הפעם אדבר על הקושי להשתחרר מתלות שלפעמים אנחנו זקוקים לכלי עזר שיסייעו בשינוי סדר העדיפויות, הגבולות וההתנהלות, הלכה למעשה, על מנת נשחרר אחיזה.
אני לומדת להציב את הגבולות איתם אוכל לחיות בשלמות. תהליך ההיפרדות מתלות הוא מאתגר כל כך, שמקשה על הפרידה, גם כשמחליטים להיפרד, (שלא לדבר על פרידות פיזיות מעולמנו).
התלות יכולה להיות במעמד, במקום, בערך, במצב, תלות כלכלית, או אחרת אך היא תמיד גם נפשית, והנפש מורכבת… אנחנו נפרדים מאמונות ודעות לגבי התפקידים שלקחנו כהורים למשל.
אני מאמינה שעלי ללמוד ולהתאמן בלחיות את חיי ולאפשר בלב שלי, לפרגן, לילדיי ולכל יצור נברא, לחיות כנשמה בגוף פיזי עם ההתנסויות שלה, שהן לא תמיד ולא בהכרח הולמות את רצוני, תוך תמיכה אך מתוך כבוד והרגשת שלמות לגבולות שלי ושל הסובבים.
אני למדה שרחמים היא מידה מעולם לינארי של שליטה, של עליונות ונחיתות, מידה ממכרת לשני הצדדים, ומעוררת נחיתות אצל מי ומה שאני מרחמת עליו. ואילו חמלה היא מידה ראויה לעולם החדש, המעוררת השתתפות וכבוד להתנסות שלנו ושל האחר, וכך איננו מתערבבים ומוצאים את המינון הנכון לנו בתוך סיפורי חיינו והסובבים אותנו.
זוהי משימה אתגרית מאוד אך אפשרית מאוד!!
החופש להיות, לחוות את חיינו וכך גם לכל יצור נברא.
זה מאיים ומפחיד אותנו שילד או מישהו ממקורבנו נופל לסמים, או ניצב בפני קשיים גדולים, נפצע או חולה. אך כשאנו מודעים לכך שדבר אינו קורה במקרה ויש בכל מצב הזדמנות עבורנו ועבור האחר ללמוד, להתגבר, להתפתח, לצמוח, על אף ועם הקשיים, עוברת תשומת הלב ללמידה ולהבראה והשתחררות מפחדים ועכבות. זה השיעור שלנו ושל כולם. זו בחירה ובחירתי לחוות ולגלות מה הבחירה הזו מאפשרת לי וכיצד נועדה עבורי.
אתגר מורכב אמרתי? אמרתי!!
חוויית האבסורד על מנת שתתרחש, צריכה להתרחש… ואנחנו, כל אחד בדרכו יתחבר לנשמה שהוא ומשם יפעל- מהנשמה, מאחדות הניגודים ההרמוניה השלמה שבתוכו, המהדהדת אל חוץ דרך ההתייחסות, התגובות מעצם השדר!!!
מה שקורה במדינתנו האהובה בפרט ובעולם בכלל, מעמיק את הפילוג וההפרדה, את השנאה וחוסר הקבלה מכל הצדדים.
איך אומר יהושפט מישויות ספיראלת האור:
״שלום לא ניתן להשיג אלא בשלום בלבד. במלחמה יש רק מפסידים גם אם לרגע נדמה שמישהו ניצח. אין מנצחים במלחמה אך יש המון נפגעים״
בשנים אלה מלמדות אותנו הישויות המדריכות, שישנן תוכנות חשיבה רבות ביקום, שאנחנו מצויים בזמן ייחודי ופלאי של שלום והשלמה עם כל נקודות המבט, כלגיטימיות לזמנן, אך לא רלוונטיות עוד.
הן מדגישות שעלינו להבין שמיצינו תפישות אלה מבחינת חווייתן והפעם, במעבר החיים הנוכחי, באנו להכיל את הקוטביות בתוכנו ולשחרר את האחיזה והחזרה של ובתפישות האנושיות על המסקנות הקארמתיות והאחרות הכרוכות בהן.
ללא שינוי תפישה לא יתאפשר שינוי גישה.
הישויות מלמדות אותנו ליצור ״התבוננות משתאה״ קרי לפתח את "שריר ההתבוננות", שאינו אוחז במסקנות עבר של התגוננות, ביקורת ושיפוט, ולפתח התבוננות מכילה שכתוצאה ממנה מתאפשרת נוכחות הווה והיענות מעשית ומתואמת לכל רגע, על פי הרגע, במקום כהרגלנו על פי פירושים ומסקנות עבר.
זהו האתגר בה׳ הידיעה!! תמיד אפשר ורצוי לפרוש כנפי ראיה רחבה המביאה לפרופורציות בפרט בתקופה כאוטית כזו שלעיתים מביאה אותנו להיצמד לישן. זוהי תקופה של פרידה מאחיזה חיבור בין הרוח הגדולה והחיים האנושיים. בהצלחה לכולנו!!