קבלנו תקשור מעניין על כך שהקארמות – תבניות ההגנה, האמונה והחשיבה שלנו, בעצם מיצו את עצמן. אך מכיוון שהמודעות ההכרתית שלנו אינה מודעת לכך שחווינו אותן הן ממשיכות לנהל אותנו. מה שנשאר הוא רישום הזיכרון שמפעיל עדיין וכשנאפשר לזיכרון הזה להיות חלק מאוסף הזיכרונות המודעים והבלתי מודעים, נוכל לחיות את חיינו בלעדי המסקנות האלה, נפסיק לשחזר ונייצר הווה חדש.
הוויתור על האחיזה בזיכרון מאפשר לנו להשיב תחושת אמון והערך מעצם ההיות, דרך הגילוי של מי אנחנו באמת, מה תפקדנו היקומי בקיום האנושי כאן ועכשיו, מאפשר להשיב תחושת ערך וחיבור להוויה נוכחת במקום לנבוע ממערכת הגנתית של עבר.
קריאה מועילה ומוסיפה דעת ותובנות.
דויד שלו מחברי ספיראלת האור:
"תודה רבה לכן ושלום לכן, באתי היום בשליחות ואני לא כל כך רוצה להישמע דרמטי, אבל אני יודע שאני אשמע דרמטי… השליחות שלי היא לא רק אישית היא גם קולקטיבית, בטח לכל אנשי המאסה הקריטית והיא גם, בתוך הקולקטיבי, אישית אליכן: נגמרו הקארמות!
אמרו את זה חבריי דרכך, דורית, לפני זמן קצר, ואני באתי להדגיש, נגמרו הקארמות.
קארמה היא תבנית של חשיבה, תבנית של תפישה, תבנית של אמונה שגוררת אחריה הרבה מאוד התנהלויות והתנהגויות, פחדים וחרדות, השלכות על אנשים אחרים, חשדנות כמו שאתן חוות לא פעם, חוסר אמון, מפני שהקארמה גרמה לכל הנשמות המתגלגלות בכדור הארץ לאבד את האמון הבסיסי הנשמתי בעצמן ובכל יצור נברא.
ואני מבקש להדגיש: החיבור לאמון אומר שאתן מאמינות בעצמכן ובחיים ובכל מה שנקרה על דרככן כהזנה; הזנה המאפשרת, או שבעזרתה מתאפשרת הגשמה דרך חוויה.
אמון איננו אומר שאתן לא מתגלגלות לגלגולים 'טובים' או 'רעים', שאתן לא חוטפות מכות או 'דופקת את הראש בקיר'. אמון אומר ידיעה בסיסית שאתן כמו שאתן בסדר גמור, גם כשאינכן בסדר של אחרים, כמו שאומרים חברי.
אמון אומר שאתן יודעות בהרגשת הידיעה הבסיסית, שכל מה שנקרה על דרככן הוא בשבילכן לתועלתכן ובשביל כל הסובבים אתכן ולתועלתם.
אתן מבינות שהאמון אבד מכיוון שהיינו בתפקידים ששלטנו, שלא התחשבנו, שלא ראינו, שפגענו. ומכיוון שהמסקנות הוסקו מאותו 'חור מנעול' ולא מראייה רחבה, כך נולדו או נוצרו רגשות אשם. רגשות אשם שמצביעים על כמה לא הייתן בני-אדם, כמה לא עמדתן בקריטריונים, כמה אתן לא בסדר. את, אתם, כולנו.
זו רק דוגמה להראות כיצד ערוץ החוויה האנושי נפרד מערוצי חוויה אחרים, של תוכנות אחרות, ובוודאי מהחיבור לקוד הנשמתי, וכמו אוגר את המסקנות שלו, את הדעות שלו, את הפחדים שלו, את הקארמות שלו. וכל פעם שהנשמה משתקפת לגוף פיזי בכדור הארץ, כל 'החבילה' מתחברת אליו.
לכן גם, (כבר הזכרנו את זה), מערכות ההגנה הולכות ונהיות עבות יותר וחזקות יותר, כי יש אין-ספור הוכחות לכך שאתן כן בסדר או לא בסדר, אתן כן בני אדם או לא בני אדם, כן מגיע לכן או לא מגיע לכן… תמיד על פי קריטריונים של זמן ומקום.
ואתן יודעות מה? הפעם אתן יכולות לדמות את עצמכן, כמו כל אנשי, המאסה הקריטית, מחוברות לחוט אנרגיה שיוצא מהקודקוד, כשהחוט הזה יוצר חיבור של חבל מאוד מאוד חזק שמושך את כל התודעה שלכם החוצה מכדור לימוד.
כלומר, בחיים הנוכחיים מה שמשתנה היא היכולת לראות תמונה רחבה ולהבין דרכה את משמעות 'מסע הנשמה'; ברגע שהנשמה נוצרה היא יוצאת לדרך ומסיקה מסקנות מכל רגע נתון של זמן, וכל המסקנות האלה מוכיחות את עצמן, ומוכיחות את עצמן עד שהן הופכות להיות בלתי רלוונטיות, בדיוק כמו שקורה בחיים הנוכחיים.
כל המסקנות, אני יכול להזכיר לכן, ואתן יודעות את זה היטב, הכוונה לחוויה של היציאה שלי מכדור הארץ כשהנוח'בה השתלטו על ניר עוז ועל הבית שלנו ושרפו ושדדו, והחוויה הנוראית שחוויתי, של איזו בגידה, איך כל הטוב חוזר עם כל הרע.
זה היה השלב הראשון של ההתפכחות שלי, להבין ש'טוב ורע' כמו גבריות ונשיות, (כפי שאמרו חבריי לספיראלה לא פעם ולא פעמיים), הם חלק מחוויות הגשמת הנשמה את עצמה דרך חוויה, נקודה.
זה לא 'טוב' וזה לא 'רע', זה לא יפה וזה לא מכוער. זה לא מריח, וסליחה, גם לא מסריח.
כלומר, החיבור המודע המאפשר שינוי הוא, לנקודת המבט שמאפשרת לראות שהנשמה זקוקה לכל החוויות שלה, מה שמסווג פה בכדור הארץ כ'טוב ורע', ושכל חוויה שלה משרתת את כל האנשים שסביבה כפי שהיא משרתת אותה באותה מידה.
אז תראינה בדמיונכן את החוט שקשור לכל אחד ואחת, את החבל, שקיים לכל אחד ואחת מתושבי כדור הארץ שהם אנשי מאסה קריטית, וגם בעולמות אחרים, שנארג יחד לחבל שמביא, מושך, לכיוון התבוננות של הספרייה הקוסמית, ולא הספרייה האישית, הפרטית, ובוודאי לא האנושית.
אז נגמרו הקארמות. קארמות הן דעות, אמונות וקביעות שלא רלוונטיות יותר. כל מה שעברנו היה עלינו לעבור. כל החוויות, ללא יוצא מהכלל, היה עלינו לעבור, וניתן לעשות היפוך ממש כמו שוק חשמלי של חיבור להבנה של הטעם והמשמעות, החשיבות וההזדמנות של כל החוויות כולן.
הרי לא ייווצר שינוי כל עוד שולטת תפישת חוקי 'טוב ורע' ארציים. ייווצר שינוי כשהחיבור למהות הבסיסית, לנשמות שלנו, לאחדות הניגודים, ההרמוניה השלמה, לייחוד המופלא שכל אחד ואחת מאיתנו, וליכולת של הייחוד הזה לבוא לידי ממש, להזין את עצמו דרך כל הייחודים האחרים, כשכל הייחודים האחרים מזינים את הבורא אותם, את בורא עולם.
אז ההצהרה היא דרמטית, ואני מאוד רוצה לאחל לכן שהדרמה הזאת תהפוך להיות האמת שלכן עד שההיאחזות בזיכרונות הקארמות יסתיימו; כל התגובות האוטומטיות שלכן שעדיין פועלות, זאת מכיוון שהרישום, הזיכרון של הקארמה מאוד ישנו, אבל לא הקארמה עצמה.
אז להרפות מאחיזה בזיכרון בהחלט קשור בהבנה רחבה שהכול נחוץ, נכון, אחרת לא היה לו קיום, והכול מיועד, נועד, לדבר אחד: למוסס את האחיזה בתוכנה כלשהי, וכפי שנאמר לכם כבר, זהו תהליך יקומי.
ואולי אני אדגיש עוד משהו. תלות ערך מתקיימת בכל העולמות, כך אני מגלה, לא רק בכדור לימוד. תלות ערך על פי אותה התפישה, אותן המקובלות, אותה התרבות של אותה ארץ, של אותה פלנטה, של אותה תוכנה. כלומר, הפלא ופלא, כמעט בכל עולמות החוויה, התוכנה מובילה לכיוון של תלות ערך במעמד מסוים, בידע מסוים, בהתנהלות מסוימת, בכבוד, בהתייחסות, ביכולות, בביטוי, ואתן יכולות להוסיף לרשימה כל מה שעולה בדעתכן.
השינוי הגדול הוא בהכרה שהערך של כל אחד ואחת מאיתנו באשר אנו, נתון מעצם ההיות, אין לו שום קשר למה שמוערך או נחשב, או חשוב באותו עולם. אז על מנת לחיות בכדור לימוד, למשל, התוכנה משרתת את ההתנהלות ואת ההתנהגות ואת הניסיון המצטבר, אך יש הבדל גדול בין לשחק משחק בהצגה, לבין לחשוב ולחיות על פי המחשבה שאתן השחקניות, במקום 'אני' הנשמה.
המיקוד הפעם הוא בחיבור לשוויון הערך הקיים מעצם ההיות, שמעולם ולעולם לא הפך להיות ערכי פחות, חשוב פחות, או משמעותי פחות, כיוון שכל אחד ואחת מאיתנו הוא חלק מהפאזל של הבורא, בלעדיו הפאזל איננו שלם.
ואלה משפטים שנאמרו, לא אחת ולא שתיים, אתן מכירות אותם ואני בוחר להדגיש אותם שוב: הערך נתון מעצם ההיות. כל אחד מאיתנו נשמה טהורה, אוהבת, אהובה, המצויה ביחסי גומלין מתמידים בין הכל להכל ובינה לבין עצמה והכל, כי אלה החיים.
אלה חיים; הגשמה דרך חוויה מתאפשרת דרך תנועה ותנודה, דרך יחסי גומלין, בין הקוד הנשמתי של כל אחד ואחת מאיתנו לכל הקודים האחרים, ובין הקוד הנשמתי שלנו בינינו לבין עצמנו.
אין יותר צורך שתחווינה פער בין מהותכן המופלאה, לבין ההשתקפות העכשוויות שלכן: זה תפקיד, זו לא המהות.
המהות היא זו שזורחת, מתפעלת מהיצירה שלה. משפעלת אותה, כלומר גורמת להפעלה, גירוי או זירוז להגשמת עצמה דרך ההשתקפות.
אני ממש מבקש מכן לתועלתכן ותועלת כולנו, (ותכף אני אדבר על 'תועלת כולנו'), תקשבנה שוב ושוב לדברים האלה והפנימו. אותם שוב ושוב, ואל תיתנה לשום מחשבה של תוכנה ישנה להסיט אתכן מתחושת הערך והמשמעות, מעצם היותכן.
זה משרת את כולנו, מפני שהשינוי בפועל יכול להתרחש כשהשינוי מתרחש בכן, שהוא מתרחש בי, שהוא מתרחש בכל אנשי המאסה הקריטית שבחרו לייצר אותו.
וכל אנשי המאסה הקריטית, בטח בכדור לימוד, מצויים במעברים שבין התפישה העצמית הישנה לחיבור לתפישת הנשמה. מהמקום של: 'אני כן בסדר, אני לא בסדר, כן מגיע לי, לא מגיע לי'…
למקום של 'מגיע לי מעצם היותי. אני חשוב מעצם היותי. אני משמעות מעצם היותי. יש לי תפקיד מעצם היותי. התפקיד שלי משרת אותי ואת כל הסובבים אותי בו זמנית, בין שאני מודע להם ובין שלאו'.
אז מה שרציתי להדגיש זה את העניין של השותפות, של שיתוף הפעולה בינינו, קרי כל אנשי המאסה הקריטית בכל העולמות כל העת. ולכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו לשוב לאלוהים הפנימי. לתחושת הערך מעצם ההיות, לתחושת הביטחון מעצם ההיות, לאמון שהכול קורה בדיוק כפי שנכון ונחוץ ברגע נתון של זמן, ללמדנו, להחכימנו, לעזור לנו להתגבר על דברים, לגלות תכונות בתוכנו, לאפשר לנו לסייע, לעזור ולתמוך גם באחרים".