הישויות המדריכות מבקשות להדגיש את הרעיון של זמניות הגוף, כל גוף, לעומת נצחיות הנשמה. כשאנו מוכנים להפנים את הרעיון במוחנו האנושי מתפוגגת אחיזה בתפישת עולם עתיקת יומין ומתאפשר חיבור בתודעה האנושית לתודעה היקומית קרי, לידע, לניסיון המצטבר, לחכמה שלנו ושל היקום הלכה למעשה, תוך גילוי של אפשרויות ויכולות נוספות שקודם לא יכולנו להיות ערים להם משום שאחזנו בתפישת העולם האנושית.
מה שמסביר את השינוי התודעתי שאנו עוברים.
ישויות ספיראלת האור המורחבת:
"השלום הברכה ואורות האהבה לכן יקרות, כאן ספיראלת האור המורחבת בראשות הוועידה הבינגלקטית מבקשים לומר לכן כך: החיים בתלבושת אנושית יצרו אשליה של אמת, על מנת החוויה האנושית תחווה כממשית ואמיתית.
במעבר החיים הנוכחיים באתם לגלות שהתפישה האנושית בכל הדורות היא אשליה, לצורך הגשמה דרך חוויה, יצירה המתכלה כשמוצתה.
אתם נמצאים בחוויית התכלות המערערת את התבנית האנושית ומאפשרת גילויה של היצירה האנושית המפוארת לדורותיה.
גילוי זה מתאפשר דרך התעוררות המודעות שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום.
זוהי התעוררות, המעוררת זיכרונות של כוחות ויכולות משכבר הימים, הן כבני אנוש והן כאנרגיות נישמתיות. הזיכרונות מעוררים את הדחף להגשמה, את דחף המימוש שלכם, הלכה למעשה.
כל זה נראה כבר ברור ומובן ולכן נוסיף על כך עוד היבט, המהווה תוצאה מתהליך זה, והוא חיבור מלא ל'זיכרון ההיות', או במילים אחרות, לספריית הידע הפרטית והקולקטיבית מעצם ההיות, הלכה למעשה, על פי צורך ברגע נתון, כל רגע.
אומר הדבר שלכל אחד מכם קיימת נגישות מלאה לידע וליכולות אלא שחסר מרכיב 'קטן' שקוראים לו אמון מלא בנגישות שלכם, תוך וויתור על סימני השאלה המערערים הקשבה ויכולת הגשמה. מה שמעכב שימוש ביכולת האינטואיטיבית הלכה למעשה בכדור לימוד, הם הדפוסים האמונות והדעות, וכמובן השכחה שאתם גדולים ומושלמים מעצם ההיות, וכך כל אחד ואחת בשמים ובארץ. בעצם מדובר בהכרה ביצירה (הגוף), כתלבושת, כמנחה להכרה ביוצרה, מתוך שימת דגש על היוצרת (הנשמה), המשתמשת ביצירה.
וכן… היטב ברור לנו שמדובר;
באומץ להאמין שוב,
באומץ להתנסות מבלי להישען על התוצאות,
באומץ לוותר על סימני השאלה המעכבים חיבור,
באומץ להתמסר לחיבור ולפעול על פי ומתוך הקשבה מלאה ל'לב היודע' ולאפשר לידע לתרגם עצמו לזמן ומקום כל הזמן, כשהמודעות ההכרתית ערה להיותה בתקשורת רב רובדית,
כשהמוח האנושי מביא למודע את מה שנכון ונחוץ כל רגע,
כשאתם חיים הלכה למעשה בהוויה של נוכחות מלאה והכרה מודעת, יומיומית, בכך שבאתם להפסיק לשחזר.
במילים אחרות, חיים מתוך מודעות לכך שכל האפשרויות פתוחות ובכל רגע נתון, האפשרות הרלוונטית תאיר את דרככם ותמשוך אתכם לכיוונה בקלות ובזרימה.
לא בכדי מדברים אנו מזה שנים רבות על השינוי המתבטא דרך חיבור לבי-דואינג – Be-Doing = הקשבה נוכחת ומתוכה היענות רלוונטית, כחוויית חיים נוכחת.
כך מתפוגג לו מנגנון שלם של הגנות, מתפוגג ונמס ל'אוקיאנוס הידע' תוך שהמוכנות פוגשת מציאות הלכה למעשה.
לסיכום, הכלי המאפשר חיבור הוא הוא ההכרה שחיבור זה קיים ויש צורך להקשיב וללכת איתו. להתאמן יום, יום, שעה, שעה, בחיבור מודע לאמון, תוך התבייתות על האומץ לעשות זאת.
הדפוסים המעכבים עולים ואתם מאפשרים למודעות שלכם להכיר בהיותם ולשחרר את האחיזה בהם כיוון שכולם נחלת עבר, או תוצר של תפישת עולם אנושית שבחרתם למוסס.
נשמח להרחיב ובינתיים מברכים אתכם בברכת הגומל בהרפיית האחיזה בדפוסים האנושיים וחיבור למהותכם במודע״