חלק ב': הסבר תהליכי שינוי התפישה האנושית, הסדר שהשתבש למען יצירת סדר חדש.
בחרתי להביא בפניכם שיחה ותקשור, בשלוש כתבות, המהוות המשך אחת של השנייה ואני מקווה כי תסייענה להוסיף נקודות מבט.
הכתבות פורשות תמונה רחבה מזו המקובלת בדרך כלל, בה אני מסבירה את תהליכי שינוי התפישה האנושית, את הסדר שהשתבש למען יצירת סדר חדש. שהרי לא ניתן על בסיס אותם נתונים לייצר סדר חדש, על מערכת ההגנה שהתקבעה והשינוי שבאנו לעשות.
בכתבה השנייה אני מרחיבה הסבר מבורא עולם אל הניצוצות שאנו והיצירות/הגלגולים, בכלל ובפרט, לצורך הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל הנשמתי הלכה למעשה. ובכתבה השלישית דויד שלו ז"ל שהקשיב קשב רב להסבריי ולשאלות של ברכה אשתו שתיבדל לחיים ארוכים, ומתייחס ומרחיב מידע מנקודת מבטו.
אני מזמינה אתכם להתבונן לרגע מהנקודה הזאת, להתחבר בדמיוננו לשמש הראשונית של בורא עולם שהגשמה דרך חוויה היא המזון, היא ההזנה, היא הדחף הכי הכי בסיסי וראשוני שלה. ומכיוון שהקוד הבסיסי של "אנרגיית האם" (כך מכנות הישויות את בורא עולם), הוא נתינה אבסולוטית, אז כל הקרניים/ניצוצות אור, שזה אנחנו, אין-ספור ניצוצות נוצקו מהבורא, שכל ניצוץ הוא קרן ייחודית, שיש לה קוד ייחודי, שמאפשר לבורא להגשים את הפוטנציאל שלו, דרך כל הקרניים, כל הברואים שלו, ניצוצות האור שאנו.
אז עכשיו אנחנו הקרן של אלוהים, כולנו. הקרן הייחודית של כל אחד ואחת מאיתנו, בכדי שתגשים את הפוטנציאל שלה, צריכה הרבה מאוד מופעים בהרבה מאוד עולמות והרבה מאוד תלבושות, כולל כדור הארץ.
כל המופעים האלה, או כל התלבושות האלה, או כל ההתגשמויות האלה, נחוצות, חשובות, אך הן יצירות לצורך הגשמה דרך חוויה. כל גלגול הוא יצירה לצורך.
כלומר, במהות הבסיסית, הנשמה בעצם שולחת את היצירות שלה לעולמות שמאפשרים לה להגשים את הפוטנציאל. זו חוויה אחרת לגמרי אם היא שולחת השתקפות גברית, או אם היא שולחת השתקפות נשית. זה אחרת לגמרי אם היא שולחת השתקפות גברית בתקופה שהגברים, בזמן לואי ה-14 היו מגונדרים כמו נשים, ישבו על שזלונג עם רגליים למעלה. או שהיא שולחת השתקפות גברית למסעי הצלב, למלחמה. זוהי חוויה אחרת לגמרי שהיא שולחת השתקפות נשית כאישה בימי הביניים, או כאישה בתרבות האמזונות, הנשים הלוחמות.
כלומר, הרעיון הבסיסי אומר שבלי שום שיפוט וביקורת, נקי, נקי, נקי, האנרגיה הנשמתית שלנו זקוקה להרבה מאוד תשתיות, שהישויות המדריכות מכנות "גבול הוויה" = גבול שבתוכו התלבושת הזאת יכולה להוות; בתרבות מסוימת, בעם מסוים, בתקופה מסוימת, במין מסוים וכן הלאה, ויש כל מיני "גבולות הוויה" ביקום; בפליאדות, באוריון, בסיריוס, יש מיליון כוכבים שאין לנו מושג עליהם אפילו. כלומר, כל נשמה זקוקה להיוולד או לשלוח יצירות, אני בכוונה משתמשת בקטע של 'לשלוח יצירות', כי כולנו יצירות של הנשמה שלנו, שדרך היצירה הזאת היא תממש את הפוטנציאל שלה, עם ויחד כל הנשמות שבחרו לממש את הפוטנציאל ביחד, ודרך תרבות מסוימת, דרך אקלים מסוים, דרך תנאים מסוימים. כי ברור שאם ניוולד בקוטב הדרומי, התנאים, תנאי הגידול שלנו וההתפתחות שלנו וההדגשים שנשים יהיו שונים מאשר אם ניוולד במדבר, אם ניקח את זה בתור קיצוניות.
עכשיו, מה שקורה בדרך, זה שאנחנו לא נולדים לתשתית מסוימת רק פעם אחת. אנחנו יכולים להיוולד לכדור הארץ הרבה פעמים, לפליאדות הרבה פעמים. זאת אומרת, שאנחנו חווים הרבה פעמים את ההשתקפות שלנו בעולם מסוים כדי למצות את מה שאפשר באותו עולם, עד שנשלמה החוויה ומיצינו כל מה שניתן היה למצות.
התוצאה היא שהנשמה שולחת השתקפויות, כמה השתקפויות בזמנים שונים, בתקופות שונות, לאותו עולם. כך נוצרת הפרדה תודעתית כשמסקנות עולם אחד נצברות בזיכרון אותו עולם וכל פעם שהנשמה שולחת השתקפות לאותו עולם סך החוויות והמסקנות מהווים בסיס לאותה השתקפות, באותו גלגול.
כך מתקיימות להן תפישה אנושית, תפישה פליאדית, תפישת אוריון, וכדומה כשכל תפישה מבוססת על מיפתח זיכרון אחר ועל תנאים אחרים. בכל תפישה יש לנו ארסנל של אמונות דעות וקביעות של מה צריך, מה נכון, מה בסדר, מה לא בסדר, שנאספים בזיכרון וכשהנשמה שולחת את ההשתקפות שלה לכדור הארץ, מה שעולה אוטומטית הוא כל מה שאספנו, מבחינת החשיבה, התפישה בכדור הארץ, כיוון שעלינו לתפקד ולמצות עצמנו בדרך האופטימלית.
זאת אומרת, בכדור הארץ לא עפים, אז עלינו לדעת ללכת על שתי רגליים. בכדור הארץ הזיכרון הנשמתי מאד קטן, ועלינו לדעת להתמודד ולהסתדר עם זיכרון קטן.
מי מאיתנו לא חווה את הפער בין דברים שאנחנו יודעים שישנם, לבין מה שקורה כרגע, גם לגבי עצמנו וגם לגבי החיים? היום אנחנו כבר אומרים, אוף, לא יכולה להיות דבר הזה יותר… מספיק עם השחזור… כבר בא לנו להקיא… אבל בשביל זה באנו.
באנו בשביל להשתחרר מהזיכרון הקטן, להתחבר לזיכרון מהותנו המקורית, זיכרון הניצוץ שאנו. ועל מנת שההשתקפות האנושית בגוף תוכל להרפות מהאחיזות ההגנתיות, ממערכת ההגנה והאחיזה בתפישה, צריכה להיפתח איזושהי הבנה שהתפישה האנושית היא אמת רק מנקודת המבט האנושית. זאת אינה אמת אוניברסלית. בפליאדות יש אמת אחרת. באוריון יש אמת אחרת. ומבחינת האמת היקומית הכל נכון, כל נקודות המבט מכל העולמות, מכל מיפתחי הזיכרון, הן נקודות מבט לצורך הגשמה דרך חוויה נכונות לרגע ההגשמה שלהן, אשליה לצורך, במובן שאינן נצחיות הן לא האמת האוניברסלית.
כל הקושי נובע מכך שלא מתקיימות אחדות ניגודים הרמוניה שלמה. כי בכדור הארץ, כיוון שהתוכנה של הישרדות וקיום כל כך חזקה, כל אחד תופס את ההישרדות הזאת בצורה מסוימת, ואיראן רוצה לשלוט בעולם, וסין רוצה לשלוט בעולם, ואמריקה רוצה לשלוט בעולם… ואם נתבונן על כל ההיסטוריה האנושית, היא רצופה מלחמות של ניסיונות שליטה של מי יותר צודק, האסלאם יותר צודק, הנצרות יותר צודקת… זה החוויה האנושית, ממנה באנו להיפרד. אבל אנחנו לא יכולים להיפרד אם לא נסתכל עליה מאיזושהי נקודת מבט רחבה יותר, מקצה הר המודעות, ונראה שכל המסקנות שהוסקו בכדור הארץ, האישיות והכלליות, הקולקטיביות-אנושיות, הן כולם תוצר של חשיבה מסוימת.
כשרואים את הדברים אחרת אי אפשר להמשיך לעשות 'עוד מאותו הדבר', כיוון שהוא לא רלוונטי עוד. כשאתה חושב אחרת, אתה לא מסכים, אתה לא יכול להתחבר, אתה לא יכול להמשיך לפעול ככה. זה תוצר של תפישה.
באנו לפרק את התפישה הזאת, וכל מה שמעבירות הישויות נועד לעזור לנו לפתוח את המוח שלנו, להאיר את החלקים של המוח שנמצאים "בתרדמת הדורות" ולראות דברים מנקודות מבט שונות. להבין שהכול נכון מבחינת החוויה. "מתאים לי או לא מתאים לי זה" סיפור אחר, אבל הכול נכון מנקודת המבט היקומית.
מבחינת נקודת המבט היקומית, אין טוב ורע. הכול בסדר שלו. והכל אהבה שפירושה יחסי גומלין בין הכול להכול בתנועה ותנודה מתמדת, המאפשרת אינטימיות, זרימה הבלתי פוסקת, היענות אינסטינקטיבית.
לפני הרבה מאוד שנים הישויות המדריכות נתנו דימוי לעיני רוחי: הם הראו לי אישון של עין, כהקבלה לקוד הנשמתי. האישון שחור ומייצג את המעט שמחזיק את הכול, את הפוטנציאל. ואז פתאום ראיתי את כל גלגל העין עם המון, המון, המון, נימים אדומים כאלה, שמציינים את כל דרכי מיצוי הפוטנציאל.
כלומר בפוטנציה של כל קוד טמונות דרכי ההתגשמות שלו בסדר אקראי מופתי.
הסדר המופתי מייצג את הקוד הנשמתי, והסדר האקראי מייצג את ההתממשות המתרחשת מאליה, את המגנוט וההתמגנטות; סדר אקראי זורם ביחסי גומלין מתמידים בין הכול להכל, כדי להגשים את הפוטנציאל של הקוד ולעזור לאחרים להגשים את הפוטנציאל שלהם, כי כולנו נותנים שירות ומקבלים שירות בו זמנית.
אך האישון הזה קיים, הוא חלק מהנצח. קרי, הפוטנציאל וכל דרכי המימוש שלו כבר קיימים. כדי שהפוטנציאל הזה יתממש, הנשמה, חווה את עצמה, דרך עולמות שונים, דרך תוכנות שונות. ובכך חלה הפרדה אשלייתית כמו שבכדור הארץ איננו חווים את עצמנו כחלק אינטגראלי מבורא עולם, אהוב, חשוב, משמעותי וחלק מהכלל באותה המידה ואין סתירה.
לכל תוכנה יש את האמת שלה. לכל תוכנה התפישה שלה.
כשביקורת שיפוט נובעים לאורך הדרך לגבי כל מה שנראה לנו לא נורמלי, כי אנחנו רואים אחרת. בלי יכולת להבין שכל מה שקיים, קיים כי הוא צריך להיות קיים, אחרת הוא לא היה. והוא משמש בעצם כמראת התפתחות של כל מי שנתקל בו. אבל אנחנו עוד לא זוכרים. בהפרדה קורה שהזיכרון של כל אחד הוא אומנם במיפתחים שונים, אך עדיין, (וזה מה שאנחנו מתחילים להבין במודע), הזיכרון הקולקטיבי היקומי שאומר שהכל בסדר שלו, בסדר אקראי, מופתי, אין טוב ורע. מספיק להאשים את עצמנו ולבקר את עצמנו ולכעוס על עצמנו, אינו מנהל את ההצגה. בחרנו להתחבר אליו ולאפשר לנשמה להנהיג את ההשתקפות שלה.
כולנו נשמות טהורות, אהובות ושייכות, לצורך הגשמה דרך חוויה המממשות את עצמן בכל מיני עולמות. ואיך ביכולתנו לממש את עצמנו באיזשהו עולם אם איננו מאמינים לאותו עולם, אם איננו מתחברים לתפישה, לא נוכל לממש את עצמנו. בהיוולדנו לכדור הארץ או לכל עולם, עלינו להתחבר לתפישה הקולקטיבית של אותו עולם על מנת נוכל לתפקד בו. מבחינתנו זה להתחבר לקולקטיביות האנושית בשביל להיות בן אדם בגוף פיזי. את זה בחרנו לשנות!!