המשך הכתבה "המטרה בהעברת המידע היא להזכיר לנו שהגוף הוא יצירה לצורך הגשמה ואילו היוצרת המאפשרת את קיומו, היא הנשמה… בו מופיעות השאלות של ברכה עם תשובות הישויות המיועד גם כהסבר לכל אנשי המאסה הקריטית.
ברכה: זה ברור מאוד, זה שובר את כל החשיבה במה שהאמנתי על הנשמה. הנשמה בעצם כל הזמן משנה את עצמה. אני לא יודעת לטובת מה. האם היא צריכה לתת לעצמה להגיע לאיזשהו פוטנציאל מסוים, או מה שיגיע יגיע, או מה שקורה ומשתנה כל הזמן, מתי הנשמה תירגע?
ישויות ספיראלת האור:
"נענה לך כך; קודם כול, אין כאן עניין של רגיעה, כיוון שהמהות של כולנו היא תנועה ותנודה. אולי נכון יותר למקד אותה במצב של שלווה רוחשת. הרחישה קיימת כל הזמן; כל הזמן מתארעת (מלשון אירוע), פעימה המהדהדת, מתמגנטת וממגנטת. זו המהות של כולנו. התפישה האנושית הליניארית היא של שקט במובנים של שינה, מנוחה, במובנים של הרגשת נינוחות, של חוסר לחץ.
פה מדובר על משהו אחר אותו אנחנו מבקשים להעביר: כולנו נובעים ממהות של תנועה ותנודה רוחשת כל העת, ממהות שלווה רוחשת; החיבור לאור הוא חיבור לתנועה, הוא חיבור להיענות, הוא חיבור למיגנוט והתמגנטות.
אם ניתן דוגמה מצחיקה, תארי לך שאת כל הזמן זורקת אבנים על פני המים וכל הזמן נוצרות עוד אדוות. השליחה של האבנים על פני המים מסמלת את הפוטנציאל שיוצא החוצה בכל מיני צורות יוצר תגובות, יוצר התחברויות. זהו תהליך של התפתחות מתמדת, אלה החיים = תנועה ותנודה.
שינוי התפישה שאנחנו מדברים עליו, הוא המעבר המודע והתכליתי להכרה שהדבר הכי קבוע ביקום ובקיום הוא השינוי, התנועה והתנודה, שמהותנו היא תנועה ותנודה. מהות הכול זו תנועה ותנודה. התנועה והתנודה הם הגשמה דרך חוויה = הזנה, אוכל.
החיים מתקיימים, חיי האנרגיה מתקיימים דרך התנועה והתנודה, דרך המיגנוט וההתמגנטות, דרך תקשורת אינסופית, אם זה בכדור לימוד, היא מתקיימת דרך 4 הרבדים הרגשי, המנטלי, הפיזי והרוחני. בעולמות אחרים שאין בהם רובד פיזי, היא מתקיימת דרך האנרגטי, המנטלי וכיוצא באלה. שכן, יש עולמות שונים עם תוכנות שונות, אבל זה תמיד בתנועה ותנודה, ב'גבול הוויה'.
לכן דיברנו על גבול, כיוון שאם וכאשר הנשמה מבקשת למצות את עצמה, היא מתחלקת לנקודות מבט שדרכן היא מממשת את עצמה. כלומר, המטרה של כולנו היא מימוש. המימוש הוא ההזנה שלנו, המימוש הוא מיצוי הפוטנציאל, המימוש הוא החיים. האם ניתנה תשובה, והאם תרצי לשאול עוד דבר מה?"
ברכה: זה בהחלט אומר לי, זו ממש הגדרת החיים שלנו, עד עכשיו לא הבנתי את זה כמוטו, ועכשיו הגדרתם את זה כמוטו של החיים, שעד עכשיו בעצם לא הבנתי אותו. לא חייתי לאור המוטו הזה.
ישויות ספיראלת האור:
"את לא היחידה. זאת לא השפה בכדור לימוד, ברור. זה מה שאנחנו מבקשים להנחיל זו תורת החיים, הבנת החיים, הבנת הנשמה, הבנת העולם."
ברכה: כל הנושא הזה של לממש את עצמי דרך נקודות מבט ופתאום זה לא כמה אכלתי היום לארוחת ערב.
וואו, נתתם פה עכשיו ידע מכונן של המהות שלנו.
ישויות ספיראלת האור:
"את מבינה, ברכה, שכשהידע הזה מתחיל לחלחל להבנה ולתודעה האנושית, הוא מפרק את כל התבניות הקודמות. בעצם את כבר לא מאמינה ל; אני לא בסדר, או אני לא מספיק, או מגיע לי או לא מגיע לי', זה לא מתחבר יותר, זה איננו רלוונטי, כבר לא רלוונטי. יחד עם זאת, מבקשים אנו בכל זאת להתייחס לעניין של ארוחת הערב…"
ברכה: זה לא סתם זה עולה, נכון?
ישויות ספיראלת האור:
"ברור שלא. עליכן להתייחס לרעיון שהנשמה אמורה להזין את הגוף שלה על מנת שהיא תוכל להגשים את עצמה דרך חוויה. אז כן, הגוף צריך לאכול ארוחת ערב, ארוחת בוקר אולי גם כן, אולי גם צהריים… בדרך ההומור. אך את בוודאי מבינה את הכוונה: כדי שאנרגיית החיים תוכל לבטא את עצמה דרך היצירה שלה, היא חייבת, מלשון חיוב, לדאוג ליצירה שלה. מחוסר מודעות לכך, כשהגוף הופך להיות השליט הכול-יכול, או כמו שדורית אוהבת לקרוא לו 'ג'ון בריון', מבחינת המודע ההכרתי האנושי, אין קשר בין אנרגיית החיים, לבין ההשתקפות האנושית. כל מה שקשור לפחדים, לחרדות, להישרדות וקיום, להגנתיות, לכל הנובע מתפישה אנושית, מושל בכיפה. אין צורך להרחיק מבט, רק אולי לפתוח חדשות לרגע… כל מה שקורה מסביבכם, זו השתקפות של חוויית האבסורד של הרבה מאוד גלגולים, של חוויית התוכנה האנושית שהתקבעה, ומוצפת לנגד עיניכם כדי שתגלו את האבסורד, את אי הרלוונטיות, את השחזור שמתרחש כבר הרבה זמן, שנועד לגלות את אי הרלוונטיות שבחלק גדול, גדול, גדול, מהתפישות האנושיות לחפש תשובות אחרות, כאילו חדשות (הן לא באמת חדשות, אבל מבחינת התפישה האנושית, הן חדשות…"
ברכה? כמה אנשים, כמה מהאנושות נחשפת להבנות האלה?
ישויות ספיראלת האור:
"אנשי המאסה הקריטית, מי שבחר. אתם בחרתם לגלגל את האבנים מהשטח ולסקל אותו. יש קודם כול להזיז אותן, בכדי להזיז אותן יש לגלות שהן קיימות, כגון דעה, קביעה, אמונה, עכבה, פחד. כשאין את המודעות לכך שקיימת אבן, גם אי אפשר לגלגל אותה ואי אפשר לסקל אותה. הסיקול הוא השלב אחרי הגלגול. קודם כול המודעות היא קיימת ושישנה אפשרות, להזיז אותה מהשטח.
תחשבי על המשחק מבחינת התהליך הפסיכולוגי; אי אפשר לשנות דבר אם לא מכירים בו, אי אפשר להזיז דבר אם לא מבחינים בו, אי אפשר לשנות דבר בלי להכיר בו, מבלי להכיר בקיומו. לפני שמכירים בו, צריך להכיר בקיומו, אחר כך יש להכיר בו, להסכים, להגיד 'כן, אני מפחד, כן, יש לי רגשי נחיתות, כן וכן הלאה. ואז מתחיל תהליך של בדיקת רלוונטיות.
לכן השתמשנו בביטוי לגלגל את האבן, להזיז אותה קודם ואחר כך לסקל אותה, כי אין בה צורך יותר.
מה שאנחנו מבקשים להדגיש, שזה קורה מעצמו, זה קורה מעצמו, ותכף נדבר על אנשי המאסה הקריטית כדי להדגיש את זה שזאת קבוצה, בכדור לימוד ובעולמות אחרים, קבוצה שמזיזה את האבנים מהשטח, מגלגלת אותן, מסקלת אותן, פותחת ערוצי הבנה וחשיבה חדשים.
דיברנו על כך כשהזכרנו את אנשי החריש, אנשי השתילה והקציר ומבקשים להדגיש שהתהליך קורה מעצמו דרך ובעזרת אותה קבוצת נשמות של אנשי מאסה קריטית שהתנדבה, שבחרה, לסקל את האחיזה בתוכנה, כדי לגלות שזו תוכנה ולא אמת אוניברסלית. כדי לגלות שיש עוד חלונות הסתכלות, כדי לגלות (כמטאפורה למכלול נקודות הסתכלות, ניסיון מצטבר וידע), שאתם חיים בארמונות עם מיליוני חדרים, ולא רק בחדר אחד אל מול חלון אחד.
מבקשים אנו להצהיר שהדברים מבשילים ומתאפשרים, לא רגע קודם ולא רגע אחר כך, אלא 'בעיתה אחישנה' כפי שנכתב בכתובים שלכם. קרי, בדיוק ברגע הנכון הכול מתרחש, מתארע. אנו אוהבים להשתמש בביטוי מתארע מלשון אירוע, כיוון שזה אירוע שכל הזמן מתרחש, אפרופו תנועה, תנודה = מהות החיים, – תנועה ותנודה.
כלומר, הדרך היא דרך של חוויה, של התנסות, הלכה למעשה. ולכן, אין טעויות, יש התנסות. אם נשתמש בדימוי של חדר כושר, (גם חדר כושר של המוח בוודאי, שזה חדר הכושר הכי פעיל כרגע אצל אנשי המאסה הקריטית), אך לצורך הדוגמה, נתייחס לחדר כושר פיזי: מיומנות הריצה על מסלול הריצה, או מיומנות של כל תנועה, נובעת מהתנסות. הכול התנסות שהופכת למיומנות, אין כישלון ואין טעות.
את מבינה איזה שבירת תפישה אנושית זאת שאין כישלון ואין טעות, הכול התנסות?
איך אמרנו לפני הרבה זמן, עם אימון בא אמון, וכושר זה דבר שמפתחים אותו, אך הוא גם מתפתח מעצמו, מעצם החיים. אין טעות, אין כישלון, יש התנסות.
התנסות היא החיים, היא מטרת החיים, היא מאפשרת הזנה, אוכל, על כל הרמות.
באנו היום להדגיש את מצע ההישענות החדש;
זה המימד החדש, מימד של תפישה שמאפשר ביטוי מלא, שאיננו מעוכב, שפועל בתנועה מתמדת של מגנוט והתמגנטות, של הדהוד, של יחסי גומלין. זאת אהבה וזה פירושה = יחסי גומלין בין הכול להכול.
אך בשבי של תוכנה מסוימת, לא משנה איזה, יש הגדרה עם מה מותר לפתח יחסי גומלין, וכרגע איננו מדברים על הגדרה של מוסר, אלא מתכוונים להגדרה מעצם החיים באקלים מסוים; אם מישהו נולד במדבר או בקוטב, לצורך העניין, יש תנאים מסוימים, עוד לפני הדעות, האמונות, הקביעות וההיענות, החוויה היא על פי התנאים האלה.
ברגע שמתקיימת ונפתחת המודעות שמדובר בתנאים המכתיבים את החיים כמו אקלימים שונים, אם נשתמש בדוגמה של כדור לימוד כמטאפורה ליקום. ישנם בכל קיום אם מתחת למים, בקוטב, במדבר וכדומה, מעצם השטח נוצרת דרך להתנהל בשטח, לחוות את השטח, למצות את השטח. זה נכון ביקום ובכל קיום, והכול יצירות לצורך. יצירות מפוארות, חשובות, ביטוי של חיים, ביטוי של הנצח את עצמו; הזנה, הגשמה דרך חוויה. האם זה ברור?"
ברכה: אני מעולם לא חשבתי במילים האלה, בביטויים האלה שביטוי של חיים זה ביטוי של הנצח את עצמו, איזה ביטוי!!
זו לא הייתה השפה שלי בכלל, שלי, שלנו. אומנם דיברנו על הנצח, אבל בתור משהו… רעיון מעורפל, משהו לגמרי… אני לא יודעת אפילו איך להגדיר אותו, מעורפל, לא ברור. אבל מה זה אומר?
ישויות ספיראלת האור:
"המילה מעורפל נכונה. לא הייתה לנו הישויות המדריכות יכולת להסביר את זה בצורה כזאת קודם. אתם עשיתם תהליך, (ואנחנו רוצים לחזור לאנשי המאסה הקריטית), תהליך של פתיחת הזיכרון היקומי בקיום. זהו תהליך שאנשי המאסה הקריטית לקחו על עצמם, ודרך כך הם נפרדים מאחיזה בתוכנה מסוימת, כדוגמת 'זו האמת ואין בלתה'.
אין מדובר רק בכדור לימוד, מפני שההפרדה שנפרדת מעצמה קורית בכל העולמות. כלומר, אנשי המאסה הקריטית אינם פועלים רק בכדור לימוד, או על כדור לימוד, אלא פועלים על כל העולמות בקיום וביקום, שבהם מתקיימת אחיזה בתוכנה כאילו 'זו האמת ואין בלתה'.
האם את מבינה כעת את הפירוש אחדות ניגודים הרמוניה שלמה? התהליך הוא לחוות בהפרדה, כיוון שאי אפשר לחוות את כל העולמות ביצירה או דרך יצירה אחת, דרך 'גבול הוויה' אחד, אז נוצרים הרבה מאוד 'גבולות הוויה' שחווים את האחדות דרך הניגודים, את היחד דרך הלבד".
ברכה: זו באמת פעם ראשונה שאני חושבת מה זה המשפט הזה בכלל. פתאום בא לי מול העיניים כמו "תתעוררי", זו הכוונה באחדות ניגודים הרמוניה שלמה, שהתבהרה לי מול העיניים.
ישויות ספיראלת האור:
"ברכה, אהובה, את מבינה שלא יכולת להבין את זה עד שיכולת? את מבינה שזה שאת מבינה היום, ואנחנו יכולים להסביר את מה שאנחנו מסבירים היום, זה מפני שאת ודורית ואנשים כמוכן עשו את הדרך של פתיחת החלונות, פתיחת הזיכרון, ההכרה, היכולת להכיל את המידע. .."
ברכה: מדהים! זה פתח לי, עשה לי הארה כזו של אוי, מלא חלונות נפתחו לי, התעוררו, שקיבלו אור, קיבלו איזה הבנה.את מבינה ברכה למה אנחנו מודים לכם תמיד?
אנחנו מודים לכם על האפשרות להעביר את הידע הזה למישור תודעה, שהיה מאוד אחוז ועדיין, ב'גבול הוויה' מצומצם, ליניארי".
ברכה: כי זה די ברור לי שאנשי המאסה הקריטית הם קומץ ואני מרגישה בודדה מי השותפים שלי?
ישויות ספיראלת האור:
"המשפחה שלך הקרובה, ודויד בוודאי. אצל חלקם זה עדיין לא נפתח, אבל כולם אנשי מאסה קריטית, כולם, כולל הנכדים. לאט, לאט, את תוכלי לדבר את השפה שלהם, לעורר את השפה הזאת שלהם שנמצאת בתוכם. ומדוע? כי עכשיו היא התעוררה בך במודע.
את מבינה איך זה עובד מבלי שאת אומרת דברים אפילו. כלומר, ברגע שזה נפתח, אם את מסתכלת שוב על הכל כיחסי גומלין טלפתיים, תת-קרקעיים, שמתקיימים ממילא, שהמודעות שלך מעוררת או מאירה מעצם זה שאת מודעת, עוד לפני שהגית מילה."
ברכה: בשבילי זה וואו אחד גדול זה פשוט לא יאומן. כי אני מאוד מרגישה בודדה שאין לי עם מי לדבר אין לי כאילו את המילים האלה שממש יהדהדו על מעט מאוד כרגע.
ישויות ספיראלת האור:
"עליך למצוא את המילים שיהדהדו ברכה, זה התפקיד שלך. זה לא צריך להיות השפה שלנו או השפה שעוברת דרך דורית, או דרך אנשים אחרים, זו צריכה להיות שפה שלך מהבטן, מהלב, מהנשמה. וברגע שזו שפה שלך מהבטן, מהלב, מהנשמה, את יודעת שזה כמו הדם שזורם בגוף ואת אפילו לא מודעת. כלומר, ברגע שאת מתחברת וזה מתורגם למילים שלך, לשפה שלך, לדרך שלך, את מוצאת את המילים שמתאימות לסביבה שלך. ישנם עוד אנשי מאסה קריטית בסביבה שלך, את לא לבד.
רק חלק מהעבודה/מהתפקיד שלך, אם נדבר על עבודה במירכאות, היא להתעורר, ומתוך זה שאת מתעוררת, את מעוררת אנשים אחרים. זה בדיוק כמו להדליק את הפנס.
מבקשים אנו להודות לך, לכן, מכל לב לבבות הנשמה הפועמים ביחד. מבקשים אנו לסייע לך, לכם, להתחבר למידע הזה כמידע שלכם, שברור לכם, עם נקודות המבט, עם הניסיון המצטבר שלכם.
כל אנשי המאסה הקריטית בחרו לעורר את הזיכרון ולהביע אותו, לחיות אותו על פי דרכם, שהרי כל אחד מאיתנו אחד יחיד ומיוחד, וכל אחד מדבר את השפות שהחברים האחרים זקוקים לשמוע אותן כדי להתעורר בעצמם.
אנשי המאסה הקריטית הם הכוח המניע את הזיכרון האוניברסלי בכלל ובפרט, דרך זה שהזיכרון האוניברסלי מתעורר בכל אחד ואחת מאיתנו, דרך זה שההפרדה נפרדת מעצמה, דרך זה שאתן, במלוא גובה קומתכן הרוחנית, הנשמה שפועמת דרככן, גאה בעצמה, לא ממקום של אגו, שמחה בעצמה, שמחה שהיא עושה את התפקיד שלה, ושיש לה את ההזדמנות לחיות את החיים דרך המימד הזה כדי לייצר קשר בין כל המימדים.
אז אנחנו מודים לכן מאוד, אוהבים אתכן, מברכים אתכן, ברוכות ומבורכות אתן."