בעולמנו מקשרים אהבה עצמית (משום מה) עם אגואיזם…
כשמתחברים ל"מהות האור" שאנו (כפי שהמדריכים מכנים את הנשמה על כול שלוחותיה), אין כבר צורך לעשות דברים על מנת להרשים את הסביבה, משום שתשומת הלב נתונה למיצוי מיטבי של עצמנו ואנו נאמר דברים על פי נחיצותם בשטח ולא על פי ""חליל האגו"" ולו בזכות העובדה שלקחנו אחריות על ההזנה שלנו…

