נשאלתי על ידי תלמידה וותיקה האם עד סוף השנה יהיה שינוי שלטון? כהרגלן פרשו הישויות המדריכות תמונה רחבה מזו שאנו רגילים להתבונן דרכה, המסבירה את תהליך השינוי ההולך ונבנה לטובת כולם. כל זאת על מנת לסייע לנו להבין ולקבל את תהליך השינוי בו אנו מצויים ולהפיק ממנו את המיטב = להגביר את האור הפנימי. התשובה מתחילה בתמונות שאני מקבלת לעיני רוחי ומסתיימת בתקשור הישויות.
*** בכל פעם שמופיעות המילים השתקפויות או תלבושות הכוונה לגלגולים השונים.
דורית:
אני מקבלת שזה ייקח עוד זמן, לא רב אך לא רואה כמה.
אני אגיד לך מה אני רואה. באנגלית יש משפטIt builds up, זה נבנה. אני רואה כמו אנרגיה שנבנית, וככל שהיא נבנית היא יותר חזקה, יש לה עוצמה יותר גדולה. זאת אומרת אנחנו קרובים לנקודת אל-חזור כבר, אנחנו כמעט שם, אבל עוד לא התאסף מספיק כוח של העם שלנו, כדי שזה יקרה. זה לא הממשלה בכלל. זה מדהים.
זה הקטע של הבילד-אפ. זה כמו בחדר כושר. כשאת הולכת לחדר כושר את עושה בילד-אפ של הגוף, נכון? מחזקת את כל השרירים, את מערכת השלד וכתוצאה את נושמת יותר טוב, מקבלת יותר כוח, יותר חיונית, יותר בריאה, מפני שמי שמאמן אותך עוזר לך לעשות חיזוק של כל הגוף. זאת אומרת, הוא לא יעשה לך חיזוק של הכתפיים, על חשבון או במקום מערכת אחרת.
אני רואה לעיני רוחי תמונה של חדר כושר, של אימון ספורט, מפני שמה שהישויות מנסות להראות לי, שנוצר בילד-אפ כזה של העם שלנו, שלא מוכן יותר לקבל את מה שמתרחש, לא מוכן יותר שרק חלק מהעם נושא בנטל, לא מוכן לקבל שיפעלו מטובה אישית על חשבון הטובה הציבורית, לא מוכן שישאירו חטופים בתופת ולא יצילו אותם….
לבילד-אפ הזה לוקח זמן להיבנות, מפני שמדובר פה על משהו שנבנה מבלי לעשות עוד מאותו דבר ולשחזר דרך פעולה ישנה. בפרט משום שכבר שנים המערכות אינן מחוברות מספיק לאינטרס הכללי.
חשוב לציין שמדובר בבילד-אפ חדש של כל הגוף, של כל העם, בלי קשר לדת, לנשים, גברים, למעמד וכן הלאה, אלא במבנה אחר שמתבסס על טובת כלל והפרט כאחד; לטובת כל העם שלנו, ולטובת כל אחד ואחת ביחד ולחוד.
אני מקבלת תמונה שהיא מאוד מעודדת, למרות שהיא תלוית זמן, זה לא מחר בבוקר, של איזושהי ספיארלה כמבנה חדש, שהולכת וגדלה, וגדלה שקשורה לכל אנשי המאסה הקריטית בגוף פיזי בכדור הארץ ולכל אנשי המאסה הקריטית ביקום בכלל.
מה שאני רואה, אני רואה תמונה שהראו לי אותה של כדור כהה כסמל לזיכרון האנושי שאנחנו מצויים בתוכו וכדור לבן כסמל לנצח, כשהכדור הכהה הוא השתקפות שלו. הראו לי שכל מי שבח להתחבר למודעות הרוחנית מדליק את האור הפנימי שלו שעולה בתוך כל אחד מאיתנו, ומתחיל להאיר את הכדור הכהה מבפנים, ואז הקרניים יוצאות החוצה ומתחברות לכל החלקים האחרים שלנו ביקום.
ההשתקפות האנושית היא השתקפות אחת מהרבה השתקפויות של הנשמה, וכשמדברים על אנשי מאסה קריטית, זה כולל את כל ההשתקפויות של הנשמה, בכל העולמות שהן חלק מאנשי המאסה הקריטית של השינוי היקומי.
אז יש פה כמה דברים. קודם כל שהכול מתחבר ביחד, כמו צו 8 של כל חלקינו באשר הם… יש מטרה אחת של הגשמה דרך חוויה הקורית כל הזמן, דרך ההשתקפויות בכל העולמות וברגע שמשהו מיצה את עצמו, הוא מתפוגג, הופך להיות חלק מהניסיון המצטבר אך אינו עומד יותר בפני עצמו.
בעולם שלנו עדיין מחזיקים בכוח, בתוכנה שחייבת להתפרק. החלק האנושי שלנו, של הנשמה, ירד לכדור הארץ כדי לעזור לפוגג את התוכנה הזאת.
איך? קודם כול בזה שאנחנו מפסיקים להחזיק בפחדים, בחרדות, באיום שקיים עלינו. זאת אומרת, אנחנו בעצם, לכל אחד ואחד מאנשי המאסה הקריטית, יש תפקיד מאוד מאוד רציני בזה שהוא בעצמו מרפה מלהאמין לתוכנה.
הוא משתמש בתוכנה, כי הוא נמצא פה בגוף פיזי, אבל הוא לא שפוט שלה יותר. מה שקורה גם בעולם וגם בממשלה, וגם בעם שלנו ובבני האנוש בכלל, זה שיש עדיין אמונה בכוח שיכול להשתלט. אנחנו עדיין בדפוס קורבן. דפוס הקורבן עדיין לא התפרק. אנשים מפחדים לעמוד אל מול האמת הפנימית שלהם, ויש אנשים שכבר התעוררו לאמת הפנימית שלהם, אבל הם מאוד מעטים מבחינת הקול הנשמע. הם רבים יותר מהקול הנשמע, אבל מבחינת הקול הנשמע הם הרבה פחות, כי הפחד, החשש מהלא נודע, הקורבנות, עדיין פועלים.
מה שעדיין שולט בעולם, הוא הפחד. וכל עוד הפחד חזק יותר מהאמון במהותנו, הוא מפעיל אותנו.
גם את מי שכבר מאמין במהותו, הפחד עדיין מפעיל אותו לעיתים; הפחד שדברים רעים יקרו, שישתלטו עלינו, הפחד שכל מה שהאמנו בו יתפרק….
ישויות ספיראלת האור:
" אז שלום לכן, זה לא רק הפחד מכל מה שהאמנתם בו שיתפרק, זה הפחד מזה שמה שאתם מאמינים בו באמת בתוככם, יתגלה כלא נכון. זאת הפואנטה.
נוצרת מערכת הולכת וגדלה של כוח שנובע מהכוח הספיראלי, הנשמתי, הנצחי, שכל אחד ואחד מאיתנו חלק ממנו. איננו מתייחסים לכדור לימוד בלבד. כבר אמרנו לא אחת שזהו שינוי יקומי. אומר הדבר שכדור לימוד הוא חלק מהשינוי היקומי.
בדיוק כפי שדורית הסבירה קודם את עניין ההשתקפויות, כלומר ההשתקפות האנושית שלכן היא חלק ממגוון השתקפויות של הנשמה שפועלות בעולמות שונים, על מנת שהשינוי התודעתי יתאפשר.
ומה פירוש שינוי תודעתי?
פירושו של דבר חיבור לנצח במקום לתוכנה ספציפית כמו תוכנת כדור לימוד או תוכנת פליאדות או תוכנה אחרת. לא משנה כמה התוכנה מפותחת מבחינת מיפתח הזיכרון. מה שמשנה שכל תוכנה מתבצרת בגבולות שלה, כך על מנת להגשים את הפוטנציאל שקיים בה עד תום. כלומר, כל נשמה שנולדת לפליאדות, לאוריון, לכדור לימוד, לא משנה לאן, כל נשמה כזאת נצמדת לגבולות אותה תוכנה על מנת למצות את הפוטנציאל שלה במיטב ובמירב על פי אותן גדרות, על פי אותו מצע, על פי אותו גבול הוויה.
אך כל גבולות ההוויה מוצו, לא רק בכדור לימוד. מכאן שאין להם יותר טעם, משמעות וערך כעומדים בפני עצמם. למה שיש טעם ומשמעות זה לניסיון המצטבר ולידע מנקודות מבט א', ב', ג', ד', ה', ו' וכיוצא באלה. כל נקודות המבט מתחברות לנקודת מבט אחת, בדיוק כמו הדימוי של הר המודעות, כשאתם עומדים למעלה, מרחפים מעל ורואים את כל האפשרויות. בכדור לימוד וגם בעולמות אחרים עדיין מתקיים (כמטאפורה), שבי במדרגה מסוימת. המדרגה היא מטאפורה לתוכנת חשיבה מסוימת, אמונה מסוימת, דעה מסוימת, קביעה מסוימת, גבולות הוויה מסוימים.
כלומר, השינוי הוא במעבר לתמונה רחבה שכוללת את כל ההתנסויות, את כל נקודות המבט, ואיננה נשענת עוד על נקודת מבט אחת. הידע והיכולת והניסיון המצטבר שנוצר בכל ההשתקפויות, דרך כל ההשתקפויות בכל מיני עולמות, מאפשר לתפקד באותו עולם בקלות ובזרימה.
אך יש הבדל מאוד גדול בין להאמין שהעולם הזה או התפישה הזאת היא האמת הבלבדית, לבין הכניסה לעיר צעצועים, והבחירה כל פעם בצעצוע אחר כמשחק.
כלומר, בעצם המעבר הוא להתבוננות הרחבה לתפישת עולם נצחית, במקום נקודתית או מקומית, כפי שהיה מקובל עד כה בכל העולמות.
המעבר לנקודת מבט נצחית, קרי לרעיון, להבנה, להפנמה, שכל נקודות המבט הן כלים, יצירות לצורך הגשמה דרך חוויה.
אף נקודת מבט איננה האמת היקומית, ובוודאי שאיננה נצחית. הנצח מתגלם, הנצח, ה'אין', מתגלם דרך אין-ספור נקודות מבט, אין-ספור תוכנות, אין-ספור עולמות, ממדים.
אלא שהיצירה הפכה להיות תחליף ליוצר, או במקום היוצר. ובעצם מה שקורה עכשיו, שהיוצר או היוצרת, הנשמה, הופכת להיות זאת שמשתמשת ביצירות שלה לצורך הגשמה דרך חוויה, ומרפה לחלוטין מכל יצירה שאיננה רלוונטית.
אנחנו יכולים לומר היום, מחר, מחרתיים, שפחד איננו רלוונטי, אבל האמירה שלנו איננה משכנעת. עד שאתם לא חווים את זה שהפחד איננו רלוונטי, שהפחד הוא תוצר של נקודת מבט שניתן לשנותה ומשתנה.
הפחד הוא תוצר של הישרדות וקיום.
הפחד הוא תוצר של שכחה; השכחה שההישרדות והקיום הם נצחיים, התלבושת לא. הכלים הם זמניים, הם אשלייתיים. הם גבולות הוויה לצורך הגשמה דרך הוויה אינם נצחיים.
אף גבול הוויה איננו נצחי פרט ל'אין'. כל המשתקף ממנו הוא אשלייתי, כולל 'אנרגיית האם'. גם 'אנרגיית האם' מתכנסת אל תוך ה'אין'.
אז אחרי ההסבר הזה נשוב לתפישת עולם ארץ ונאמר כך: נוצרת מערכת שנבנית של תפישה יקומית בקיום. היא נתמכת, נוצרת, מתחזקת דרך ההשתקפויות האנושיות; אנשי המאסה הקריטית בגוף פיזי, ודרך כל ההשתקפויות שלהם ודרך כל הנשמות שבחרו להיות חלק מאנשי המאסה הקריטית.
קרי, הנשמות שבחרו להשיב את תפישת הנצח לכל נקודת מבט. והתפישה היא באות ש' אין תפיסה יותר באות סמך, כבר אין אחיזה. יש תפישה במובן של הבנה, של ראייה מ'חור מנעול' מסוים, תוך ידיעה ברורה שזה 'חור מנעול'.
כלומר, היכולת לשחק את כל המשחקים שעדיין נחוצים, או להיכנס לכל מגרשי המשחקים שעדיין נחוצים על מנת להגשים את פוטנציאל הנשמה הלכה למעשה, מבלי להישבות בתוכנה. מבלי להצטרך להיאחז.
אולי הדוגמה הרלוונטית ביותר כרגע שאנחנו יכולים לתת זה פורים, החג שלכם. בפורים אתם יכולים ללבוש כל תלבושת ולאורך כמה שעות הלבוש, ממש להזדהות עם התלבושת כאילו התלבושת זה אתם. אבל אין לכם לרגע אחד את המחשבה שהתלבושת זה אתם. אתם משחקים את המשחק ולובשים את בגדי הליצן, או את בגדי העני, או את בגדי העשיר, לא משנה מה, ואתם יודעים שזו תלבושת. מצליחים לבטא את עצמכם במיטב דרך התלבושת הזאת בצורה שלא העזתם, או לא יכולתם כשלא לבשתם את התלבושת.
אבל עת ערב או עת לילה שנגמרו המסיבות, התלבושת הזאת מוסרת, ואתם חוזרים להתבונן במראה האנושית שלכם בלי תלבושת. זה התהליך.
התלבושות עדיין נלבשות, עדיין יש בהן צורך. אבל התודעה איננה שבויה בתלבושת. ה'אני' הוא ה'אני הנשמתי', ולא התפקיד, המעמד, המקום, כיוון שהערך נתון מעצם ההיות."