חלק ג':
הסבר תהליכי שינוי התפישה האנושית, הסדר שהשתבש למען יצירת סדר חדש.
בחרתי להביא בפניכם שיחה ותקשור, בשלוש כתבות, המהוות המשך אחת של השנייה ואני מקווה כי תסייענה להוסיף נקודות מבט.
הכתבות פורשות תמונה רחבה מזו המקובלת בדרך כלל, בה אני מסבירה את תהליכי שינוי התפישה האנושית, את הסדר שהשתבש למען יצירת סדר חדש. שהרי לא ניתן על בסיס אותם נתונים לייצר סדר חדש, על מערכת ההגנה שהתקבעה והשינוי שבאנו לעשות.
בכתבה השנייה אני מרחיבה הסבר מבורא עולם אל הניצוצות שאנו והיצירות/הגלגולים, בכלל ובפרט, לצורך הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל הנשמתי הלכה למעשה. ובכתבה השלישית דויד שלו ז"ל שהקשיב קשב רב להסבריי ולשאלות של ברכה אשתו שתיבדל לחיים ארוכים, ומתייחס ומרחיב מידע מנקודת מבטו.
מובאת כאן התייחסותו של דויד שלו ז"ל לדברים שנאמרו בשתי הכתבות הקודמות. התרגשתי לגלות את קשר הלמידה והצמיחה הבלתי אמצעי בין כולנו בלי הבדל להיותנו בגוף כזה או אחר או בעולם כזה או אחר. הכל מחובר להכל וממש מרגש היה לי הגילוי בפועל.
דויד
שומע את שיחתכן ונהנה ולומד. תתפלאנה אולי, אבל תהליך החיבור של התודעה האנושית לתודעות אחרות הוא תהליך גם מחוץ לגוף. בדיוק כמו שאמרת קודם, דורית, שמי שנמצא בתוכנה הפליאדית חושב, מרגיש, רואה את העולם דרך התוכנה הזאת. ובעצם מה שקורה, שכל התוכנות מיצו את עצמן ומתפרקות, וכולנו בכל הגופים ובכל ההוויות נמצאים בתהליך של צירוף נתונים, צירוף דאטה מתוכנות אחרות.
אני אוהב את הדוגמה שנתת לשמש עם הקרניים ואני אשאיל אותה לצירוף הדאטה:
תארו לכם שאתם במרכז השמש כמטאפורה לידע שלכם, ואז פתאום אין ספור קרני ידע זורמות אל תוך המרכז הזה. חלה זרימת ידע שלנו, של הגלגולים שלנו בכל מיני עולמות, של תפישות העולם שלנו, נוצר איזשהו חיבור שהוא הולך וגדל גם מבחינת המודעות ההכרתית.
לכן אמרתי קודם שאני כל כך שמח על השיחה הזאת, הקשבתי לה בעונג, מפני שהכל עניין של מאיפה אתה מסתכל, אם אתה מסתכל מהראשית, או שאתה מסתכל מ'חור המנעול' שאתה מצוי בו באותו רגע, וכשיוצאים מהגוף הפיזי עדיין 'ראיית חור המנעול' מנהלת את העולם. מכיוון שבחיים האנושיים שלי כדויד כבר נפתחתי להבנה הרחבה ולנקודות המבט הנוספות, לא הייתי תקוע. אבל אני כל הזמן, ואמרתי לכם את זה כבר, מטפל בנשמות שתקועות בחוויה של הבן אדם שהן, בגוף, ולמד לעזור להם להרחיב את מעגל התודעה מהגוף אל מחוצה לו. ובאמת, תודה שוב, אני עכשיו יודע איפה למקד את הנביעה שלי כלפי אנשים אחרים, כלפי נשמות אחרות. מפני שאת מבינה ברכה, שמקור הנביאה שלך נובע ממה שדיברתם קודם, כל ההתייחסות שלך משתנה. בלי שאת עושה שום דבר. את כבר לא נתפסת בפחדים ובחרדות.
ואני לומד שכל הקושי של ההשתקפות האנושית היא בכך שאנחנו מאמינים לה. אנחנו מאמינים לאמונות האנושיות, לצדק האנושי. אנחנו מאמינים למסקנות שהגענו אליהן, שאנחנו לא בסדר, שאנחנו לא טובים, שצריך לעשות ככה ואסור לעשות אחרת. אנחנו מאמינים לזה. שכחנו שאלה מסקנות 'חור מנעול'. אבל מבלי שתהיה איזושהי אנרגיה שתסחוב אותנו החוצה, מתוך החלון הזה ומתוך ההיתקעות הזאת, לא נצא ממנה.
אז שאלת קודם על להכיל את הטוב והרע. ואני, תסלחי לי, דורית, אשתמש במילה אחרת. לא במילה להכיל, זה נכון, אלא בלקבל את זה, שבתוכנה האנושית, או התוצאה של החוויה בתוכנה האנושית, יש בה רע וטוב כחלק ממגרש המשחקים. הרע הוא מגרש משחקים, הטוב הוא מגרש משחקים, העליונות היא מגרש משחקים, הנחיתות היא מגרש משחקים.
אתן מבינות על איזה בסיס נוצרים הסיפורים שלנו? ואנחנו כל כך מאמינים לסיפורים האלה, שגם כשיש לנו חלקים אחרים במקומות אחרים, עם תוכנות אחרות ותפישות אחרות, זה לא מחובר. אני עכשיו מבין את פירושה של 'ההפרדה שנפרדת מעצמה'. שילוב התודעות, שילוב נקודות המבט, הקבלה של מגרשי המשחקים כמגרשי משחקים שמאפשרים לנו להגשים את הפוטנציאל שלנו, זה השינוי התודעתי הענק שמאפשר לנו להפסיק את ההפרדה, להפסיק להשתמש בשכחה כדי שנוכל לחוות עולם מסוים בצורה מיטבית.
זה שינוי שאף פעם לא היה, כפי שאמרו חבריי וידידיי כבר לא פעם אחת. השינוי לא היה, ומדוע? מפני שאף פעם קודם לכן לא מוצו התוכנות. כלומר, מגרשי המשחקים מיצו, או אנחנו מיצינו את עצמנו דרכם, ואין בהם יותר צורך.
אבל כמו שאת אומרת, עדיין לא הסכמנו לשכוח. אבל למה לא הסכמנו לשכוח? כי זה הפך להיות אמת בשבילנו. כי זה נתן לנו כוח. כאילו. זה אפשר לנו לחיות במציאות מסוימת, נקודה, מבלי להתבלבל עם מציאויות אחרות. והיום אנחנו פותחים את שערינו למציאויות אחרות, לנקודות מבט אחרות, שבעצם זה לא קשה. מה שיש לך ולי ולכולנו, חלקים או השתקפויות או יצירות, כפי שדורית אומרת, בעולמות אחרים. אין לך שום בעיה להסתכל מהמבט. זאת פרית תנועה. כן. אין לך שום בעיה להסתכל מהמבט הפליאדי או האוריוני, או כל מבט, נקודת מבט אחרת. אין לך בעיה. העניין הוא, לאפשר לכל נקודות המבט האלה להיות חלק מספריית הידע שלך, גם אם זה לא במודע, זה לא משנה, ברגע נתון של זמן יעלה מה שתצטרכי. הדבר מתאפשר דרך זה שאתם, אנחנו, מקבלים את התוכנה האנושית כמות שהיא, כמגרשי משחקים שאפשרו לנו להיות טובים, ולהיות רעים, ולהיות עליונים, ולהיות נחותים.
וזאת יצירה ששירתה אותנו יוצא מהכלל. יצירה לצורך. עד מתי? עד שכבר אין בה צורך. זה תהליך, כי את עושה תהליך שונה לגמרי מהרבה מאוד אנשים אחרים מבחינת המודעות שלך. אז היכולת שלך להכיל, שלכן להכיל, הרבה מאוד נקודות מבט, ולהיפרד מהאחיזה בשיפוט וביקורת מגונן, היא אפשרית כרגע, אך שעדיין לא אפשרית לכל יושבי כדור לימוד, כדור הארץ. זה תהליך, וזה לא ייקח הרבה זמן. זה תהליך שמעצים את עצמו, אבל כאן אני רוצה להגיד משהו חשוב. התהליך הזה מתאפשר בזכותך, בזכותי, בזכות דורית ובזכות עוד אנשי מאסה קריטית. כל אחד מאיתנו יוצר בתוכו חיבורים חדשים, נפרד מההפרדה, ועל הבסיס הזה יש כוח שמעורר זיכרון אצל כל הנשמות שמשתקפות כרגע בכדור הארץ ובעולמות אחרים. זה לא קשה בכלל עד שזה לא קשה. כל עוד זה קשה, זה קשה.
זה מאוד קשה לאנשי הפליאדות להיפרד מהתפישה שלהם. מפני שהתוכנה הפליאדית פועלת בצורה מאוד מסוימת ומאפשרת לכל כוכבי הפליאדות למצות את הפוטנציאל הנשמתי דרך התפישות האלה.
אז קודם כל חל חיבור, אם מדברים בפליאדות, בין כוכבי הפליאדות לבין עצמם. חיבור תודעות. חיבור התודעות הזה יאפשר הרחבה את מבינה, זה תהליך. מפני שכל תוכנה אוחזת באמת שלה כבגביע הקדוש. כאילו זאת האמת ואין בלתה.
ואנחנו לקחנו על עצמנו תפקיד מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, אתגרי לשחרר את עצמנו מהאמת הזאת. להסתכל על כדור הארץ כעל מגרש משחקים ועל כל התלבושות האנושיות הרבות שלנו כעל שחקנים בתיאטרון שעשו את התפקיד שלהם יוצא מהכלל. אבל את מבינה שזה מתאפשר רק מנקודת מבט רחבה. אז את לא צריכה לצאת מכדור הארץ בכדי לראות את נקודת המבט הרחבה. וזה שאת יכולה לראות אותה ולחוות אותה בגוף שלך הפיזי, הלכה למעשה לאט, לאט, עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, מייצר שינוי קולקטיבי, כי את לא לבד. וכמובן שהדברים מכוונים גם אלייך דורית ואל כל אנשי המאסה הקריטית. שגם אני חלק מהם.
זאת אומרת, לכולנו יש תפקיד פרטי, אישי וקולקטיבי בדיוק באותה נשימה. איך אומרים החברים שלי? ואין סתירה. מפני שהתפקיד האישי שאנחנו עושים בשחרור האחיזה בתוכנה מסוימת כעוגן או כאמת בלבדית, משפיע על כל החלקים שלנו בכל העולמות שנמצאים בתוכנות אחרות, ומשפיע על כל מי שסובב אותנו. אני רוצה להדגיש שיש פה פעולה רב-זרועית, רב-כיוונית, רב-רובדית. מה שאת עושה ומה שאת עוברת משפיע ומושפע מכל ולכל החלקים האחרים שלך. מה שכל החלקים האחרים שלך עושים משפיע על ההתגשמות האנושית. ויש לזה הדהוד עצום. מה שאנחנו מחזירים הוא את החיבור התת-מודע אל המודע. איך קראת לזה, דורית, שעון ראשית? שעון הראשית, הקוד הנשמתי, המהות הבסיסית שנוצקה מבורא עולם, מוזנת ומזינה בו זמנית. זה הזיכרון ששב, או שמתאפשר לו להיכנס, נכון יותר, לתודעה האנושית. וכשהוא מתיישב בתודעה האנושית, החיים משתנים לחלוטין;
כל ההצלפות, ההאשמות, הכיווץ, פשוט מתפוגגים, אין להם מקום יותר. וזה לא קורה, חשוב לי להדגיש, כי את עובדת קשה, כי את מתאמצת. זה קורה כי שינית את התפישה שלך. בשביל מה אנחנו צריכים עוד את התפישה האנושית הזאת? כדי להיפרד ממנה. את מבינה? היא עומדת בפני עצמה. כל התפישות עומדות בפני עצמן ומתנגשות אחת בשנייה. זאת הפרדה שנוצרה לצורך החוויה, אבל הגיע הזמנה להתחבר. וההתחברות היא מנקודת מבט, שינוי נקודת מבט, מנקודת מבט של הבורא והנברא. נקודת מבט שתדבר להרבה מאוד אנשים כפי שתדבר, כיוון שלרוב הנשמות שנמצאות בכדור לימוד יש מודעות לכך שיש כוח עליון.
נניח לפירושים, אבל החוויה, הידיעה, שיש כוח עליון קיימת. מה שנשכח או נמחק מהזיכרון המודע זה שוויון הערך. האם הצלחתי להסביר או לענות לשאלה שלך? שיש להניח קצת בצד את האנוש לתת לו מקום אחר והגדרה אחרת, נקודות מבט אחרות. כי כן, ואתן עדיין נמצאות בגוף פיזי, והאנוש עדיין, התפישה האנושית, או האנוש עדיין פועל כפי שהוא פעל, ואתן צריכות לדעת להתמצא בו ולהסתדר איתו ולעזור לאחרים, והכל טוב ויפה. אבל זה תפקיד. זאת יצירה, ולא את. זה ברור? זה מוריד הרבה, מוריד הרבה עומס זאת הכוונה, מוריד עומס מהלב, מהראש… דורית, יש לך משפט שאת אומרת 'ככה זה וזהו זה'. משפט שעוזר לך לקבל את המציאות ולא להתווכח איתה. אז ברשותך, אני מחזיר אותו פה, לבמה הזאת. 'ככה זה וזהו זה' זאת גישה מצוינת. ו'ככה זה וזהו זה' לא ממקום של קורבן, אלא ממקום של הכרת המציאות היקומית ביקום, הכרת התפקידים, החוויות, הרגשות, כל מה שעולה, האפשרויות, כל מה שעולה כתוצאה מ'ככה זה וזהו זה'. אין ויכוח עם זה. אין כעס על זה. אין סימני שאלה לגבי זה. ברור שהבחירה להיוולד לגוף פיזי בכדור לימוד הייתה בחירה של כולנו. הבחירה להיכנס בתקופה מסוימת, הבחירה לצאת בדרך מסוימת, זאת בחירה.
את מבינה ברכה שחוויית הבחירה איננה נמצאת במודע האנושי הכולל? מה שנמצא במודע האנושי הכולל זה מה אני יכול לעשות, אין לי ברירה, ככה זה. את מבינה את ההבדל? ויש פעמוני אזעקה של הכאב. נכון. שגם הכאב זו חוויה, כמו הצחוק והשמחה. הכאב זה לא את. וגם הסוג הזה של הכאב שאת כל כך חווה אותו בסביבה שלך, במיוחד מאז השביעי באוקטובר, הוא חוויה של איזה סוג של גיהינום שאתם ממשיכים לטפח.
'ככה זה וזהו זה' אומר שזאת המציאות ואתם עובדים על לקבל אותה בתוך עצמכם, זה אומר להיפרד מגן העדן והגיהינום בתוככם, כפי שדיברתם קודם. את מבינה את ההקשר? זה הקשר מסובך. כל מה שקורה, קורה לצורך, איננו קורה בכדי, איננו טעות. זו תפישה שעדיין רחוקה מהיכולת להכיל בכדור לימוד, כפי שדיברתם קודם לגבי המלחמות. מיפתח הזיכרון האנושי מאפשר למידה רק דרך החוויה ההתנסותית הלכה למעשה. ודבר איננו בכדי, הכול נחוץ על מנת לייצר את השינוי הזה, על מנת לפרוץ את גבולות התוכנה האנושית, להפסיק לאחוז בהם ולאפשר להם להיות חלק מ'אוקיינוס הידע'. והתפקיד של חוויית האבסורד כפי שאני מבין אותה, כדי להביא את זה למודע האנושי. כי רק כשזה במודע האנושי, בהכרה המודעת, ניתן לעשות עם זה משהו. ניתן לגלות אם זה רלוונטי או לא רלוונטי. מה זה משרת? כי הכל משרת. הכל משרת.
וכעת אני צריך להתרחב מכאן. אני נשאר, אבל אני במצב של ישננו. ישנו ואיננו, חשוב היה לי להגיד לך. אני תמיד ישננו. וכשאתן מדברות איתי, אני ישנו. ישננו זה אומר שאני מחובר אלייך, לילדים, מחובר לכדור הארץ. ויחד עם זה כנפיי פרוסות לעזור לנשמות אחרות ולעשות את התהליכים שאני עושה. אבל את יודעת, זה כמו קו טלפון פתוח, שמתי שאת אומרת הלו, אני שומע. אז אני שולח לך אהבה וחיבוק, כמו שאני עושה כל הזמן. אני נמצא איתך גם במצב של ישננו. ואני מודה לך, ואני אוהב אותך. ואנחנו עושים את הדרך יחד, למרות שאני לא בגוף פיזי."