלה הזיכרונות שיישארו בליבי ובלב כל מי שמכיר אותך תמיד,״ אמרתי לה. היא הודתה לי.
״בסך הכול היו לך חיים טובים,״ הכרזתי. ״כן, אבל גם סבלתי בגלל המחלות,״’ אמרה. ״זה נכון, אך האם את יכולה להתמקד לרגע באהבה הרבה שהייתה ועדיין קיימת בחיים שלך? את יכולה לראות איך כולם דואגים לך? איך סבא לא מש מצדך לרגע, איך הנכדים אוהבים אותך וגם עכשיו איך כולם הגיעו לכאן.״
״כן,״ היא אישרה. ״זה ממש נכון.״
״עכשיו,״ ביקשתי. ״תביטי על הגוף שלך ותגידי לי אם יש עוד משהו שניתן לעשות כדי להציל אותו? האם יש דרך כלשהי להחזיר לך חיים נורמליים בגוף הזה?’ ״לא,״ היא אמרה.
״כי אם הייתה דרך כלשהי, תהיי בטוחה שכבר היינו עושים את זה מזמן.״
״אני דואגת לסבא. קשה לו והוא לא רוצה שאני אלך, הוא רוצה שאשאר.״
״אנחנו נדאג לו,״ הבטחתי. ‘אני יודעת שזו תהיה תקופה קשה בשבילו, אבל עלייך להבין שלכל אחד מכם יש עכשיו את הדרך שלו לעשות והוא יצטרך ללמוד לחיות בינתיים. את יודעת שאנרגיה לעולם לא נגמרת ושיש חיים מעבר לחיים בגוף הזה,״ הצעתי. ״תראי את האור ואת כל מי שהגיע לפגוש אותך, תראי איך את מתקשרת איתי עכשיו. זה לא נעשה בתודעה הפיזית, זה נעשה בתודעה הרוחנית שלך.״
נשימה כבדה ורגע אחרי זה הרגשתי כאילו משהו נוגע קלות בכתפי הימנית. ״אני כאן,״ היא אמרה ואז ראיתי אותה ממש כמו לפני המחלה, מחייכת ומחבקת אותי. במקביל שמעתי רעש מוזר ופקחתי את עיניי. המים במחולל החמצן השתוללו. חשבתי שזה מוזר ולא הבנתי למה המכשיר מרעיש כל כך.
הבטתי בסבתי ונדמה היה לי שהיא לא נושמת. במבט נוסף גיליתי שעל פיה הפעור נעמד לו זבוב קטן שסימן, כמו בסרטים, שזו הייתה נשימתה האחרונה.
באותו הרגע הציף אותי גל של אושר והתרגשות. ״כל הכבוד, סבתא, עשית את זה אני גאה בך, אני יודעת שפחדת, שהיה לך קשה, אבל עשית את זה!״
נזכרתי בתחושה שהייתה לי רגע לפני הלידה של בתי הצעירה, כשהיא באה אליי בחלום, נתנה לי יד וקפצה לתוך הגוף, ואני התעוררתי עם ירידת מים. זה אותו הדבר, אמרתי לעצמי, פשוט הפוך, כמו שנשמה קופצת לתוך הגוף, כך היא קופצת החוצה. עיניי נחתו על נעלי הקרוקס הכחולות שלה ליד המיטה.
אני מבינה, חשבתי, שהעצב נובע בגלל הזיכרונות שיש לנו מההוויה הפיזית מדמות הסבתא שהנשמה הזו גילמה בחיים האלה. הנשמה לא נעלמת כי זו אנרגיה אינסופית. אני אמשיך לחשוב עליה בראש ולהרגיש אותה בלב כל חיי, ועם ההבנה הזאת נפל לי האסימון: צריך לחגוג את השחרור הזה!
הלכתי לקרוא לאימי שקראה לרופאה ומשזו אישרה את מה שכבר היה ברור, ביקשנו ממנה לעזור לנו לבשר לסבא שלי.
הבכי והכאב שלו ושל הקרובים לי הוריד את החיוך שהיה דבוק לשפתיי כל אותה העת. ״עם כל הכאב שבפרידה, צריך לחגוג את זה,״ לחשתי. ״סבתא שמחה, היא משוחררת, היא לא סובלת יותר, היא יכולה להמשיך הלאה. הזיכרונות שלה יישארו איתנו תמיד ואני בטוחה שעוד ניפגש.
כשעלינו לקבר הפרחנו יחד זר בלונים לבנים. מאוחר יותר אמרה לי בת דודתי שהייתי האדם הנכון במקום הנכון ועשיתי שליחות גדולה עבור כולם. ואני הרגשתי שסבתא שלי עשתה שליחות גדולה עבורי ובמותה נתנה לי במתנה את ההבנה שהמוות לא מפחיד ואפשר להסתכל עליו מנקודת מבט של התחלה חדשה."
למי מכם שרוצה לאמץ נקודת מבט של התחלה חדשה ביחס למוות, וא/ו להפחית את הפחד, אני ממליצה בחום לתרגל על פי ביירון קייטי מייסדת שיטת "העבודה":
1. בדקו אילו אמונות מלחיצות יש לכם ביחס למוות.
2. שאלו עצמכם: האם זו האמת?
3. שאלו עצמכם: האם אתם בטוחים בוודאות שזו האמת?
4. בדקו מה קורה בחייכם כשאתם מאמינים למחשבות המלחיצות על המוות.
5. מי תהיו בלי המחשבות המלחיצות על המוות?
6. היפוכים של המחשבות המלחיצות – ההפך, האחר )המוות(, עצמי.
7. עשו פעולות לחיזוק השינוי בתפיסתכם, כגון:
• קראו ספרים בנושא כמו: "החיים והמתים הטיבטי" מאת סוגיאל רינפושה ו/או "המוות
• חשוב לחיים" מאת אליזבט קובלר רוס ו/או "שיחות עם מלאכים" מאת מייקל אברהמס
• מצאו דרכים לעזור לאנשים להתמודד עם אובדן.
• חגגו בדרככם את שמחת הנפטרים.
• דברו על הנושא בגלוי.