המושג שכלוף נגזר מצירוף המילים שכלול וחילוף ומייצג שינוי תודעתי על כל 4 הרבדים: הפיזי, הרגשי המנטאלי והרוחני.
אך לפני שאתייחס אליו אני מבקשת להודות מלבי לדבריה ומסקנותיה של תלמידתי דר' רונה כהן (שחלק מדבריה מצורף ברשותה בסוף הכתבה). הדברים, בעניין השינוי האנרגטי והפיזי המתרחש, נכתבו בזכותה וגרמו לי להרחיב ולהוסיף להסבר החכם והנבון שלה.
40 שנה מכינות אותנו הישויות המדריכות לשינוי התודעתי שאנחנו עוברים ומסייעות לנו להבין את משמעותו ולסייע לנו להתחבר אליו לא רק דרך ההבנה השכלית, אלא גם דרך אינספור תרגילים ומדיטציות המעוררות הרגשת ידיעה פנימית וחווית הרגשה פיזית ורגשית.
הן מבקשות לסייע לנו להבין כיצד השינוי בא לידי ביטוי הלכה למעשה, באיזה שינוי בדיוק מדובר כשמדברים על התעוררות הזיכרון במודע האנושי, במובן של מי אנחנו באמת ומה זה אומר בפועל.
אחת הדרכים (שכיוונה אותי לכתוב ספר בנושא "שאקרות – שכלוף"), הוא עניין השינוי המתרחש במערכת האנרגטית שלנו – בשאקרות. דרך הסברים אלה הבנו שמשתנה בסיס החיבור, העוגן עליו נשענו. גילינו שההנעה הבסיסית ממנה אנו נובעים עוברת לשלושה מרכזים כבסיס החיים האנושיים, המסמלים חיבור למהותנו הנשמתית עלי אדמות; לב, גרון והעין השלישית.
מרכז הלב הופך לשאקרה ראשונה, עם כל מה שמשתמע ממהות השאקרה הזו, ויחד עימה מספר 2 הגרון ומספר 3 העין השלישית. כולן מסמלות חיבור להבעה והשראה, להקשבה ושימוש בדמיון הלכה למעשה, לביטוי ייחודי, לאינטואיציה להקשריות מעגליות הממגנטת מהספרייה היקומית את הידע הרלוונטי במדויק, בתנועה ותנודה מתמדת, כל רגע נתון של זמן.
דרך דוגמאות (כמו שקיבלתי ונמצאות בספרי ה-3 "שאקרות – שכלוף"), הבנו שנוצר בסיס חדש לגמרי של הבנה ותפישה, ממנו אנחנו מונעים מעתה ואילך. כאמור, חל היפוך מבחינת התשתית ממנה אנחנו נובעים;
1. עד כה ההנעה נובעת ונבעה, מדפוס החיים האנושי המתייחס לגוף ופועל ועל פיו, כמו ההנעה מההישרדות והקיום, מהאגו, השאקרה האדומה, מהרגשות היצריים והיצירתיים, השאקרה הכתומה וממסקנות העבר המנחות להווה ובהווה, השאקרה הצהובה. כל אלה היו השאקרות המובילות ועדיין רוב העולם מתייחס אליהן כך.
2. המעבר מכאן ואילך הוא להנעה והתייחסות שמתאפשרת דרך הזיכרון שאנו נשמה בגוף ונובעת ממנה, הפועל מאליו באופן אינטואיטיבי ואינסטינקטיבי מעצם ההיות, גם אם ההכרה המודעת עדיין לא יודעת. כמו בתקשור שאני יודעת/מבינה, רק תוך כדי העברת המידע שאני מקבלת, לא קודם.
במילים אחרות, הנביעה היא מהלב מתחושת האני = אנחנו, דרך הביטוי הייחודי המתוזמן ומעודכן לכאן ועכשיו, המחובר לידע שקיים בנו מעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום = שאקרות הלב, הגרון והעין השלישית.
אם אתייחס לחבור ללב הרי שמדובר בהכרה מודעת לנשמה שאנו, להקשבה להדרכה הפנימית דרך הרגשת הידיעה (הנשמה מתחברת ללב כשאנחנו נולדים לתלבושת אנושית), לניצוץ האלוה ממעל המאפשר חיים בגוף, לידיעה שאנו חלק ייחודי ושוויוני מכלל הנשמות ; ״אני=אנחנו״.
התוצאה היא אחריות אישית למימוש עצמנו תוך מודעות לכך שהמימוש שלנו משרת את הכלל, כפי שהכל וכולם משרתים אותנו. מודעות הכרתית ליחסי משפיע מושפע – מודעות להדהוד ולהשפעת האנרגיה שלנו על הסובב , בדיוק כפי שאנו מושפעים ממנו.
זהו מעבר לביטחון מעצם היותנו תוך וויתור על מה שהגדיר אותנו לפני שנזכרנו, כמו מעמד, מראה חיצוני, ובכלל תוצאות טובות או רעות לפי תפישתנו.
כשאנו מכירים ב"אחד יחיד ומיוחד שאנו מעצם ההיות" שלקח על עצמו תפקיד שמשרת אותנו ואת הכלל, אין לנו צורך באגו, הגבולות שלנו ברורים לנו ואנו פועלים על פיהם, תוך מימוש עצמנו בעולם.
זהו מהפך עצום המוביל אותנו לאבחנה בין היוצרת (הנשמה), לבין היצירה (הגוף), לבין הקשר לכלל, או מה שאני מכנה לאינטרס החברתי המתעורר הלכה למעשה.
זהו מהפך הנובע מההכרה כי ההישרדות והקיום קיימים מעצם ההיות, מעצם המודעות לחשיבות הייחודית של כל אחד מאתנו כחלק מהפאזל האלוהי, שקיימת מעצם ההיות.
כך נוצר עולם חדש של הבנה והתייחסות בכל תחומי החיים כמו למשל לגבי הפסיכולוגיה שמשתנה לחלוטין כשהבסיס הוא הנשמה, תפקודה עלי אדמות הנובע מבחירה, שגם אם אינה מחוברת בהכרה מודעת לפרטי בחירתה, היא מודעת לרעיון הבחירה והשרות לעצמה ולכלל כעובדה, כבסיס; השירות שאנו נותנים ומקבלים מעצם ההיות, בבחינת ״קבלה ונתינה חד המה״.
המעבר המתקיים הוא מתפישת התוכנה הישנה נטולת הזיכרון בה התפישה האנושית שולטת כאמת בלבדית, לתפישת ההגשמה דרך חוויה המאפשרת מימוש הפוטנציאל ״לטוב ולרע״. קרי, המעבר להתבוננות משתאה המאפשר הטמעה של כל התפישות והרגשות כיצירות לצורך, במקום כאמת אוניברסאלית. התהליך כולל את השחרור מאחיזה בסוגיות גרעיניות, או הטבעות ראשיות.
במילים אחרות, אנחנו מפסיקים לתפקד כאוטומטים על פי משנה סדורה כלשהיא, תוך הפנמה מודעת של הניצוצות שאנו ומטרת החיים בכלל ובפרט.
כל הפסיכולוגיה ורפואת הגוף והנפש עוברים שיפט שלא היה כמותו, תוך כדי תהליך של שחרור אחיזה בדעות, אמונות וקביעות כבאמת אוניברסאלית.
דר' רונה כהן:
"ההנעה, אם נאמר כך, עוברת מהבסיס ההישרדותי לשאקרת הלב, זה בעצם משנה את כל הפסיכולוגיה האנושית. כי לפני כן, ההנעה לדוגמה בפסיכואנליזה, היא סביב מושג הדחף, שהוא מאוד תוכנה ישנה, הישרדות, מין, מוות… ובעצם עם השכלוף (שאני מניחה שאנחנו עוברים אותו באופן הכי רווי קשיים, כי נולדנו לעולם של הישרדות), נוכל לפעול בעולם ממקום שבו מה שמניע, המוטיבציה, הרבה יותר גבוהה מהדחף, וזה מצריך פסיכולוגיה אחרת לגמרי.
קראתי קצת יונג בזמן האחרון וגם אריך נוימן שהיה תלמיד שלו, וזה מרגיש היום מאוד מיושן. אין אף תפיסה פסיכולוגית עדיין שיודעת להכיל את זה באופן שמתאים למידע החדש שמגיע.
והשכלוף הוא עוד היבט להסתכל דרכו על השינוי במוטיבציה, שהופכת להיות נשמתית ולא דחפית בהכרח"…