גילגולים ובחירה – לידת נשמה היא בחירה

תשובה: כן, כל לידה של נשמה היא בחירה. רפרטואר הבחירות קיים ומובנה לתוכה מראש.

אם נדבר על התפיסה הקוסמית, הפוטנציאל של האישיויות השונות קיים בתוך האופי. כדי שהאופי הזה, הצופן הזה, הקוד הזה יגשים את עצמו דרך חוויה עליו "ללבוש תלבושות" שונות בעולמות שונים. (ב"תלבושות" הכוונה לדמויות שאנו לובשים לאורך הגלגולים).  כלומר, הפוטנציאל של כל הגלגולים בכל המקומות קיים מלכתחילה בקוד הבסיסי. נאמר "הכול צפוי והרשות נתונה", מפני שהנשמה מתחילה לשקף את עצמה במקומות השונים. ניקח את דימוי השמש עם הקרניים: קרן אחת ארצית, קרן אחת פליאדית, קרן אחת במקום אחר, קרי, כל אחת חווה בנפרד, כך שבכול עולם נוצרות החלטות, אמונות וקביעות בהתאם לעולם. בגלגולים הארציים קיימת המחשבה של מה הכי טוב, מה כדאי לי ומה נכון לי. זה לא סותר את זה שהכול קיים בפוטנציאל אך הרשות נתונה כרגע. למשל, הנשמה לפני רדתה לחיים אינה בוחרת מראש את בן זוגה ומחליטה לבחור תוך כדי חייה עלי אדמות. היא בוחרת בני זוג אופציונאליים שתפגוש בחיים האלה, ומחליטה בגוף הפיזי במה היא בוחרת.

תשובה:  בדברים מסוימים. אנו קובעים פגישה עם ההורים שלנו, עם הילדים שלנו, לפעמים עם בן הזוג שלנו. אנו קובעים פגישה עם נשמות שונות מפני שזה משרת אותנו ואותן בצורה הטובה ביותר ומאפשר לנו את הגשמת הפוטנציאל.

אם נשוב לשמש והקרניים כדוגמה, כדור השמש זה הפוטנציאל והקרניים זה כל מה שמשתקף ממנו. לקרניים אין חיים בלי הכדור.

תשובה: אכן כן. אנו השתקפות של עצמנו דרך הגוף הזה. הגוף הפיזי זה לא אנחנו. זה הכלי שמאפשר לנשמה לשקף את האופי שלה דרך אישיות מסוימת. הגשמה דרך חוויה = הישרדות. הפוטנציאל חייב להגשים את עצמו דרך חוויה אחרת הוא מתכלה. הנשמה צריכה להשתקף כדי שהיא תוכל להמשיך להתקיים. אנחנו השתקפות של אלוהים/הבורא. הוא לא יכול בלעדינו ואנחנו לא יכולים בלעדיו. אנחנו לא קיימים בלעדיו והוא לא קיים בלעדינו.

כל נשמה היא ביטוי של אפיונים מסוימים שקיימים בבורא, שדרך המיצוי שלהם הבורא ניזון, ודרך המיצוי שלהם הנברא ניזון, מזין את עצמו ומזין את האחרים. אותו הדבר פועלת מערכת השמש.

הארה: זה נותן תחושת ביטחון בסיסית שאנחנו לא יכולים בלי הבורא  והוא לא יכול בלעדינו.

דורית: אלוהים לא ינטוש אותנו אף פעם כי אם הוא ינטוש אותנו הוא בעצם ינטוש את עצמו, אפשרות כזו אינה קיימת. זה המפתח לביטחון הבסיסי במיוחד כבני אדם שהזיכרון שלהם כל כך קטן והם כל כך מפחדים. כל מה שאנו עוברים נועד  לגשמה דרך חוויה של עצמנו, ללמוד ולהתפתח, לאפשר לעצמנו.

זה מזכיר את הסיפור של הנשמה הקטנה והשמש, (שכתב ניל דונאלד וולש), שהנשמה רצתה לרדת לכדור הארץ כדי לסלוח למישהו, ואז אלוהים אומר לה להסתכל מסביב ולראות שאין למי לסלוח. הנשמה הקטנה לא ידעה מה לעשות, ואז קפצה נשמה מקהל הנשמות המוארות ואמרה לה לא לדאוג, מפני שהיא תבוא איתה לחיים האלה והיא תעשה לה משהו רע כדי שהיא תוכל לסלוח.

תשובה: השכחה היא תוצאה של בחירה לחיות את החיים על פי חמשת החושים. בחירה להתפתח מן הפרט אל הכלל קרי, מחוויית עולם החומר על תופעותיה, רגשותיה, מחשבותיה, הנבנות על מה שאנו רואים, שומעים, חשים וכדומה ועד לחוויה הכוללת בתוכה גם את החוש השישי, קרי חיבור להבנה שהחיים בכדור הארץ הם בחירה של הנשמה, שיש לה הרבה בחירות דומות לחיים בו ובעולמות אחרים וכדומה. כלומר בחרנו להיוולד עם חלק קטן מהזיכרון הכולל, על מנת נוכל לתפקד ב"כדור לימוד" (כפי שהמדריכים מכנים את כדור הארץ). בכול גלגול אנו חיים בהתאם לבחירה לאותו גלגול, עם המטען ששיך רק לאותה הבחירה.

מעבר החיים הנוכחי דרמטי במיוחד משום שהוא מהווה מעבר (גלגול), השלמה לכולנו. כול אחד מאיתנו משלים מעגל על פי הבחירה ורמת הניסיון המצטבר שלו, כלומר הידע והניסיון שקיימים בנו מתחברים יחד. ההפרדה הופכת לחיבור.

המדריכים מדברים על כך שהפוטנציאל הנשמתי חווה עצמו פלחים, פלחים, חוויות, חוויות כלומר בכול גלגול בא לידי ביטוי חלק מהפוטנציאל, ואחת לכמה זמן יש גלגול מחבר (כמו היום). כלומר, נשמה חווה נקודת מבט מסוימת כאילו שאין ניסיון מצטבר. היא נכנסת לכל ערוץ של התנסות כמו חדשה, תמימה. כאילו אינה יודעת את שהיה קודם. במקרה כזה ערוץ מסוים של בחירה מנותק לחלוטין מבחינת המודעות מהערוצים הקודמים, כך שמתאפשרת חוויה  בלי שדעות, אמונות וקביעות קודמות משנות  את החוויה.

בגלגול המחבר את כל החוויות יחד נוצר קשר לכל ההתנסויות שלעתים (בעיני המתבונן מהצד), נראה שאינם קשורים לאותה נשמה, כי הן כל כך שונות: בגלגול אחד הנשמה יכולה להופיע כאוהבת, רכה ומתוקה ובגלגול אחר היא יכולה להופיע בדמות רודן אכזר וכאילו אין שום חפיפה, כלומר כשהיא רודן אכזרי, אין שם לא רכות, לא הקשבה, לא נעימות, לא הליכה לקראת. לעומת זאת בהתנסות של הרכות היא נמסה כמו כתם שמן על הרצפה בשביל כולם. שני הדברים כאילו לא מתחברים ביחד. בגלגול משלים, מופיע גם הרודן, גם הרכות, גם היצירתיות, גם היצריות, גם הסגירות, וגם הפתיחות, כלומר, היא מכילה את "הטוב והרע". נכון יותר לומר היא יוצרת בתוכה אחדות ניגודים הרמוניה שלמה  = מטרת גלגול מחבר.

תשובה: כן ולא. מבחינת נקודת ראות קוסמית הכול קורה בו זמנית. כל הערוצים האלה הם כמו קרני שמש שזורחות בו זמנית – מתבטאים בו זמנית.

מנקודת ראות אנושית בעולם של זמן, זה קורה רק בגלגול המחבר מפני שנשמה מנתבת את התודעה שלה לחיבור. היא שמה גבולות מאוד ברורים ומנתבת את התודעה שלה רק לכיוון הבחירה. בגלגול משלים, התודעה מכוונת להשלמה ולאן שזה מכוון – לשם זה הולך, במלוא הטוטאליות.

כל כמה גלגולים יש גלגול מחבר ספציפי. זה אופייני לנשמות  שבבחירה שלהן יש המון עוצמה, המון אומץ, כוח רב, המון צורך ורצון לחוות עד הסוף ולטעום עד סוף. זה כאילו גלגולים שלא קשורים. בגלגול המחבר כל האינפורמציות שנשמרו עולות, בגלגולים הנפרדים האינפורמציה הזאת סגורה, היא קיימת, אך אינה קיימת מבחינת הזיכרון המודע. כאמור, הגלגול הזה הוא גלגול השלמה לכולם, כל אחד מהמקום שלו.

תשובה:  מנקודת מבט של כדור הארץ זה נראה תהליך ארוך, אינסופי, משום עולם הזמן בו אנו מצויים. מנקודת ראות קוסמית, הכול קורה בו זמנית, כלומר, השמש (הפוטנציאל הנשמתי), זורחת בו זמנית לכול ובכול העולמות.

מבחינת התפיסה האנושית (הליניארית) – אנו מסיימים פרק חיים ושוב נולדים, ושוב יש לנו פרק חיים ושוב נולדים – זה כאילו נראה כנפרד, אך אם ניקח  את מטאפורת השמש עם הקרניים, כשכדור השמש הוא הקוד הנשמתי, הנשמה, מהות האור, והקרניים הן כל ההשתקפויות לכל העולמות, כל צורות הביטוי בכל מיני עולמות (= הגלגולים השונים המאפשרים הגשמה דרך חוויה), וניקח כל קרן כענף המגדל ענפי משנה (= הגלגולים לכדור הארץ למשל), שהרי במעבר חיים אחד אי אפשר להגשים את כול הפוטנציאל שבכדור הארץ מאפשר להגשים: אי אפשר לחוות את כול הכישרונות, האיכויות וכדומה שקיימות בפוטנציאל. אם נדמיין זאת "כעץ משפחה", נבין שבחיים בכדור הארץ כל אחד מאיתנו זקוק ל – X גלגולים – המדריכים מעדיפים לקרוא לזה "מעברים"- על מנת למצות את הפן הנשמתי דרך החיים בכדור הארץ עד תום. קרן אחת מתפצלת ל – X התפצלויות משנה, מפני שהיא צריכה X חוויות בעולם אחד על מנת להפנים, או להפוך ידע למודעות. בעצם הכול קורה בו זמנית.