דורית תוך תקשור:
הפעם אני רואה כמו תמונה של דויד, כפי שהוא היה נראה בחיים האלה, מחייך. התמונה מאוד גדולה, כאילו הדמות שלו פרושה (כמו שהוא אמר בפעם הקודמת שהוא פורש כנפיים), אז עכשיו אני רואה כאילו הדמות שלו מאוד גדולה, מחייכת ופרושה עלינו, פרושה על מדינת ישראל.
אולי מה שהוא מנסה להראות לי זה את החיבורים הקיימים בינו לבין הארץ והמשפחה לבין היקום, בו זמנית.
פרישת כנף אומרת אני מחובר ל… אני לא בנפרד מ… אני ישות אחת יחידה ומיוחדת, ומחובר לתמונה עם חיוך, ועם… אני לא יודעת להגדיר אפילו מה אני מרגישה כשאני רואה את התמונה הזאת, כאילו הוא מזכיר דרך התמונה הזאת את זה שכולנו מחוברים, מה שמתחבר לי לאמון; שכל מה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות, ודבר אינו קורה רגע לפני שהוא צריך לקרות. התמונה מחברת לאיזה שלווה רוחשת כמו שאומרות הישויות המדריכות.
זו המטאפורה, והוא נותן את המטאפורה כדי שנתחבר אליה. זה באמת איזה חיבור לאמונה, לאמון, למקום שהנשימה שלנו פתוחה וחופשית .
התמונה כל כך חיה אנרגטית, וכל כך מרגישה גם פיזית.
דויד מישויות ספיראלת האור: על חיבור לאהבה
"היי, תודה על התיאור. לא יכולתי לעשות את זה יותר טוב, כיוון שאת מתארת את התחושות האנושיות שלך דורית, מדברים שאני מנסה להקרין ואי אפשר לדייק בהרגשה כיוון שהיא גם סובייקטיבית. אז תודה.
מה שאני מבקש להעביר זו אהבה חובקת כל האהבה. שלי ואהבה יקומית דרכי.
תרשו לעצמכם להתחבר לאהבה נקייה טהורה, כפי שאתם יודעים שקיימת ומרגישים לעיתים, אהבה שקיימת בחוויית הכמיהה, הגעגוע, שלכם לקשר. ככל שאתם מתחברים לאהבה בכל תא ותא מתאי הגוף שלכם, מתאי ההכרה המודעת שלכם, כל מה שקשור לדפוסים הישנים, שעדיין מצלצלים בפעמון שלהם, הולך ונעלם, אינו רלוונטי יותר. מה שהופך רלוונטי זו אהבה חובקת כל. וכשאתם מתחברים אתם גם מתחברים לקבלה ולאהבה שלכם לעצמכם.
אותו מקום טהור ונקי מדעות, מאמונות, מקביעות, מכל הקליפות שאספנו לאורך הדרך על מנת להגשים את הפוטנציאל שלנו, אין בהם צורך יותר, אין להם תפקיד יותר, אין להם מקום יותר. אלא שהיכולת שלהם להתפוגג מאוד, מאוד, קשורה ביכולת להתחבר לאהבה, לקשר ולתקשורת הבלתי אמצעים שקיימים, לפעימה האינסופית שקיימת מעצם היותנו, מעצם ההיות.
במובן מסוים זו חזרה למקור כיוון שמעולם מעולם, אף אחד מאיתנו לא נפרד מ'אנרגיית האם', אלא שלאורך כל גלגולי חיינו בכל העולמות, היינו מחוברים להשתקפות, מבחינת המודע ההכרתי ממנו פעלנו, ולא למקור.
בוודאי כך בחיים בכדור הארץ, כדי שנוכל לחוות את החיים בכדור הארץ, עם כל מה שיש לתוכנה של עליונות ונחיתות טוב ורע להציע; היינו ממוקדים בהשתקפויות ובזיכרון ההשתקפותי, ולא בזיכרון הנשמתי של מי אנחנו באמת.
אני מזמין אותך, מזמין אתכם, להתחבר ל'זיכרון ההיות', דרך חיבור לאהבה. כל אחד יעשה את זה בדרך שלו. אפשר להתחבר לאהבה דרך פרח שפורח, דרך הטבע, דרך יופי. אפשר להתחבר לאהבה דרך יצירה ובעצם אהבה היא יחסי גומלין בין הכל להכל.
חשוב שכל אחד ימצא את נקודת החיבור האנושית באנוש, שמחברת לאהבה חובקת כל, שמובילה לטעם, למשמעות, לתובנות, להבנות, לראייה רחבה ולעיקר, העיקר, העיקר, לאותה תחושה של נשמה שייכת, מוגנת, מעצם ההיות, שכל מה שהיא עברה אי פעם לאורך ההיסטוריה האנושית והכללית, הוא בדיוק מה שהיא צריכה לעבור. הוא לא טוב, והוא לא רע והמהות שלך, של כולנו, שולחת את קרני ההשתקפויות שלה, על מנת למצות את הפוטנציאל שלה.
היא, הנשמה, מהות האור, מעולם לא נפרדה מהשייכות האולטימטיבית מהאהבה החובקת כל, מבורא עולם, מ'אנרגיית האם'.
יום, יום, שעה, שעה, תנשמו נשימות מודעות של אהבה בין על פי ובעזרת הדימוי שבחרתם לכם, או בכל דרך המדויקת לכם ברגע נתון, כך שהאהבה תהפוך להיות שם המשחק, ולא בכדי אני משתמש בביטוי שם המשחק, כי זה הכל משחק.
משחק לצורך הגשמה דרך חוויה, לצורך נתינה וקבלה.
גם דרך חיבור לקשת הצבעים (דימוי שכבר נתתי), ניתן להתחבר לאהבה. דרך כל הגוונים כולם. צרו לכם את פלטת הצבעים המדויקים שלכם לכל רגע נתון של זמן; דרך האוכל שאתם שמים על הצלחת, ביצירות שאתם יוצרים, דרך עציצים על המרפסת, או בגינה, בבגדים שאתם לובשים. השתמשו בפלטת הצבעים שמבחינת הרבה אנשים כל הצבעים והגוונים בעצם מהווים, כמטפורה, חוויה של חיבור לחיים, חיבור לאינספור אפשרויות ונקודות מבט.
לדוגמה: מנקודת המבט של האדום הדברים נראים ומורגשים בדרך אחת, מנקודת המבט של הכחול הדברים נראים ומורגשים אחרת, בשל תכונות ואיכויות שונות הקיימות בכל צבע. כמובן שזוהי רק מטפורה על מנת שתוכלו להתחבר לדופק ופעימת החיים. החיים שכבר דיברתי עליהם כמכלול, מה'אין', מהראשית; החיים כתנועה ותנודה מתמדת, כמהות שמאפשרת, יוצרת, הגשמה דרך חוויה = הזנה; מהות המאפשרת לפוטנציאל לבוא לידי ממש.
כך שחיבור לאהבה, יחסי גומלין בין הכל להכל הוא חיבור לפלטת צבעים אינסופית וחיבור לחיים.
יום, יום, שעה שעה, תנשמו את פלטת הצבעים, תנשמו את האהבה האינסופית. אתם יכולים להמציא כל יום יצירה חדשה שתחבר אתכם לאהבה, זה ממש לא משנה מה".
הכל מתחיל בדמיון וממנו נוצרת מציאות
דויד מישויות ספיראלת האור: על דמיון
"אתם יודעים, שהדמיון הוא הכלי המוליך הכי חזק ומשמעותי המייצג חיים ?
דרך הדמיון מתבצע, מתאפשר, החיבור לחיים. הדמיון, האנרגיה של הדמיון, שאין לה גבול והגבלה, מחברת לחיים, יוצרת חיים. הדמיון הוא כלי שאפילו לא נכון לכנות אותו כלי, הוא ערוץ של חיים, הוא נתון לכולם, מעצם ההיות.
ככל שאתם מאפשרים, לדמיון להפוך להיות ערוץ החיים שלכם, אתם בתנועה ותנודה מתמדת של גילויים, של פתרונות, של יצירות חדשות, של יכולת להתחבר לחיים לא מתוך 'חור מנעול' אחד, אלא מתוך ראייה רחבה יקומית שמתרגמת את עצמה לקיום.
עוד כשחייתי בגוף הפיזי בכדור לימוד, שמעתי את המשפט 'כל דבר נוצר פעמיים פעם בדמיון ופעם הלכה למעשה במציאות', אבל אז לא היה לי מושג כמה בזה העניין, כמה זה נכון!
הדמיון הוא בעצם האנרגיה הנשמתית, הקולטת, הפועמת, הממגנטת ומתמגנטת.
ככל שיש לחיבור המודע שלכם לדמיון רשות, כך מגבלות המוח האנושי נפרצות לאין ספור תובנות, הבנות, יכולות, יצירות, כך משתנה התפישה האנושית, או כך התפישה האנושית מתחברת חדשות לבקרים עם התפישה האוניברסלית .
נכון שהתפישה האוניברסלית מתורגמת דרך התפישה האנושית, מה שנכון לגבי כל עולם, אבל היא איננה שבויה ב'חור המנעול' של נקודת המבט הספציפית, אלא רק משתקפת בעזרתה.
אני מתפרש מעליכם, באהבת אין קץ, אהבה של קבלה, חמלה, וחסד, ובחיבוק הכי גדול שיכול להיות, אני פונה לעניינים נוספים, אוהב אותך, אוהב אתכם".