מודעות בעיני היא הכלי שעוזר לנו לחיות את החיים בדרך הקרובה ביותר למה ולאייך שאנו רוצים. כשמפתחים מודעות, אנחנו עושים תהליך של הרחבה ופתיחה של הראייה שלנו על עצמנו ועל העולם, (בדיוק מה שנלמד בקורס לפיתוח ויישום מודעות רוחנית ותקשור).
הכוונה למודעות למי אנחנו, מה יש בנו מעבר למה שאנו כבר מכירים, למה אנו מוכשרים, מסוגלים, כמהים, רוצים ולמה לא.
אנו נוטים להכיר את עצמנו דרך אותה נקודת מבט מצומצמת בזמן ומקום ולא מעבר.
את תהליך המודעות אני מחלקת ל- 3 חלקים (באופן פשטני):
א. שלב ההכרה = גילוי במודע של עצמנו ויכולותינו.
ב. שלב חוויית ההכרה = החיים עצמם, ההתנסות, שלב ההוכחות.
ג. שלב השינוי = מתאפשר לאחר שהתנסינו והפנמנו = שינוי תפישה
כל אחד מאיתנו נמצא בכל השלבים האלה לאורך חייו.
בדברים מסוימים נחוץ תהליך של הכרה והפנמה, אך בדברים אחרים שאנו מגלים על עצמנו דרך החיים, או דרך זה שאומרים לנו, "האסימון" נופל מיד, משום בשלות ואיננו צריכים לעבור את כל שלב ההוכחה לעצמי ולעולם, בבחינת "אני יודע שזה נכון ואני על כן, יכול לאמץ את זה" = שינוי בתפישה, שינוי בחיים.
שלב ההכרה: הכוונה לגילוי והכרה במהות שלנו, (מהות האור, הנשמה, ניצוץ האלוה ממעל שנותן חיים לגוף וחווה עצמו דרך הגוף), הכרת עצמנו מעבר למה שקיים בידע המודע, הכרה של מה נחוץ לנו, מה חשוב לנו, מה מזין אותנו, תפקידנו ומטרת חיינו עלי אדמות.
שלב חוויית ההכרה = החיים עצמם: עצם חווית החיים המאפשרת לנו, דרך הגשמתה, להגיע למסקנות חדשות, לשנות את "הקלטת בראש". בקלטת הכוונה ל- state of mind- מצב התודעה, הכולל את הדעות, המסקנות, שפיתחנו מאז ילדותנו, של מי אנחנו, מה אנו מסוגלים ומה לא, מה כדאי ומה לא כדאי לנו, מה יעבוד ומה לא יעבוד בשבילנו וכן הלאה, שאפילו לא זכורות לנו במודע כשהכוונה לכול המסקנות שהגענו אליהן בחיים האלה, שבהחלט קשורות למסקנות שהבאנו אתנו לעולם הזה. איננו בהכרח מודעים/רואים, את הקשר אך הן קשורות.
"הקלטת" כאמור, מכילה מסקנות, דעות, אמונות ודפוסים, שהתפתחו על סמך הניסיון המצטבר, על פיה אנחנו חיים, מגיבים כמתוך מערכת אוטומטית.
החלפת קלטת בראש היא המטרה וזהו תהליך.
איננו מקליטים קלטת על קלטת כי אז נוצר בלבול.
עלינו לפנות מקום לקלטת חדשה על מנת שאינפורמציה חדשה תוכל להיקלט.
שלב השינוי (על כל ארבעת הרבדים).
פעם מישהו אמר לי שאני מאוד אינטואיטיבית ואני חייבת להקשיב לאינטואיציה שלי ולתרגם אותה על ידי השכל, במקום להתעלם ממנה, כפי שהייתי נוהגת בכל פעם שהאינטואיציה לא עלתה בקנה אחד עם מה שידעתי בשכל.
באיזשהו מקום זה נגע לי מאד כשאמרו לי את זה, אך היה עלי לחוות מה קורה כשאיני מקשיבה לאינטואיציה לעומת מה קורה כשאני כן מקשיבה = חוויית ההכרה – השלב השני.
כלומר, כשאנו מזהים תכונה או יכולת, עלינו להיווכח הלכה למעשה שיכולת זו קיימת וזמינה לשימוש, דבר היכול לקחת שנים עד שאנחנו מחליטים לסמוך על כך. למשל, על האינטואיציה שלנו. כלומר, נחוץ להוכיח לעצמנו את הידיעה שאנו מוכשרים בתחום מסוים, הלכה למעשה, שמה שאנחנו מרגישים וחושבים הוא נכון. כך בכדור הארץ. דבר זה מתאפשר דרך הניסיון בפועל = השלב השני, חוויית ההכרה, החיים עצמם.
זו חוויית החיים עצמה המאפשרת לנו, דרך הגשמתה, להגיע למסקנות חדשות, לשנות את "הקלטת בראש".
אם נחזור לדוגמה האישית שלי: אחרי ההכרה שאני אדם אינטואיטיבי, התקיים תהליך שאפשר לי, דרך הכרת החוויה, את ההפנמה, שכתוצאה אפשר את השינוי, בתפיסת העצמי = אני סומכת על החושים שלי.
אדם בגוף פיזי אינו יכול ואינו מתפתח, בחלל ריק, אלא דרך אנשים, אירועים, נסיבות חיים וכד'. במילים אחרות, אדם מכיר ביכולות, בידע שלו, בכישרונות, בפחדים, בחרדות רק דרך הנסיבות.
חשוב להמשיך לפתח את האינטואיציה ולהשתמש בדמיון שלנו מפני שמהר מאוד ביכולתנו לחזור לדפוסים של השכל האנושי (התוכנה הישנה), שעדיין שולט.