אני שומעת את הברכה המקובלת, או הידועה, של הספיראלה, ואני אומרת להם, "רגע, אבל איפה דויד", שכבר חלק מהם מזמן, אבל אני רואה אותו כאילו מחייך לשלום, וכאילו החלק… זה נורא מעניין, החלק ההשתקפותי האנושי של הגלגול האחרון כדויד, פועל בנפרד.
אני רואה את ספיראלת האור כאוסף של כל הנשמות, על כל השתקפויותיהם, כחיבור של הנשמות עצמן, איזה משהו של אור כזה, ואז אני רואה כיפת האור ספיראלית, שמורכבת מהמון, המון, המון, קודים שנראים כמו ניצוצות של אור, המון, המון, נשמות. כל נשמה כמו ניצוץ אור שממנו זורחות קרניים. זאת אומרת, הספיראלה מעבירה אלי מידע כקול אחד של כל נקודות המבט, כל הניצוצות. אך כשדויד מדבר איתנו, הוא מדבר מנקודת המבט של דויד.
גם עכשיו, מה אני רואה… וואו… אני רואה את דויד בדמות כפי שאנחנו זוכרים אותו בדמותו האנושית, אבל אני רואה את הקרן שלו מחוברת לקוד הנשמתי הזוהר בתוך כיפת האור הזאת, וההשתקפות שלו עומדת בנפרד כי היא עסוקה בדברים, במישור ההינתקות, אבל גם במישורים אחרים שקשורים לכדור הארץ, בעניין של סיוע ותמיכה בשינוי תודעתי, בשיקום, בריפוי, שאין לי מילים שמסבירות את זה, או נותנות דוגמה לתהליך שהוא ועוד נשמות אחרות עושות בכדי לשחרר מהטראומות ולחבר לאחדות, לאחדות הניגודים, ההרמוניה השלמה. אז אני רואה אותו, את ההשתקפות שלו עוסקת בדבר אחד, אבל היא חלק מניצוץ האור של כיפת האור הגדולה הזאת, הספיראלית, שכולנו חלק ממנה, וזה פשוט מדהים.
זה נורא מרגש אותי ברמה שאני מקבלת פה תמונה של איך בעצם הנשמה מעולם לא עזבה את "אנרגיית האם", את בורא עולם, מעולם לא עזבה את קבוצת הנשמות שלה, אבל מה שכאילו עזב, כאילו… כי זו האשליה של ההשתקפויות השונות בעולמות השונים, שבעצם מגשימים את פוטנציאל הנשמה דרך חוויה. אבל המרכז הוא הקוד הנשמתי עצמו, שנשאר שלם, ופועם יחד עם כל הקודים האחרים של אותה "נשמת אם", ובו זמנית, יחד עם זה, כל אחד מהקודים האלה זורח כמו שמש לאין-ספור מקומות שמממשים את הפוטנציאל האישי והקולקטיבי.
אני רואה פה תמונה מדהימה, שיש פה אינטרס משותף של הקבוצה שבא לידי מימוש, מבחינת הגשמה דרך חוויה, שמתממש על ידי כל אחד מהקודים, על ידי כל אחת מהנשמות שהן חלק מהקבוצה, וזה ככה בכל הקבוצות, והחלקים האחרים. המידע, הניסיון המצטבר של כל ההשתקפויות, מהוות חלק אינטגרלי מספריית הקוד.
כשאנשים אומרים, "הנשמה שלי בחרה להתמודד עם קשיים" וכן הלאה, הם צודקים ולא צודקים, כי הנשמה בעצם בחרה להגשים את עצמה דרך חוויה, דרך כל העולמות ודרך כל התוכנות, בעזרת כל ההשתקפויות שלה, נקודה.
היא לא כואבת,
היא לא כועסת,
היא לא מתנגדת,
היא לא שונאת,
כל התכונות האלה שאנחנו מייחסים לנשמה, זה לא נכון, הנשמה היא מהות אוהבת, שוויונית, חלק מהכלל, והכלל חלק ממנה.
היא כלי בתזמורת, היא ייחודית, והכלי הייחודי הזה מנגן בדיוק את מה שהאפשרויות שלו להוציא מהכלי שלו נותנות. אבל, הוא לא מנגן לבד, הוא מנגן עם כל הנשמות האחרות או כל הכלים האחרים בתזמורת.
וואו, תודה רבה על התמונה הזאת, באמת תודה רבה על התמונה הזאת, שמייצגת את ההבנה איך הכול פועל בו זמנית. אז כשאני מקבלת מידע מספיראלת האור, אני מקבלת מידע כולל שגם הנשמה שלי היא חלק מהקודים האלה, וכשאני מקבלת מידע מאיזושהי השתקפות, זו נקודת מבט של ההשתקפות.
מה שדויד וספיראלה רצו להראות לי, שדויד עושה את התפקיד שלו, ההשתקפות של דויד לא סיימה את התפקיד שלה, אבל יחד עם זאת, כשאני מדברת או מקבלת מידע מקבוצה של ספיראלת האור, אני מקבלת מידע שכולל גם אותו. מדהים.
ישויות ספיראלת האור:
"השלום, הברכה ואור אהבה לכן, תמונה ניתנה כדי שתחווינה את בו זמניות הקשר וההקשר, יחד עם מה פירושה של ראייה או נקודת מבט סובייקטיבית.
נקודת מבט סובייקטיבית פועלת או פועמת, מתוך סובייקטיביות רחבה כשהיא מחוברת לגרעין, לזיכרון ההיות. כך דויד מחובר לזיכרון ההיות ופועל דרך השתקפויות שונות, כולל ההשתקפות שלו כדויד, בעולמות השונים, ברבדים השונים, כדי להגשים את הפוטנציאל האישי והקולקטיבי הקבוצתי.
לא בכדי בחרתם באורח החיים בערכי הקיבוץ, היחד, האחדות, לא בכדי חוויתם את הקושי לייצר אחדות ניגודים הרמוניה שלמה בלבוש אנוש. אך הניסיון המצטבר העצום הזה מאפשר היום להשתקפות של דויד לסייע לאחרים, להתחבר לנקודת המבט הסובייקטיבית הרחבה ולהיפרד מנקודת המבט הסובייקטיבית הצרה, המאפיינת את התפישה האנושית, או כל תפישה אחרת שההשתקפות נעולה עליה. שהרי בכל עולם ישנן תוכנות שונות, וההיוולדות של ההשתקפות לאותו עולם מייד מחברת אותה לתודעת אותו עולם ולזיכרון שלה באותו עולם, על מנת שהיא תוכל לתפקד במיטב ולמצות את הפוטנציאל שלה במיטב באותו עולם.
אך ההתבוננות היא מנקודת מבט סובייקטיבית מצומצמת של אותו עולם עם אותם זיכרונות. ואנו מדברים על שינוי מאוד גדול, ולכן ניתנה התמונה שגם כל אנשי המאסה הקריטית חווים. זאת ההפרדה שנפרדת מעצמה; זו היכולת להתחבר, לצורך העניין, לזיכרון האנושי ולחוויות שלכן בתוך הזיכרון האנושי, להשתקפויות השונות, יחד עם פריצת הדרך משם אל הכרה שהזיכרון האנושי הוא ערוץ התגשמות אחד של הנשמות שבחרו בו, אך הוא יצירה לצורך הגשמה דרך חוויה, נקודה.
המודעות הזאת בגוף פיזי כאן ועכשיו, מבחינת זמן עולמכם, היא פריצת הדרך התודעתית הגדולה ביותר שנעשתה אי פעם בכדור לימוד- היכולת להתחבר להשתקפות כיצירה שהנשמה נופחת בה חיים, במקום להתחבר להשתקפות כאילו והיא כל מה שקיים.
וכבר דיברנו לא אחת על כך שנעשה חילוף, שכלוף, = שכלול וחילוף, בכך שהמודעות הזאת מאפשרת את המעבר א, מתפישה ליניארית של עבר, הווה, עתיד לתפישה הקשרית-מעגלית עדכנית, עכשווית.
ב, לזיכרון שההשתקפות האנושית היא כלי בידי הרוח הגדולה, בידי הנשמה, והנשמה הופכת להיות זאת שלוקחת את המושכות על הגוף שלה = על היצירה שלה.
הנשמה היא מהות שוויונית, ערכית, אהובה, שייכת מעצם היותה, שמגוננת כמו אימא שמחבקת את הילד שעכשיו נפל וכואבת לו הרגל ומרגיעה אותו, כך שכל הפחדים, החרדות, התפישות לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, הופכות להיות חלק מהזיכרון הכללי, מאוקיאנוס הידע, ומפסיקות לנהל. הם ישנם, דבר איננו הולך לאיבוד, אך דבר איננו מנהל יותר. הנשמה לוקחת את המושכות, האנרגיה הרוחנית לוקחת את המושכות ומשתמשת בגוף הפיזי שלה, הלכה למעשה, פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית.
זה התהליך, זו פריצת דרך שאף פעם לא הייתה. כלומר, חוויית החיים האנושיים היא מתוך זיכרון ההיות, כפי שאנחנו מכנים את הזיכרון של החיבור לניצוץ האלוהי, כחלק מהכלל שהכלל חלק ממנו, שהכל קשור עם הכל. כך, שבכל רגע נתון של זמן המעבר לזיכרון ההקשרי מפוגג את הזיכרון הלינארי ואת האחיזה בו, ומאפשר לכם לקבל תשובות רלוונטיות מדויקות לרגע וברגע נתון 24/7/365 ימים בשנה.
כמובן שהתדר ההקשרי מעגלי לוקח מכל הניסיון המצטבר הרלוונטי לאותה תשובה נחוצה ולאותה הכוונה שנחוצה. כלומר, כל הידע והניסיון המצטבר האנושי, כל התשובות כוללות את כל המידע הרלוונטי מספריית הידע, אך אינן נובעות ממסקנות עבר ומאחיזה בפחדים או בדפוסים של עבר כאיזשהו עוגן ביטחון, אלא נשענות על הדבר הקבוע ביותר בקיום וביקום, והוא השינוי.
נשענות על ההקשריות המתמדת שמתארעת, מלשון אירוע, מעצמה כל רגע, כל הזמן, ביקום ובכל קיום.
עד כאן חלק א' של התקשור בשבוע הבא אביא את החלק השני המרחיב הסבר.