"כל מודעות שאתן מתעוררות אליה ומסוגלות לחבר אותה תכליתית לגוף, משפיעה באופן ישיר על העולם הסובב"…
ישויות ספיראלת האור:
"חשוב לנו שתתבוננה מהמקום של כלל הנשמות, שהוות באין-ספור מקומות, ומייצרות גשר בין תודעות כדי שיתאפשר שינוי, ואנחנו נגיד שזהו מעבר מחוויית האישיות לחוויית הישות. זה קשור להפרדה שנפרדת מעצמה. כלומר, חוויית האישיות זאת הנפרדות.
בכל מעבר חיים נחווית אישיות אחרת, פעם גבר, פעם אישה, פעם הרקע הוא כזה, התרבות היא כזאת, פעם התרבות הרקע שונים, וכל החוויות של האישיויות האלה מתרחשת תחת כנפי התוכנה האנושית.
יש הרבה מאוד תוכנות. יש כנפי התוכנה הפליאדית, כנפי התוכנה האוריונית, כנפי התוכנה… לא משנה. יש תוכנות הוויה שמאפשרות לנצח להגשים את עצמו, שמאפשרות לנשמות, דרך התלבושות השונות, להגשים את עצמן.
כל תוכנה כזאת פעלה בנפרד, וכשנולדתן לכדור לימוד, התחברתן לתוכנה האנושית, וכשנולדתן לתוכנת פליאדית, התחברת לתוכנת פליאדית.
אבל לא היה חיבור מבחינת המודעות ההכרתית, כפי שהיום מתרחש, שהכול קורה בו-זמנית.
כלומר, אם ההוויה האנושית שלכן, בחרה בשינוי תודעה, בחיבור בין תודעות, כך גם כל החוויות שלכן, של הנשמה, בכל העולמות. גם החלק שלכן בפליאדות, גם החלק שלכן בכוכבים אחרים, כולם בחרו באותו דבר.
זה קשור גם ל'נשמות האם'. מפני שמדובר בשינוי יקומי קיומי בדיוק באותה מידה. התרחבות או הארת המוח האנושי, או כפי שדויד כינה את זה, התפוגגות הערפל, מתאפשרת כשהתודעה האנושית נפתחת לתודעה היקומית, הלכה למעשה באופן תכליתי.
כלומר, יש שביל ענק שמורכב מאין-ספור נשמות שכולן הולכות ביחד, כאילו כל אחת בשביל שלה. כל השבילים מקושרים למקור אחד. זה כמו כדור השמש והקרניים שלו. אתן הילדים שלכן, אלה שבחיים האנושיים ואלה שבעולמות אחרים, כולם חלק משביל אחד.
כל אחד נמצא בדרך שלו ושלכם בעת ובעונה אחת.
'הדרך שלו', אומר שכל אחד בשביל הזה, הולך בקצב שלו, בזמן שלו, (אם מדובר בכדור לימוד), על פי תפישות העולם שלו, על פי הידיעה שלו, ההבנות שלו וכן הלאה, ובכך מעניק את המתנה שלו לעולם.
בתחילת הדרך יש כאלה שמתחברים יותר מבחינת ההבנה וכאלה שמתחברים פחות, ואנו מתכוונים להוויה הפיזית, לתפישה האנושית, שעדיין רובה לוטה בערפל הזיכרון.
כל דבר שאתן מבינות, כל מודעות שאתן מתעוררות אליה ומסוגלות לחבר אותה תכליתית לגוף, משפיעה באופן ישיר על העולם הסובב.
אתן נפגשות עם אין-ספור תודעות ברמות ערפל שונות. יש כאלה שהערפל עדיין מאוד מאוד כבד, אבל כשאתן מפוגגות את הערפל שלכן, זה משפיע, גם בלי שאתן יודעות.
ניתן לכן דימוי של דימר, של חשמל. כשלאט-לאט אתן מסובבות את הדימר, עולה אור בחדר. בהתחלה אור מאוד מאוד מאוד קלוש. לאט-לאט הדימר מסתובב ומעלה את האור בחדר, כדימוי להתפוגגות הערפל, המודעות, הראייה הרחבה, החיבור בין דברים, עם ההבנות שיש קשר והקשר בין הכול להכול, ודבר איננו עומד בפני עצמו.
אז דענה שכולנו צועדים באותו השביל, ותרשינה לעצמכן להיות מי שאתן, ולהעביר את מה שאתן, תוך רגישות למה ניתן לומר כרגע ומה לא. דורית אוהבת להשתמש בביטוי 'לא לתת אגוזים למי שאין לו שיניים'. אז אתן יודעות, שלתינוק שיונק ועדיין אין שיניים, נותנים מזון נוזלי. לא נותנים אגוזים. היכולת ללעוס חומרים, מיידעים, היא תנאי לרמת הפתיחות המודעת לקיומם.
דיברנו כבר לא אחת שהדרך רצופה אבסורדים, חוויות אבסורדיות, כיוון שהערפול על המוח, השכחה, מייצרת זיכרון הרבה פעמים, אצל רוב הנשמות שנמצאות בגוף פיזי, דרך זה שדברים לא הולכים, דרך זה שדברים מתפרקים, דרך זה שאין ברירה, דרך מבואות סתומים. מכיוון שההרגל והצורך ההישרדותי במובן של הישרדות וקיום, והפחדים מאובדן שליטה, תפסו שליטה במוח האנושי.
הם תפסו שליטה כל כך חזקה כך שנוצר המאבק הזה בין להפסיק לפחד בכל מיני צורות ובין להיאחז בכל מיני גדרות של אמונה, גדרות ביטחון שהרבה פעמים מזויפות. הן מזויפות או תחליפיות או פיצויויות מלשון פיצוי, ולא הדבר עצמו.
החיבור המודע ל'מהות האור' שזורחת דרך ההשתקפות האנושית, שהיא אשליה לצורך, שהיא מבנה דרכו 'מהות האור' יכולה להגשים את עצמה דרך חוויה, מייצרת שינוי. המודעות לכך שהכול קורה עם ודרך כולם והכול, שאיש איננו מתפתח בחלל ריק, מייצרת למידה משותפת ורגיעה מתחרות, או לינאריות השוואתית.
אז לסיכום נאמר, הדרך שלכן ושל המשפחות שלכן משותפת, והיא לא רק משותפת לכן. אם תתבוננה היטב, תראינה שהשביל הזה מורכב מאין ספור שבילים של חברים בקיום וביקום, אנושיים וכאלה שכבר לא נמצאים בתלבושת אנושית. כולם משולבים יחד.
זהו שביל משותף שלכל אחד ואחד מאיתנו כפרט יש תפקיד בכלל. כולנו מראות. כולנו, כל אחד בעולמו, עושה את התפקידים שלו ואת הדרכים שלו מעצם היותו, ויוצר שילוב תודעות שמאפשר 'רחוב חדש', שמאפשר תודעה אנושית חדשה, שהיא תודעה משולבת בין יקום לקיום".