הישויות המדריכות מדברות על אגו כעל גורם מפריד. "האגו הוא ההפרדה ביניכם לבין מישהו אחר. זה לא טוב ולא רע. מתקיימת הפרדה בכדי שניתן יהיה לחוות את הייחוד כאינדיבידואל עצמאי."
בעולמנו הפכנו אותו ליצירה שלמה של עליונות ונחיתות. למעשה תחושת העליונות "אני יותר ממישהו אחר", והנחיתות אני פחות ממישהו אחר. התרחקנו לחלוטין משוויון הערך המולד שלנו כנשמות, על מנת לחוות את מנעד הרגשות והחוויות האנושיות. היום אנו נזכרים יותר ויותר במהותנו הנצחית, בנשמה הטהורה שאנו, חלק מבורא עולם שהאגו פועל רק כהפרדה אך בוודאי לא כהשוואה של טוב ורע.
ברגע שנתחיל לראות זאת, נהיה מחוץ לסיפורי האגו ונוכל להסתכל על הדינאמיקה.
כשאני מסתכלת על הדינאמיקה אני תמיד אהיה סובייקטיבית, אבל השאלה היא מאיפה אני נובעת? האם אני נובעת מהסובייקטיבית המצומצמת כי עכשיו אמרו לי מילה וזה פגע בי, או מהיכולת שלי לחיות מתוך הוויה נוכחת, מתוך התבוננות שאינה שופטת או מבקרת. מה שאינו אומר שהכול מוצא חן בעיני, אלא שיכולת ה"התבוננות המשתאה", בלשון הישויות המדריכות, שאני מתרגלת, מאפשרת לי פרופורציות ושינוי התייחסות כתוצאה במקום לחיות מתוך אוטומט התגובות המתגלגלות.
ההפרדה היא ביכולת להבין ולהפנים שכל אחד מאיתנו היא נשמה בפני עצמה ודבר לא קורה רק בגללנו, או רק בזכותנו.
אם ניקח לדוגמה יחסים בין מטפל למטופל, או בין מורה לתלמיד. המורה יכול להיחשב כטוב ביותר, אבל אם התלמיד לא מתחבר אליו הוא אולי לא המורה המדויק עבורו. אם אין אינטראקציה זורמת בין מורה לתלמיד, מטפל למטופל, זה לא עובד ולא משנה כמה המורה או המטפל טוב.
אם אתה רוצה להיות בריא אבל בתת מודע יש משהו שמונע ממך להיות בריא, המטפלים הטובים ביותר לא יעזרו לך.
הכול משותף, זה לא שישנו אחד שהכל יכול, מהולל ככול שיהיה. כל מה שעלינו לעשות הוא את מיטב יכולתנו, נקודה. והייתי מדגישה לעשות את מיטב יכולתנו ברגע נתון שהרי היכולת משתנה כל העת.
מכל אחד מהאנשים שאנו פוגשים בחיים שלנו, מכל הסיטואציות, יש לנו מה ללמוד ומה לקבל, ויש לנו גם מה לתת לכולם אחרת הם לא היו בחיים שלנו. אותו הדבר אנו לגביהם. אנו חשובים מעצם היותנו, מפני שיש לנו מה לתת לאנשים האלה ולהם יש מה לתת לנו.
עמדת הצופה מאפשרת לנו להקל על עצמנו את החיים ולהיות בזרימה הרבה יותר גדולה.
אני מאמינה בכל לבי שברגע שאנו מפנימים את עניין הבחירה, את הרעיון שזו בחירה שלנו כל רגע איך להגיב ואיך להתנהל: "הכול צפוי והרשות נתונה" בכול רגע ורגע, זה אומר שאנו לוקחים מאה אחוז אחריות על החיים שלנו ועל הגורל שלנו, לאף אחד אין אחריות על החיים שלנו.