בהמשך לתקשור שהושם באתר ב-9.1.2025 על פיו מדברות הישויות על ההבדל בין מחשבה ליצירת מחשבה, אני מבקשת להרחיב הסבר.
כבני אדם אנחנו חושבים על בסיס ובמסגרת התפישה האנושית והפירושים שלנו. כלומר, המחשבה פועלת על מסקנות עבר וציפיות עתיד שהסקנו לאורך דרכנו. הישויות לעומתנו מעידות על עצמן "איננו חושבים, אנחנו יוצרים מציאות". זהו ההבדל בין קליטה אינטואיטיבית זורמת, בתנועה ותנודה מתמדת שנובעת מפתיחות קולטת ומהקשבה (במקום מאמונות דעות וקביעות כפי שאנו כבני אדם מתורגלים), מאפשרת חיים מתוך המשתנה והמתעדכן בכל רגע נתון".
כל רגע נתון אינו עומד בפני עצמו אלא מהווה חלק מאינספור רגעים המתהווים כל העת. כמו חלקיקי מידע שאנו מאפשרים לעצמנו לקלוט ולתרגם ובכך להביא מידע חדש. במילים אחרות, מתוך תפישת מרחב קולט ביכולתנו "לדוג" את התכניות, היצירות, התפישות, כשהן עדכניות לכאן ועכשיו כל רגע.
אין ביכולנו להמציא דרכים חדשות, בחינוך, בפסיכולוגיה, ברפואה, בממשל וכדומה, כל עוד ישנה תשתית, מבנה של תפישה עליו אנו נשענים, כאילו היא האמת ואין בלתה. כשכך, היצירתיות הטמונה בנו מופעלת מתוך מסגרת מסוימת, דומה הדבר להתבוננות מחלון אחד בלבד כשנדמה לנו שזה כל מה שיש. בדרך זו אנחנו משחזרים ואיננו מגלים דרכים חדשות ואחרות באמת.
יצירת מחשבה קשורה עם הקשבה ניטרלית כלומר הקשבה שיש בצידה אבחנה מקבלת. כמעט הייתי אומרת ניטרלית מבחינת הגישה כלומר, הקשבה/קליטה, משוללת ביקורת, שיפוט, השוואות, וויכוח, טוב רע וכדומה, אלא כזו הנובעת מתוך ״התבוננות משתאה״, כפי שאומרות הישויות המדריכות. קרי, הקשבה/קליטה שאינה מותנית, כזו שמקבלת הכל במובן של ״גם זו אפשרות״.
דבר שעדיין קשה לנו מאוד כבני אדם שמגיבים מתוך תבנית של ב"סדר/ לא בסדר", תבנית השוואתית הרחוקה מהקשבה פתוחה.
למשל, כשקולטים ממקום החלק הצופה, המתבונן שלנו מתוך ״התבוננות משתאה״, מהמקום הפתוח לתרגם כל מה שבא לפתחנו ללא שיפוט ו/או בקורת, נקבל את התמונה הכי רחבה שניתן לקבל. ככול שנכנס שיפוט לקליטה, היא נהית מצומצמת כהוגן, משל לזרם מים אדיר המנסה לפלס דרכו דרך צינור צר…
כל אלה המפתחים יכולת קליטה ותרגום שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום, לומדים ומתאמנים בהקשבה יותר ויותר פתוחה ורחבה, מתאמנים בהתבוננות דרך יותר מחלון אחד בלבד.
התבוננות שעם אימון פחות ופחות מושפעת או מכווננת על ידי מחשבותינו, שהן תמיד מוטות (מלשון הטיה), כאלה המתבססות על ניסיון עבר, ושאר תבניות של חינוך, תרבות, אמונות, דעות וקביעות שבחלקן גם הישרדותיות.
אני תמיד אומרת לתלמידיי שהאימון להרפות מהידוע, להיפתח ולתרגם את כל מה שמגיע, מאפשר הרחבת התודעה = לא לדעת על מנת לדעת.
כולנו סובייקטיביים ועל ידי הקשבה פתוחה הסובייקטיביות שלנו תתרחב, כיוון שלא תהיה מונעת על ידי דעות, אמונות וקביעות.
הישויות הרוחניות לא חושבות אלא יוצרות מחשבה בתנועה ותנודה מתמדת, כך נוצרת כל הזמן מציאות עדכנית.
אם נבדוק היטב, גם לאורך ההיסטוריה האנושית שלא ניתן לחולל שינוי תודעתי וחברתי כאחד כל עוד אוחזים באותה תפישה ופועלים מתוך אותן תבניות.
כמה זמן לקח לאלה שהקדימו את זמנם בכל תחום, לקטוף את פירות חוכמתם… כמה קשה לעולם שלנו כל עוד אנחנו שבויים בקונספציות לקבל נקודות מבט חדשות, מבלי להרגיש שהקרקע הבטוחה נשמטת מתחת לרגלינו וכי עלינו להגן בחירוף נפש על מה שנתפש כאמת… במעבר החיים הזה בחרנו לגלות שיש הרבה נקודות מבט שכולן תוצר של הינעלות על "חלון" אחד ועל מנת לייצר אחדות עלינו להכיל את כול נקודות המבט ולגלות את מטרת היותנו בכדור הארץ; להיזכר שכולנו ניצוצות הבורא בתלבושת אנושית ולייצר אחדות ניגודים הרמוניה שלמה בתוכנו ומסביבנו.