הפעם בחרתי לשים את כל התקשור הארוך, המרתק והמכונן הזה המדבר על תהליך השינוי וההתרחשות, כפי שעוד לא קיבלתי, הדרך והכלים למימושם. אני ממש, ממש, ממליצה לקרא ואפילו יותר מפעם אחת.
דויד מישויות ספיראלת האור:
"פורש כנפיי כבר ימים מספר, מעליכם, מעל ניר עוז, מעל האזור, מעל הדרום, פורש כנפי חמלה, אהבה והודיה, על כל מה שהתאפשר לי לחוות בגלגול הנוכחי, ועל כל מה שמתאפשר לי לעשות איתו שלום והשלמה, כנשמה שעזבה את הגוף הפיזי שלה, במחווה דרמטי, אתם הייתם אומרים מטורף. פורש כנפיי מעליכם אהובים שלי, מעל המשפחה, מעליך, הילדים והנכדים באהבה גדולה, פורש כנפיי על ניר עוז וארץ ישראל.
נאמר, לא רק על ידי, גם על ידי חבריי המלומדים, שניר עוז היא סמל של תקומה, סמל של חיים חדשים, שהם אינם המשך ישיר של החיים שהיו. הם המשך של חזון וחלום, אבל לא המשך של חיים שהיו. כיוון שהתפישות השתנו, האמצעים השתנו, ההבנות השתנו, ההבחנה משתנה כל הזמן.
כלומר, התפישה הבסיסית של החזון והחלום מופלאה וממשיכה, אך ממקום הולך ומתקרב לשוויון ערך ולהכרה בייחוד ושיתוף הפעולה בין ייחודים אל מטרה אחת, במקום שיתוף הפעולה המוכתב על פי איזושהי דוקטרינה, כפי שהיה לאורך הרבה מאוד שנים, ואין מדובר רק בניר עוז. כלומר, נוצר שינוי גם מבחינת תפישת… כמו למשל, תפישת הנוחות; לגבי הבנייה החדשה שמתחשבת במצב, שמתחשבת בנוחות, שמתחשבת ביופי, באסתטיקה.
זה לא דבר שהיה שזור באיזשהו אופן בחזון ובחלום של הקמת הקיבוצים בכלל ובפרט. הכול היו אמצעים על מנת שתתקיים הקהילה, כדי שהאדמה תעובד, והחזון של יישוב ארץ ישראל יבוא לידי ממש, בלי שום התחשבות ייחודית באינדיבידואלים.
היום אני מבין, רואה, מכיל, את הרעיון של ייחוד ואחדות, של היותי אחד, יחיד ומיוחד, וחלק מהכלל שהמנגינה שלו היא חלק מהתזמורת הגדולה, אי אפשר לוותר עליה, כמו שאי אפשר לוותר על המנגינה או על הכלי של אף אחד.
מדובר ביצירת מימד שאיננו מבוסס על 'צודק לא צודק, הגון, לא הגון', מדובר על מימד שמבוסס על הכרה בייחוד ועל חלקו החשוב והמשמעותי ביצירת אחדות ניגודים הרמוניה שלמה.
אפשר לומר שזה יוצר התחשבות קולקטיבית אחרת לגמרי משהייתה עד כה. התחשבות קולקטיבית שקשורה בהתחשבות בפרט, בכל פרט, כחלק מהכלל. ובעצם זה המסר שאני מבקש להעביר, ואני מאוד מאוד אשמח אם המסר הזה יעבור.
אפשר לומר שזהו רעיון שמתהווה הלכה למעשה, כשעדיין קיימת אחיזה בתפישה ישנה, אבל יש כבר הרבה מאוד שיש להם את האומץ לעשות אחרת. גם אם זה לא בדיוק הקווים המקובלים של פעם, חייבים להפסיק לסגוד לפעם.
אני פורס כנפיי בזמן האחרון יותר מעליכם דווקא משום שהתהליך של הריסת הבתים, יישור הקרקע והבנייה המחודשת, התכנון המחודש, כל כך מדבר אליי. מתוכו אני אומר את מה שאמרתי. את מה שאני אומר. כלומר, זה עוזר לי באופן אישי להפוך את החיים לסרט, מחזה שאין כמוהו, אבל הוא חלק מאין ספור מחזות שאין כמותם, שהם כולם חלק מספריית הידע והניסיון המצטבר שלי.
זה נכון לגבייך, זה נכון לגבי כל אחד. ואני ממש מצדיע לאומץ שלכם, אף על פי כן ולמרות הכול, לאפשר לעצמכם להיות בריסוק הישן ובבנייה של משהו חדש.
האמת, שזוהי כל מטרת החיים האנושיים, ריסוק הישן ובניית משהו חדש. ואני יודע שאני משתמש בביטוי מאוד חריף של ריסוק, אבל זה בדיוק זה; כששוב ושוב תבניות ישנות לא עובדות, יש צורך למצוא תפישות, תבניות, אמונות חדשות, שיעבדו.
עצם זה שהמוכר והידוע נמשך כשטיח מתחת לרגלי העולם, יוצר הרבה מאוד כאוס, יוצר הרבה מאוד פחד, או בעצם נכון יותר לומר, (וזה גם חלק מהמסרים שאני מבקש להעביר היום), משיכת הקרקע או השטיח מתחת לרגלי העולם בכלל, ניר עוז וישראל בפרט, מטרתה לסייע לריסוק הזה, להעלות את כל הפחדים, החרדות והטראומות משכבר הימים, ולייצר שלום והשלמה על מנת המימד החדש יוכל לקרום עור וגידים ולהחליף את המימד הישן.
עדיין יש היאחזות מאוד גדולה במימד הישן, בתוכנה הישנה, בתפישות הישנות, מהיעדר תפישות אחרות שמאפשרות לאלה שעדיין צריכים את המבנה המסודר של 'נכון, לא נכון, בסדר, לא בסדר'. אלה שעדיין צריכים את לוחות הברית.
את יודעת, זה נשמע אבסורד מה שאני אומר, אבל כשזוכרים שכולנו נשמות אוהבות, אהובות, שמסייעות אחת לשנייה להגשים את עצמנו דרך חוויה, שאיש איננו מתפתח בחלל ריק, מי צריך את לוחות הברית, את עשרת הדברות?
הרי לא יעלה על הדעת בכלל שמישהו יפגע במישהו, שמישהו ירצח מישהו, שמישהו לא יכבד מישהו. הקיום של כל אחד מאיתנו תלוי אחד בשני, קשור אחד בשני. יחסי גומלין בין הכל להכל פירושם אהבה, כך במהות, כך כשזוכרים במודע.
אך כל ההוויה האנושית עד כה וההוויות אחרות היו צריכות לוחות ברית כאלה ואחרות, תוכנות על פיהן התקיים העולם. אלא שהצורך בתוכנות האלה הולך ונעלם, משום שברור לגמרי מעצם ההיות שכולנו ניצוצות אלוהם ממעל. כולנו חשובים, כולנו חלקים בתוך הפאזל. הפאזל איננו מתקיים בהיעדר חלק, של מישהו מאיתנו.
אתם מבינים את השינוי בתודעה? שינוי ענק!!
הבשלות לשינוי הזה כרוכה בבחירה של הרבה מאוד אומץ להיוולד אל תוך עולם, שכולו מושתת על עשרת הדיברות, ולגלות שעשרת הדיברות היו מאוד מאוד חשובות, אבל הן בעצם מופנמות בתוכנו וכבר לא נחוצים לנו עוד חוקים חיצוניים, כיוון;
שברור שאנחנו לא נפגע באף אחד ואף אחד לא יפגע בנו.
ברור שבאנו לעשות פה מבצע מאוד, מאוד רציני של שינוי תודעתי שלכולנו יש חלק בו.
ברור שכל אחד מאיתנו עוסק, עסק, יעסוק, בשחרור כל אותן עכבות, פחדים, חרדות שמונעים מאיתנו לחיות כניצוץ אלוהה ממעל בתלבושת אנושית.
זהו שינוי אדיר שלא היה אף פעם ביקום ובקיום.
שוויון ערך קשור ליכולת לייצר את השינוי הזה, מפני שכל עוד אין הכרה בערך שלכם מעצם היותכם, אתם זקוקים לכל מיני עוגנים חיצוניים שיעזרו לכם להיזכר, או להתחבר לערך שלכם, או יותר נכון, מפתחים תלות.
כשאתם מכירים בערך שלכם מעצם ההיות, אתם מקבלים שיקוף ממנו דרך הסביבה, זה משהו אחר לגמרי = ההכרה בערך, ואני לא מדבר על שום סוג של אגו, אלא הכרה בייחוד ובערך מעצם ההיות, המשתקף דרך הסביבה. המשתקף בכל מה שאתם עושים, וזה נכון לגבי כולם.
אני מדבר על שינוי מאוד גדול של תפישה, ושוב, הרבה מעבר למה שעכשיו, אתם יכולים לראות. עדיין יש צורך במודלים שמשפיעים על קבוצות אחרות. ואני לא מדבר רק על קיבוצים ולא רק על הדרום, אלא על קבוצות שיש להם מטרה משותפת. כולם פועלים למען ייצור, או יישום, או הגשמת אותה מטרה. בדיוק כמו 'נשמת האם ונגזרות הבחירה', ואנחנו האינדיבידואלים, העצמאים, בדיוק אותו דבר.
כולנו חלק מ'אנרגיית האם', (מבורא עולם), שייכים ל'נשמת אם', וכל אחד מאיתנו שייך לאיזושהי 'נגזרת בחירה'.
כל אחד מאיתנו, אינדיבידואל עצמאי, חלק מהכלל, תא משמעותי בתוך האיבר, בהשתנות מתמדת.
אני יודע שמה שאני אומר עדיין לא מצוי ברמת הקליטה היומיומית. אך הוא בהחלט מצוי ברמת הקליטה המודעת כבר עכשיו, לשכל האנושי.
בעצם, מה שאני מבקש להגיד זה להזכיר לכם את השיר 'אנו באנו ארצה, לבנות ולהיבנות בה'. אך הפעם, 'הלבנות ולהיבנות' הוא עם כלים לגמרי אחרים,
ממקום של תפישה לגמרי שונה.
ממקום שמכרסמת בתפישת הליניאריות; העליונות והנחיתות, ומבקשת לייצר תפישה ספיראלית, מחברת, שוזרת, כוללת, שיש בה נגישות לכל הזיכרונות, לכל הניסיון המצטבר.
אתם מבינים שתפישה ליניארית איננה מאפשרת נגישות לכל הזיכרון? אפילו לא זה שרלוונטי ברגע נתון של זמן.
לעומת תפישה ספיראלית, שיוצרת כל הזמן הקשרים בין כל הזיכרונות שרלוונטיים לאותו רגע.
זהו הבדל של שמיים וארץ = המעבר מתפישה ליניארית לתפישה הקשרית מעגלית הוא מעבר מהתנהלות דרך פס אחד של ידע לחיבור לרשת שלמה. רשת שלמה של פסי ידע, או ערוצי ידע, או זיכרונות, ניסיון מצטבר וכיוצא באלה.
כלומר, התפישה הספיראלית היא התפישה שמאפשרת נגישות לניסיון מצטבר רב-מימדי מכל הגלגולים, מכל העולמות, הרלוונטי לרגע נתון של זמן.
לעומת התפישה הליניארית, שהיא רלוונטית לזיכרון מסוים של החיים בכדור הארץ, נקודה. ולא רק לחיים בכדור הארץ, אלא לזיכרון האישי של החיים בכדור הארץ, לאמונות, דעות, קביעות, תפישות.
אתם מבינים את ההבדל? זאת אומרת לא מדובר פה על שינוי נראות, אלא על שינוי עולם. שינוי עולם המתרחש, או איך אומרים החברים שלי, מתארע, (אני אוהב את הביטוי הזה כיוון שמתארע הוא מלשון אירוע, שזה משהו שכל הזמן מתרחש, זה לא סטטי). משהו שמתארע, גם בנראות וגם במקומות אחרים, בכל מקום או בכל אדם, בתפישה שלו.
אך יש פה משהו משמעותי ובסיסי שצריך להפיץ אותו. ואני סומך עליכם שאתם תפיצו את הדברים האלה מה שיותר. צריך לדבר על זה בקול רם. כי כשמדברים על זה בקול רם, (כמובן במקומות המתאימים וכיוצא באלה), משהו מתעורר בזיכרון של כל נשמה ונשמה שנמצאת עכשיו בגוף פיזי ושומעת את זה. שהרי רק כשמתעורר הזיכרון, רק כשמתעוררת התחושה שזה נכון, נוצר חיבור. אחרת, דברים לחוד והשפעתם לחוד. ואנחנו באנו לייצר השפעה! בפירוש! אתם יודעים לייצר השפעה מעצם מה שאתם, מעצם הדרך שאתם מתנהלים בה, מעצם הדרך שאתם חושבים, מעצם מה שאתם עושים, מעצם היותכם.
גם שיטת הלימוד בכדור לימוד תשתנה. כרגע זה כאילו צריך 'לבוא לפרצוף', כפי שאתם אומרים, בכדי להתעורר. לא יהיה בזה צורך יותר, מפני שהזיכרון נפתח, והקשר לערוצי הידע הרלוונטיים בכל רגע נתון של זמן ייפתחו, אז לא צריך שיהיה שבעה באוקטובר בשביל להתעורר. זאת המגמה. זו מגמה שהולכת וקורמת עור וגידים, מגמה שהולכת ומתפתחת.
ומה אני אגיד לכם? אתם חלוצים. לא בכדי השתמשתי ב'אנו באנו ארצה'. אתם חלוצים, ועוד, ועוד, נשמות שבחרו להיות חלוצי תודעה חדשה.
ואתם יודעים, שיש חלק גדול מהאנשים בכדור הארץ שכבר מחוברים לתודעה חדשה, אבל לא ויתרו על האגו שלהם. אז הם צריכים את סטירות הלחי, ואת ההיתקלות באגו, ואת האבסורד של ביטוי האגו, בכדי שהם יוכלו להבין שהמגמה היא חיבור לשוויון ערך. אבל זה עדיין לא פופולרי, וזה בסדר. זה בתהליך.
אז המסר שלי להיום, שאני פורס כנפיים של אהבה, הערכה אין סופית אליכן ואל כל אנשי המאסה הקריטית בכדור הארץ, שעושים את העבודה שלהם. אני פורס כנפיים של אהבה, של חמלה, של כוח, של עוצמה, של זיכרון שכולנו נשמות טהורות בתלבושות שונות, שמשתפים פעולה בשינוי התודעתי, במעבר מתפישה ליניארית לתפישה הקשרית מעגלית.