אין, ולו נשמה אחת בגוף פיזי שהאורה שלה אינה מוארת. ההבדלים בגודלה ובהארה שלה קשורים לגודל המודעות האנושית……
הרקע לתקשור שניתן נוגע בתסכול שהביעו תלמידיי בנוגע למצב במדינה שאינו בטוב; החטופים עדיין בעזה, המלחמה נמשכת… החרם עלינו מתעצם וגובר… ונראה שעדיין הסאה לא הוגדשה…
לתקשור שני חלקים החלק הראשון הוא תרגיל שמטרתו לסייע לנו לפתוח את המודעות שלנו לכך שתהליך הארת המוח, החיווט מחדש נעשה מעצם פיתוח מודעותנו לחלק הרוחני שאנו/שלנו, גם כשאנו עדיין מגיבים לתוכנה הישנה ואיננו ערים מספיק לשינוי.
בחלק השני הישויות המדריכות מבקשות לעודד אותנו שעל אף שהשפעת השינוי אינה נראית, לפחות לא בגדול, שהיא קיימת וכמו גלגל הנעה הולכת וגוברת ובעצם כל מה שנחוץ מבחינתנו הוא להאיר את האור הפנימי להיזכר שכולנו ניצוצות אלוה ממעל, להתחבר לחמלה הבסיסית שהיא חלק מכולנו. לקראת סוף דבריהם הם מזכירים את חוויית האבסורד המתרחשת וגוברת עקב השינוי ואת מדינתנו האהובה….
ישויות ספיראלת האור:
"השלום הברכה ואור אהבה לכם, כאן ספירלת האור, שמחים על מפגש, על הזדמנות לברך, בוודאי, אך לפני הברכות ברצוננו לפרוס תמונה 'קטנה'.
דמו לעצמכם אתכם, מתבוננים במוח האנושי עם פנס מאוד גדול שמאיר את הרכבו ואת התנועה המתרחשת בו-זמנית. אתם יכולים לבחור מוח, שלכם למשל, וכמו להסתכל על עצמכם מבחוץ, או מוח של מישהו אחר שמודעותו הרוחנית פועמת במודע, לעומת מישהו שאתם יודעים, חשים, מכירים, שעדיין איננו מחובר למודעות הרוחנית.
התבוננו על שני המוחות האלה, יש לכם פנס מיוחד בעין השלישית שלכם, או ביד, לא חשוב, שמאפשר לכם לראות את המורכבות, את התנועה, או שמא נאמר, את רוחב יריעת התנועה במוח. אפשר לראות את זה גם כמקומות שפועמים כאור, ומקומות שעדיין ישנים, כחשוכים. קחו לכם רגע של התבוננות…………………………………………………..
אתם יכולים להבחין בחלק האנושי המתפקד כמואר כולו, ובחלקים אחרים מוארים חלקית, מעט, יותר, ובמערכת יחסי הגומלין שבין החלק המואר, המתפקד, שמחובר לתוכנה האנושית, לשאר חלקי המוח.
אתם בוודאי יכולים להרגיש את זה גם מבפנים, מתוככם, לא רק ממבט מבחוץ, למרות שזה עוזר. זה עוזר להנכיח………………………………………………………………………………..
כל אדם שאתם פוגשים, שמודעותו הרוחנית נפתחה במודע, אתם יכולים לראות את העין השלישית שלו מאירה. אפשר לראות את זה באאורה.
כל אדם, שמודעותו הרוחנית כבויה עדיין, תראו חלק אחד של הגוף, או חלק אחד של המוח, מואר והשאר כמו לוטה בערפל.
ואם תסתכלו על כלל האנשים ב'כדור לימוד', תוכלו לראות פה ושם קבוצות שהאאורה שלהן מוארת יותר וחלקים של אאורה הרבה יותר קטנה, או הרבה פחות בוהקת, או כל דרך אחרת.
תוכלו להבחין שאין, ולו נשמה אחת בגוף פיזי שהאורה שלה אינה מוארת. ההבדלים בגודלה ובהארה שלה קשורים לגודל המודעות האנושית לחיבור לרוח, חיבור למקורה.
ולא בכדי נתנו לכם את הדימוי הזה, כיוון שככל שהאור שלכם, ההארה של המוח שלכם גדלה, כך ההילה שלכם משדרת בעוצמה גדולה יותר ומעוררת ומאירה את חלקי המוח הנמים את שנתם, גם מבחינתכם, בתוככם וגם בסובב אתכם. כל זה נעשה מאליו כשהמודעות האנושית איננה ערה לכך, איננה רואה זאת. זה בבחינת רב הנסתר מהגלוי.
שורה תחתונה, כל תפקידכם לעורר ולהאיר את התודעה המודעת שלכם, להפוך אותה למודעות. ככל שאתם עושים זאת, ההשפעה שלכם בשמיים ובארץ, גדלה. החיבורים שלכם מתרחבים, ההפרדה נפרדת מעצמה.
אנו מייעצים לכם לא למדוד את זה בזמן, במקום, בכמות, אלא פשוט לראות שזה קורה, ושכל אחד ואחת מכם אחראי להאיר (באלף ובעין), את המוח של עצמו. לפתוח את 'זיכרון ההיות'. השאר מתרחש מעצמו.
התהליך כרוך בהתנגשויות, באתגרים, בוויכוחים פנימיים ומאבקים, הרבה פעמים בין רצון א' למה שמבטל אותו, כמו ההתייחסות לרצון לכתוב ספר ולחלק שאומר שלא.
זהו זמן לוותר על הגבלות. זהו זמן להתמקד בהקבלות. במקום הגבלות, הקבלות. כישורים, חיבורים, זהו זמן-מעבר, (כפי שאמרנו לא פעם), למוח לתפקד בצורה הקשרית-מעגלית, במקום ליניארית.
ההקשרי מעגלי יסדר את הליניארי בצורה יוצאת מהכלל. אין לו שום בעיה לעשות את זה. אלא שזה לא בדרך של זיכרון של היה ויהיה, אלא זה בדרך של בו-זמניות, של 'לא לדעת, ולדעת כתוצאה 'מהלא לדעת', כפי שדורית נוהגת לומר.
ודבר אחרון שברצוננו להדגיש:
ההארה מתרחשת, וככל שהיא מתרחשת גוברים המאבקים ועולה חוויית האבסורד.
זה קורה גם בין הקיצוניים לבין עצמם, בתוכם, מפני שמתעורר זיכרון הניצוץ האלוהי הפועל בלב כל אחד ואחת, מתדפק על דלתם ואז הם זקוקים להמון, המון, המון, אנרגיה לעצור אותו כדי להמשיך לעשות עוד מאותו הדבר.
חלק מצליחים והרוב לא מצליחים. כלומר, 'זיכרון ההיות' עולה. ואתם תראו, וכבר חלה מגמה של התרחקות מקבוצות פנאטיות, מימין ומשמאל, והתקרבות ליצירה חדשה שאיננה קיצונית פנאטית, שאנשים אינם מוגדרים על פיה, אך היא בהירה וברורה בעניין של ערכי יסוד של שוויון.
ואם מדובר במדינת ישראל, הרי מדובר בערכי יסוד, בשליחות ליקום, לעולם, שאיננה קשורה באחיזה בשטח כזה או אחר, אלא קשורה בקיום תפישה והתייחסות שוויונית, משרתת, ומקבלת שירות.
אנו יודעים… זה נשמע כמו חזון רחוק, זה ממש לא. זה קורם עור וגידים כבר הרבה מאוד זמן, והכוח השוויוני הולך ועולה. הוא נתקל בקירות, בוודאי. נתקל בהשפלות, ברור. כיוון שככל שעולה האור, החושך מחזיק בציפורניים ובשיניים. ותסלחו לנו שאנחנו משתמשים במילה חושך, אנחנו מתכוונים לבערות. האור מנסה לבער את הבערות, והבערות מנסה לשמור על המסגרות שלה, על המקום שלה, על המעמד שלה, על ההגדרות שלה. וזה בקטן ובגדול המאבקים שאתם חווים, ויש לזה תוצאות, וזה מאוד לא נעים. אך גלגל השינוי מתגלגל ומהירותו הולכת ועולה.
אי אפשר יותר להתעלם ממנו. למרות כל הניסיונות לעשות כך ולשים כסות מעוורת, זה לא מחזיק מים, כפי שאתם אומרים. זהו זמן של הקצנה אבסורדית, אבסורדית, שמתוכה ייווצר שינוי, כפי שאמרנו קודם, בהזדמנויות אחרות, תיווצר ממשלה זמנית שתתחיל לבער את הבערות, את ההסתרות, כך שמשעמם אנו מבטיחים שלא יהיה לכם, אפילו לא רגע דל.
ומה שאנו מייעצים לכם זה להתבונן בכאוס, בהתנגשויות, לראות את המאבקים ממש כמו שאתם מתבוננים בהצגה. עד כמה שאתם יכולים להימנע מלשפוך שמן על המדורה. זה אומר להימנע מלהילחם, מלכעוס, מלהרגיש מתוסכלים ומפוחדים, להתבונן בתהליך ובכל רגע נתון של זמן לתמוך באהבה, בחמלה, בחוסן ובעוצמה, במה שאתם מאמינים בו, גם אם זה שונה לגמרי ממה שאחרים מאמינים בו.
לא צריך לצעוק ברחובות ולנפנף בדגלים, למרות שגם זו דרך. אך לכם, אנו אומרים, אין צורך. מספיק שאתם מייצרים את 'אחדות הניגודים, ההרמוניה השלמה' בתוך עצמכם, תוך יצירת סינכרון בין תפישה אנושית לתפישה יקומית. שזה אומר בפשטות, לקבל את החלון האנושי כיצירה מפוארת, שיש בה הרבה מאוד יצירות משנה, שמיצתה את תפקידה. יצירה בין אין-ספור יצירות אחרות, כמו בפליאדות, באוריון, ובמקומות אחרים שהנשמה חווה עצמה דרכם.
כל התוכנות מתמוססות. אף אחת איננה אמת יקומית. כולן ללא יוצא מהכלל חלק של ביטוי, חלק שמהווה תשתית להגשמה דרך חוויה, חלק המתבסס על תוכנה לצורך.
תוכנה שאיננה נצחית, כפי שהגוף איננו נצחי. אין צורך לפרט מעללים, הם רבים. אם הייתם מסתכלים על גרף, כשמחברים אדם ללב, הייתם רואים קפיצות ונפילות וקפיצות ונפילות, כמעט שאין שקט. זאת אומרת, מוות מתארע, והכוונה במוות כאן, זה לשחזור של התוכנה הישנה. אז כל העליות והמורדות, הגבוהות יותר והנמוכות יותר, כולם מייצרים תנועה חדשה. וזה תהליך שבחרתם להיות בו.
ואנו מייעצים לכם עוד עצה שמאוד חשובה: תשוו צורה עם התהליך:
תאפשרו לכם לחיות מתוך שיווי צורה עם התהליך. כך אתם שוברים את ה-'היה ואת
ה-יהיה, ואת האוי וואבוי והאיום ונורא', ואת התקוות והציפיות.
בשיווי צורה עם התהליך אתם נוכחים כאן ועכשיו, כל רגע.
בשיווי צורה עם התהליך מתמוססים כל התפיסות/התפישות, האמונות, הדעות, הקביעות, ההתנהגויות והתגובות הליניאריות.
הרי תהליך הוא משהו שמצוי בתנועה מתמדת, איננו פוסק לרגע, איננו נשאר על עמדו ואיננו חוזר על עצמו. וכל המקומות שנראה לכם שחוזרים על עצמם, תדמו אותם כמו איזושהי ספיראלה שחופרת ומשחררת תוך כדי החפירה את כל מה שלא מאפשר את התנועה החופשית. אז זה נראה לפעמים כאילו יש שחזור, אבל לא באמת".