ההבנה דרך הלב, משק כנפי הפרפר והקשר הבלתי אמצעי שמתאפשר דרך כך…..
דורית: מצאתי לנכון להעביר קטע קצר מסוף חלק ב' על מנת ההמשך יהיה ברור יותר. חלק ג.
דויד שלו ז"ל מחברי ספיראלת האור
"כל הידע שאני מעביר לכן, שהמדריכים הרוחניים שלך, דורית, ושל כולנו, כל החברים שלנו מעבירים, נועד למטרה אחת, לפוגג את הערפל, ערפל השכחה. לאפשר חיבור, חיווט מחדש, בין המוח האנושי למוח האתרי, למוח הנשמתי, בין התודעה הגלגולית, לבין תודעת הנצח, בין האשליה לנצח, לא משנה איך תקראנה לזה. זו המטרה.
היום אני יודע להגדיר את המטרה במילים, להעביר אותה במילים למוח האנושי שלכן, ובעצם בזה אני עוסק. כך גם ההקשבה שלי למה שאתן עוברות, הנפתולים שלכן, של בין ביטחון לחוסר ביטחון, בין אמון לחוסר אמון, בין חוויית הפחדים או החששות או התסכולים שלכן, לבין אמונה מלאה שכל מה שאנחנו מדברים עליו הוא נכון, כל מה שאתן יודעות הוא נכון.
כל המהלכים האלה שאני מתבונן בהם, דרכך, דרך האחים והאחיינים, דרכך דורית, דרך מה שאת עוברת, עוזר לי, מסייע לי, לסייע לכל אלה שנפרדו בנובה וב-7 באוקטובר ולאחר מכן, לעשות את ההבחנה בין האשליה לנצח.
הביטחון בא מהחיבור לנצח, לא מהחיבור לאשליה. הביטחון בה' הידיעה שההוויה האנושית הנוכחית היא אשליה לצורך, היא חשובה, היא משמעותית. כיוון שאי אפשר להעביר את הידע שמעבר לזמן ומקום בזמן ומקום, בלי ההוויה האנושית, שסופגת אותו, שמקבלת אותו, שמדברת אותו, שמתרגמת אותו, שמעבירה אותו הלאה. בלתי אפשרי.
ולכן אני ממש מבקש שתשומת הלב שלכן תהיה ממוקדת בהפגת הערפל הזה, ברשות לראות את התפישה האנושית כמשהו שהוא אשלייתי; יש לו תפקיד, יש צורך להבין אותו או להתחבר אליו, אבל הוא אשליה לצורך הגשמה דרך חוויה. הוא אשליה לצורך כך שהנצח שיוכל להגשים את עצמו דרכו. ובעצם כל התלבושות או כל ההשתקפויות, הם כולם כלים להגשמת הנצח את עצמו.
כשמדובר על הגשמה דרך חוויה כהזנה, כדי שזה יתאפשר, יש צורך במופעים שונים, בעולמות שונים, בתקופות שונות, ברקעי החוויה השונים, הוויה שונים, כדי שהרוח-שהנצח יוכל להפוך מפוטנציאל לממש. ככל שהדברים האלה מודעים, הערפל מתפוגג מהמוח האנושי. וככל שהערפל מתפוגג, החוסן הנשמתי מתאפשר לו לעבור לגור בתודעה האנושית.
וככל שהוא 'עובר לגור' בתודעה האנושית, החיץ בין חלק המוח שמואר לצורך תפקוד אנושי וזיכרון וחיבור של הגלגולים האנושיים, מתפוגג ונפתח אל חלקי המוח האחרים, אל הזיכרון הנשמתי, אל הבנת הייעוד, התפקיד, המשמעות של התלבושת האנושית כרגע.
וככל שזה מתקיים, אין בזבוז זמן, בבחינת: כן לעשות, לא לעשות, כן להגיד, לא להגיד… במקום זאת חל חיבור להרגשת הידיעה המוליכה והמובילה.
מאוד חשוב היה לי להעביר את הדברים האלה, מכיוון שאתן צריכות כבר במוח האנושי שלכן להבין שפרסתן כנפיים. אתן כבר לא נמצאות בתוך הגולם.
רק הזיכרון האנושי עוד מכיל את הגולם, את הצרות, את הצמצום, את ההתגוננות ואת הרצון לפרוץ"…