דויד מחברי ספיראלת האור:
"כהרגלי, שלום לכן, מקשיב לשיחתכן ורוצה לשים דגש על מילוי המצברים. מהתמונה שאני מתבונן בה כרגע, הדברים שמתפרקים, ההרס, יותר בולטים מאשר התקומה. כרגע, כשאני מסתכל על כדור הארץ, הכל נמצא בתהליך של התפרקות בכדי שיתאפשר שינוי. ממקום התפישה האנושית זה נורא מפחיד, כי כל מיני דברים שהתרגלתם אליהם כבר לא רלוונטיים, לא מתפקדים, אי אפשר לסמוך עליהם, ועוד כהנה וכהנה כאלה.
מנקודת המבט שאני מתבונן, אני יכול לראות היטב איך כשיש שריפת חורש כל הזרעים שנחבאו בתוך האדמה צומחים מחדש, והחורש גדל חדש, לא רק מתחדש. כיוון שגם דברים שקודם היו נחבאים באדמה ולא גלויים, למרות שהחורש הזה גדל שנים ארוכות, פתאום מתגלים.
כלומר, לא מדובר רק בהתחדשות במובן של המוכר והקיים, אלא מדובר בגילוי של איכויות חדשות, של דברים חדשים שקודם לא הייתה מודעות הכרתית אליהם. זה חלק מהשינוי התודעתי, זה חלק מהגילוי של עוד אפשרויות. אני נותן את זה כדוגמה של החורש שנשרף ושל דברים שצומחים מתחת, מכיוון שהתודעה שלכם כבר יכולה לראות שגם שהכול נשרף, (ואני רוצה להדגיש שזה בכל תחומי החיים), מתגלים דברים, הבנות, תובנות, שקודם לא היו בנמצא בתודעה האנושית. במילים אחרות, התודעה האנושית פותחת את שעריה לעוד אפשרויות. נכון שבלית ברירה אבל, ה'בלית ברירה' מייצר מצבים של כורח שמייצרים מצבים של שינוי, שמייצרים מצבים של גילוי.
אנחנו יודעים את זה. גם אתן יודעות את זה, זה לא חדש. ואף על פי כן זה לא מופנם בתודעה. כלומר, תוך כדי התהליך שדברים מתפרקים, נהרסים, עולים פחדים וחרדות, לוקח זמן לקחת צעד הצידה ולראות אותם כחלק מתהליך שמגלה דברים חדשים, לא רק מייצר חיים ותקומה והתחדשות, אלא מגלה דברים חדשים אחרים שהמוח האנושי קודם לא היה מחובר אליהם.
ואם אני אגיד את זה בעוד דרך, הוא פשוט מגלה אופציות חדשות. מלא, מלא, אופציות חדשות, שאם אומר אותם, זה אפילו לא ידבר אליכן כרגע. מפני שעדיין לא חל מצב שהאופציה הזאת יכולה להתממש, כמו שיתוף פעולה מלא. זה יקרה, אבל כרגע זה בתהליך וזה אפילו לא נראה לעין האנושית מבחינה גלובלית. פה ושם אפשר לראות שישנם שיתופי פעולה, שישנם חיבורים שמעצימים דרך חדשה.
אבל בואו נעזוב רגע את התפישה של הראייה הרחבה ואני אגיד שעל מנת שזה יתאפשר כל אחת מכן, או כל מי שמוכן להקשיב, אמור לפתח הישענות על מה שמזין, על מה שממלא את המצברים, כמו שאמרת קודם, דורית, על מה שמאפשר ל'נשום חופשי', להרחיב את הלב, להכיר, להרגיש את הטעם והמשמעות בחיים, של החיים.
הרי אחד הדברים הכי עצובים שאני יכול להתבונן בהם, והוא באמת עצוב, גם לגבי נשמות שהלכו ב-7 באוקטובר ונמצאים עדיין באיזה שהם מצבי תקיעות כאלה ואחרים ועדיין מסרבים לשחרר, הדבר הכי עצוב בעיניי זה העניין הזה של ההיאחזות במוכר ובידוע ברמה שמקשה מאוד על האצת השינוי. זה כמו ללכת שני צעדים קדימה וצעד אחורה כל הזמן.
ההישענות על 'הרע' בכדור לימוד היא מדהימה ומתמיהה אותי, למרות שאני מבין אותה, במיפתח זיכרון קטן יש היצמדות להישרדות וקיום, וכל המסקנות שקשורות להישרדות וקיום 'חוגגות', אם אפשר לומר כך. אבל כל מי שהדברים נוגעים לו, יכול לפתח תודעה חדשה בקלות. כל מה שנחוץ זה
התחייבות מלשון חיוב, להתבונן בדברים שממלאים מצברים, כמו שאמרת קודם, דורית. זה חשוב יותר ממה שאני יכול לתאר או להדגיש. זה באמת קשור לתהליך הארת המוח והשינוי הפיזיולוגי, הפיזי, השינוי של מערכת ה-DNA, ההתעוררות של מערכת ה-DNA. זה קשור להמון דברים.
אתן מתבקשות בסך הכול לעשות סוויץ', לשים דגש על מה שממלא את המצברים, ולהגדיל, ולהגדיל, ולהגדיל, ולהגדיל, את הדגש הזה יום-יום, שעה-שעה. מה שקורה כתוצאה אני אגיד לכן כבר, אני רוצה לשכנע אתכן שכדאי… מה שקורה כתוצאה זה שככל שתשומת הלב ממוקדת על הדברים שממלאים את המצברים, שנותנים הרגשה של ביטחון, הרגשה של אמון, הרגשה טובה, הרגשה מחבקת, הרגשה מחברת, (ואתן יכולות להוסיף את כל הסופרלטיבים שאתן רוצות), ככל שאתן עושות את זה יותר, מה קורה? המחשבות השליליות ההיאחזות בפחד הולכת ופוחתת רק מזה שהחלטתן לשים דגש על משהו אחר, לפתח תשתית אמונה, ביטחון, הרגשה, חיוניות חדשה. רק מזה.
פתאום אין כוח יותר לדברים המעציבים והקשים. הם קיימים, הם ישנם, אבל אין להם כוח העומד בפני עצמו. הקושי הוא שכיום יש להם כוח שעומד בפני עצמו, שמפעיל את כל האנושות, ואיני מדבר רק על כדור הארץ, אלא מפעיל את כל האנושות בהיצמדות להתגוננות.
התגוננות בין שזה התגוננות של מדינות או ממשלות מבחינת נשק, חיילים וכיוצא באלה, התגוננות בפרטי, מהדברים הקטנים ביותר, הימנעות מדברים שמפחידים, פחד להתמודד, פחד לקחת את האוטו ולצאת לדרך, שמעכב מאין-ספור חוויות, חיווטים וחיבורים. או לצאת ממצב שגורם לכן להיות בתלות בארבע קירות של הרגלים, או במצבים מסוימים, או בהתנהלויות מסוימות, ופשוט להיות פתוחות מבחינת ההתבוננות במציאות ולשים דגש על כל הדברים שממלאים את דליי האנרגיה. זה כל מה שנחוץ.
ובאמת באמת, זה לא קשה, זה עניין של החלטה. וכשאתן לוקחות החלטה, יש לכן מאה אחוז אחריות לקיים אותה. זה כל מה שנחוץ. ואני אומר לכן, שזה לא אומר שלא תגלשו לפעמים למצב רוח לא טוב, שדברים לא יעצבנו אתכן וירגיזו אתכן. אתן פשוט לא תישארנה שם".