שינויים בכדור הארץ אישי וכללי – מהם השינויים ואיך הם משפיעים עלינו

תשובה: לא כל הילדים שנולדים הם ילדי אינדיגו,קריסטל, או כוכבים. ילדים אלה נולדו עם משימה חברתית לחולל שינוי תודעתי וחברתי מעצם היוולדם. לא כול הילדים שנולדים היום בחרו במסלול כזה על אף שגם הם משפיעים מעצם היותם.

ילדי האינדיגו נולדו במאסה מ-1980, בו בזמן שקודם לכן נולדו ילדי אינדיגו פה ושם, לא במספרים גדולים. כשנולד ילד עם אנרגיה חדשה לכיתה עם אנרגיה ישנה, לבית-ספר, מנהלת ומורים עם אנרגיה ישנה – זה אתגר גדול ביותר, בלשון המעטה. כשבאו ילדי האינדיגו (לדוגמה) במאסות, האתגר היה יותר פשוט מכיוון שהיה להם גיבוי של חברים נוספים. הם לא היו לבד, כפי שקרה בשנים קודמות.

תשובה: זה אומר שהם לא מוכנים שיתייחסו אליהם כמו אל ילדים – הם רוצים שיתייעצו איתם, שישאלו לדעתם, שיכבדו אותם – הם באו ממקום של שיווין ערך ולא מוכנים לסבול התייחסות שאינה שוויונית. זה נחשב השפלה, מעורר אנטי ומתחיל גלגל שלם של התרחשויות, כל אחד  בהתאם לסיפור שלו.

בספר "ילדי האינדיגו" יש הרבה מאוד דוגמאות.

תשובה:  אפשר לעזור להם בידיעתנו שהם ילדים מיוחדים, מפותחים ומאד נורמטיביים לעולם שממנו באו. שכול מה שעליהם לעשות זה להשתמש בכישורים העל חושיים המיוחדים שלהם להבין אנשים אחרים ולא להיפגע ממי שמדבר שפה אחרת, אלא להבין את שפתו. ההכרה בשונות מאד חשובה. אני מדגישה: בשונות ובמיוחדות לא בעליונות שהרי באו, בין השאר, להחזיר את שוויון הערך לכדור הארץ!!!. חשוב שאנו, לפחות בבית, נתייחס אליהם מתוך שוויון ערך וכבוד – זה לא מבטיח שהם לא ייפגעו אף פעם –  אבל זה מבטיח שיהיה להם לפחות בבית גיבוי ואיזון, לאפשר להם חיבור לערך העצמי המולד שלהם בעזרתנו. לשדר להם שאנחנו  מעריכים אותם, מכבדים ומבינים אותם, ואומרים להם  למשל:  "בחרתם באתגר גדול מאד. עם זה באתם להתמודד משום בחירתכם לחולל שינוי, אתם יכולים לחולל את השינוי באנטי או שלא באנטי, על פי מה שנראה לכם נכון ומתאים". כבוד מוחלט לעצמנו ולהם באותה המידה.

לאפשר לכל אחד ללכת על פי דרכו – גם באנטי אפשר לחולל שינוי. גם כשמורדים  אפשר לחולל שינוי. לפעמים אפילו זה נדרש.

תשובה: הילדים שנולדים עם הפרדיגמה החדשה בהחלט לא יצטרכו לעבור את אותה דרך. אך היות שהם באים לעולם שנמצא על "התפר" בין הישן לחדש, הם לקחו על עצמם אתגר מאד רציני: הם באו עם פרדיגמה חדשה ועליהם ללמוד ע"פ הפרדיגמה הישנה, כי הם צריכים לדבר איתה. הם באו לשנות אותה, להשפיע עליה,  זה עושה להם קושי. הם באים עם בסיס ידע שלא מצריך ללמוד אותו שוב. ש"זורם להם בדם", אך על מנת לפעול "בשפה" הישנה, הם בכל זאת לומדים אותה מחדש, כי זה מה שידוע ומקובל… אלו שיטות הלימוד בכדוה"א… מה שמאוד לא הגיוני בעיניהם, משעמם אותם, מעצבן אותם, מקשה עליהם.

הם מחוברים לעולם החדש. הם מחוברים להבנה, לראייה הרחבה,  לזיכרון.

הם באים ואומרים: "אימא, כשאת היית ילדה ואני הייתי אבא…" הם זוכרים, יודעים, מתייחסים אלינו ממקום של שוויון ערך. הם לא מבינים למה אנחנו מתייחסים אליהם כמו אל תינוקות. הם כועסים על זה. זה משהו שמשתנה לאט, לאט, ככול שאנחנו מתחברים לתחושת שוויון הערך בתוכנו.

בעצם התחילו לרדת ילדים יותר מפותחים כבר לפני יותר משלושים או ארבעים שנה, אבל הקבוצה הגדולה, המאסות הגדולות התחילו לרדת בשנות השמונים ואחר-כך תשעים ואחר-כך אלפיים.

מאסה גדולה של נשמות "חכמות", עם הרבה ידע וניסיון מצטבר כשכל אחת לקחה על עצמה משימה חברתית לא פשוטה. אם מסתכלים על הפן האישי – כל אחד עובר עם זה קשיים מאוד גדולים. זה לא קל להיות שונה, כששמים עליך סטיגמה, והרבה מאוד ילדים נופלים בפח הזה.

כבר לפני עשרים וחמש שנה התחילה קבוצת נשמות מפותחות לחולל שינוי, אך אם נתבונן היטב נראה שעוד הרבה קודם, רק שלא במאסה. אנחנו רואים את השינוי כשהוא כבר קורה. עדיין קשה לנו כבני אדם החושבים בתוכנה הישנה, לראותו מתחולל, הרבה שנים לפני שהוא הופך לנורמטיבי.

לאט, לאט יש יותר מורים שהם בפרדיגמה החדשה וקמים בתי ספר שמתאימים עצמם לילדים החדשים. מערכת החינוך ממש לא מתואמת, לא בגני הילדים, לא בבתי הספר, לילדים החדשים, והם סובלים מכך. אך יחד עם זאת, אל לנו לשכוח שהם בחרו להיוולד לסיטואציה הזו, בכדי לחולל את השינוי, מעצם היותם שונים מהסטנדרט. הם בחרו לעבור את מה שהם עוברים. הם נולדו לכדור-הארץ בזמן הזה ובתקופה הזו בדיוק כדי לחוות את מה שהם חווים. הם ידעו בדיוק מה הם הולכים לעבור וזה אתגר עבורם ולא קושי.