איזון והזנה של החומר דרך הרוח והרוח דרך החומר; יש עולם שלם של אפשרויות בכדי לייצר הישענות על האור הפנימי, על הכוח הפנימי חלק א'
ישויות ספיראלת האור:
"השלום, הברכה ואור האהבה לכן, כאן ספירלת האור, מבקשים לפזר רגיעה, שלווה רוחשת, כיוון שאין מצב סטטי וכל שלווה היא רוחשת, היא בתנועה, היא בהתרחשות, היא בתנועה של מגנוט והתמגנטות. אין רגע דל. ובעצם, בהמשך לשיחתכן, היינו מבקשים לסייע לכן להתחבר אל אותן אנרגיות שמייצרות איזון, שמייצרות שלווה רוחשת, שמייצרות חיבור לאור הפנימי, לכוח הפנימי.
ניתן כמה אפשרויות הדרך שימוש על בסיס החושים הפיזיים האנושיים שלכם. שהרי הנשמה, כשהיא מתגשמת בגוף פיזי, בכדור לימוד, היא מחברת את המערכת העל-חושית שלה למערכת החושית.
כלומר, בעצם החוש השישי שקיים בכל חמשת החושים הפיזיים, ניזון ומזין את הרוח דרך החושים הפיזיים, מזין את הרוח אל החומר, דרך החושים הפיזיים, מזין את הרוח בעזרת החומר, ניזון מהחומר דרך החושים הפיזיים והעל-חושיים בו זמנית.
היזון ואיזון, איזון החומר דרך הרוח והזנה של הרוח דרך החומר.
מיד ניתן לכם כלים ורעיונות כיצד להשתמש בחושים כדי להיטיב את הזנתכם, תחושתכם והרגשתכם.
אך קודם תחשבו על חמשת החושים כערוצי קשר והזנה:
ערוץ הראייה, ערוץ השמיעה, ערוץ המישוש, ערוץ הריח, וערוץ הטעם. כיצד הרוח מזינה את החומר וכיצד החומר מזין את הרוח דרך החושים.
למשל, הטעם: הטעם איננו רק טעם פיזי, הוא טעם הדברים, טעם המציאות, הוא טעם העשייה, במובן של משמעות של הדברים. זאת אינה דרך חשיבה אנושית מקובלת או רגילה, למרות שהיא כבר קיימת ברמה זו או אחרת בעולמכם.
ובכן, המגע עם הדברים הוא לא רק מגע של היד הנוגעת בבד המשי, בבד המחוספס, בקוצים, זהו מגע מבחינת תקשורת הרבה, הרבה, הרבה, יותר רחבה.
כל חוש כזה הוא ערוץ תקשורת, ודויד דיבר בפעם הקודמת על ערוצי התקשורת השונים, ואנו מבקשים להרחיב הפעם כדי לסייע לכם להתחבר לשם במודע.
חוש הריח המקושר למערכת הלימבית, לכל המערכת הרגשית, לזיכרון הרגשי של כל החוויות, איננו קשור רק בריח כזה או אחר כמו של פריחה כזאת או אחרת, אלא קשור בהפעלה של זיכרונות.
ריח מפעיל זיכרון.
אין ספק שריח של אש או של שרפה היא טריגר להפעיל את אסון שבעה באוקטובר, אבל היא גם טריגר להרבה מאוד חוויות אחרות, של מנגל שאתם אוהבים לעשות על האש, של ריח של מדורה שכל השבט יושב מסביבה מתחמם לאורה, בחומה. ריח שמייצג את אש החיים, את היכולת לכלות את הישן ולגרום ליצירה חדשה כמו אחרי שרפה.
כלומר, נקודת המבט הזאת מייצרת לאט, לאט, שינוי, לאט ובטוח, מכיוון שהיא גם מאוד אנושית, והיא גם מעבר לחשיבה האנושית המקובלת. ככל שתדברו עם חברים, הם ייתנו לכם אין-ספור דוגמאות לטריגר שמעורר ריח, או לטריגר שמעורר טעם, או לטריגר שמעורר שמע.
השאלה היחידה היא אם יש נכונות ובשלות להתייחס למכלול של ריחות, למכלול של ראיות, למכלול של צבעים, של איכויות, וזה קורה כשיש רשות להרפות מלהחזיק בזיכרון ספציפי.
לצורך העניין, מבקשים אנו לתת לכם דוגמאות כיצד ניתן להתחבר לכך בפועל:
למשל, לזכור במודע את הריחות שאהובים עליכם ולאמן את המוח שלכם לחוש אותם, כשקשה וגם ברגיל.
כלומר, אם למשל ריח של פריחה מסוימת מרחיב את הלב ועושה למי מכם הרגשה טובה של חיבור, של תקשורת, של חיבוק, לא משנה איזה כותרת תתנו להרגשה, מה שיקרה זה שגם בשעה של מצוקה, או בשעה שקשה, בשעה שעולה איזשהו זיכרון מכאיב, נשימת הריח הזה יוצרת פרופורציות.
בעצם מבקשים אנו לתת לכם כלים שייצרו את מידת המרחק והקרבה הרלוונטיים בכל רגע נתון של זמן, כך שיינתן לכם כלי שתוכלו להישען עליו, שאיננו תלוי בנסיבות חיצוניות, באנשים, אלא קשור אך ורק באחריות שלכם, מאה אחוז אחריות שלכם על יצירת הקרבה והמרחק, על יצירת הפרופורציות, על יצירת רווחה.
ונאמר במאמר לא כל כך מוסגר, אבל כאילו מוסגר, שמטרת החיים האנושיים בזו הפעם, בוודאי לכל אלה שלקחו על עצמם לייצר שינוי, וחלקכם הגדול עושים זאת דרך טראומות, כל אלה בחרו לשבור את תקרת הזכוכית של ההיאחזות בדעות, אמונות וקביעות על עצמם, על העולם ועל החיים.
כל אלה בחרו להתבונן מנקודות מבט נוספות ולגלות שאפשר אחרת, לגלות שאפשר להפסיק להחזיק בכל אותן תפישות שמשחזרות חוויות, משחזרות פחד, משחזרות תקוות וציפיות במקום לחיות כאן ועכשיו.
ההיזכרות, כמו הדוגמה שנתנו לגבי היזכרות בריח שמרחיב את הלב, בעצם מאפשרת את יצירת המרחב, המרחק, שמאפשרת פרופורציות שמאפשרת התבוננות אחרת. זה עניין של אימון, נכון, זה לא קורה ביום.
תרגיל נוסף, יותר מורכב אולי, )בוודאי לכל מי שלא פיתח את צורת התפישה הזו), הוא להתבונן על כל דבר מנקודת המבט של מה הטעם בדבר הזה, מה הוא משרת, מה הוא מלמד, מה הוא מאפשר. כלומר, ההתבוננות של מה הטעם, מאפשרת יצירה של שורה תחתונה במקום היאחזות בחוויה הכל-כך קשה עצמה. ההיאחזות מונעת את שבירת תקרת הזכוכית שגוררת אחריה להחזיק בה בעוצמה.
אלה רעיונות איך להשתמש במערכת החושים פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית בו-זמנית בחיים שלכם. להבין שחוש הטעם זה לא רק הטעם של מתוק, מלוח, או חריף, אלא זה הטעם של הדברים, של החיים. כשאתם מבשלים, למשל, אתם לא מתבלים בערימה של מלח בלבד על התבשיל אלא שמים קצת מלח, קצת פלפל, קצת פפריקה, קצת מכל דבר, ומייצרים שילוב של טעמים.
חוש הטעם מאפשר לייצר שילוב של טעמים. הטראומה נשענת על טעם אחד.
בעצם המחשבה או התפישה של מה הטעם ברמת מה הרווחתי מהחוויה הקשה, או הלא נעימה הזאת, ואיננו מדברים רק על טראומות גדולות, מספיק שיש איזשהו תסכול, אכזבה או איזושהי תחושה קשה ברגע נתון של זמן בעקבות נסיבות מסוימות.
ברגע שהגישה משתנה, והנכונות לשנות את התפישה ל'מה גיליתי על עצמי כתוצאה מהחוויה הזאת, מה אני יכול.ה, מסוגל.ת, מה למדתי מזה, כל הגישה הזאת מאפשרת מרחב מאוורר שמאפשר שינוי, שינוי של גישה, של תפישה.
חוש הראייה מאפשר לחזון, לדמיון, להיכנס למרחב החיים האנושיים, אל תוך המודעות האנושית. שהרי המודע האנושי מאוד, מאוד, מצומצם בראייה שלו, מאוד מצומצם.
ולכן, היכולת להבין שראייה על-חושית, ראייה לעיני הרוח, שהדמיון שיוצר גם בכל מיני תחומי אומנות, ציור, פיסול, יצירה, כל תחומי האומנות הפיזיים התכליתיים, התכנוניים, והדמיוניים בדיוק באותה מידה.
איך מגייסים את חוש הראייה ומביאים את הראייה העל-חושית לחושים הפיזיים העכשוויים? למשל, את היכולת לראות עולם טוב יותר, כמו שאתם חולמים עליו, היכולת לראות באמת הגשמה דרך חוויה של מאוויים, של רצונות, ולתרגם אותם באופן תכליתי, מעשי, פרט אחרי פרט לחיים. זה אחד מהשימושים בראייה, שלא לדבר על נתינת מקום ורשות לתרגם את הראייה בכל מיני דרכים של יצירה בישול, אפייה, כמו כל סוגי אומנות ואמנות, כמו תנועה, כמו בנייה, זה יכול להיות רעיון, בנייה של רעיון, בנייה של איזושהי תוכנית, או בנייה של שולחן, זה לא משנה. איך חוש הראייה מאפשר להביא אל המודע האנושי מצע שלם שאיננו מצוי במודע ההכרתי, או איננו מתורגם לעשייה, לתכליתיות מבחינת הגוף, מבחינת ההשתקפות האנושית. ואלה רק דוגמאות.
מגע כיצד אפשר להשתמש במגע, לחבק את עצמכם, ללטף את עצמכם, רגשית, פיזית, ובוודאי וירטואלית. כיצד ניתן ללטף, להרגיע, כיצד ניתן להשתמש בכוח הרוח על החומר, בחומר, כיצד ניתן להשתמש?
כיצד ניתן לגעת בעצמכם ולגעת אחד בשני. מגע זה תקשורת, ואיננו מדברים על מגע רק בידיים, גם בעיניים זה מגע, גם בהקשבה נוצר מגע, זו הרשות לגעת. והרשות לגעת מאפשרת גם לגעת באחר, להקשיב לאחר, לקבל את נקודת המבט שלו, לתת את שלכם.
מגע יכול לייצר רגיעה מאוד, מאוד, גדולה בזה שאתם נותנים יד למישהו אחר, בין שהיד היא וירטואלית, או פיזית. יד, אנחנו ביחד, במקום התנגשות.
ובעצם אנחנו מייצגים פה, דרך חמשת החושים והרעיונות שאנחנו נותנים, עולם שלם של אפשרויות. כולכם יצירתיים, ובוודאי יש לכם אין ספור רעיונות איך אפשר ליישם את הדברים האלה הלכה למעשה, כדי לייצר מרחב נושם, כדי לייצר את מידת הקרבה והמרחק הרלוונטיים, כך שתמיד יהיו פרופורציות.
כך שניתן יהיה להשתמש בחוש השמע, להקשיב לעולם, לציפורים, לצלילים, לאיכויות שמעבר לנאמר, להקשיב באמת עם הלב, אפרופו מגע, זה קשור כמובן. כיצד אפשר להקשיב בלי לקפוץ לפירושים, לדעות, לאמונות, לקביעות, באמת להקשיב? קודם כל לעצמכם, אחר כך לסביבה.
כשמדברים על רגיעה, אז בוודאי יש צלילים שמרגיעים אתכם ונותנים לכם הרגשה טובה. בוודאי שיש קולות שנעים לכם לשמוע, גם אם זה קול של מישהו שעדיין לא נמצא איתכם, או נמצא בעולם אחר.
ישנו זיכרון, הרי כל החושים פועלים בסנכרון, מאליהם. אנחנו עושים כרגע הפרדה מכוונת לצורך, אך בעצם, כשמקשיבים לקול של מישהו, זה גם מעורר את הזיכרון הרגשי, מעורר את הריח, מעורר את הטעם, מעורר את המגע, מעורר את הראייה, זה מעורר את כל החושים.
אז יש עולם שלם של אפשרויות בכדי לייצר הישענות על האור הפנימי, על הכוח הפנימי, במקום על טראומות, על פחדים, על חרדות. ואיננו מתכוונים לומר שהטראומות או הפחדים או חרדות נעלמים, לא, זאת לא המטרה.
המטרה היא להפסיק להחזיק בהם, לאפשר להם להיות כר של למידה, של התפתחות, של שינוי, במקום כר של שחזור ושל מגננות שוב, ושוב, של אותם הדברים שמכאיבים, שמאיימים, שמפחידים. האם זה ברור עד כאן,
והאם תרצי לשאול דבר מה?"
מאוד ברור. זו עבודה… איך הופכים אותה לעבודה קולקטיבית בעצם? נכון שאם אני אשתנה בתוכי, גם הסביבה תשתנה, אבל זו עבודה סיזיפית, אני חושבת…
ישויות ספיראלת האור:
לא, זה עניין של בחירה. אם את בוחרת, ואת יכולה לבחור כל פעם חוש אחר בכדי לייצר לך את המרחב הבטוח שלך, את מידת הקרבה והמרחב הרלוונטיים לך, שמאפשרים לך להתמודד עם כל מה שיש, לאט, לאט, אחרים לומדים ממך. הפעם השינוי מתרחש בפרט וממנו אל הכלל, לא מהכלל אל הפרט.
השינוי הקולקטיבי יגיע, יתאפשר, אך ורק דרך השינוי האישי.
בשבוע הבא חלק ב' של התקשור על הרחבת תשומת הלב להזנה דרך הקשבה למערכת החושים.