אני תוך כדי תקשור:
אני מקבלת תמונה מעניינת לעיני רוחי… חיכיתי שהישויות המדריכות תפתחנה כדרכן ב"השלום, הברכה"… כהרגלם של החבר'ה, אך הם מראים לי איזשהו מרחב מאוד-מאוד מעניין, שבתוך המרחב הזה יש כאילו המון-המון-המון אנשים, נשמות. זה אפילו מעבר למעגל, זה מעגל מעובה כזה. אולי זו ספיראלה… באמת ספיראלה, התחושה היא שהיא מורכבת מהמון-המון אנשים כמשהו מאוד-מאוד צפוף, באיזה מרחב פתוח כזה, שגם עם המון האנשים זה לא דחוס, זו אנרגיה כזאת.
אני יודעת שזה אנשים, אבל אני לא רואה אותם, ומתוך הספיראלה הזאת, היא נסגרת או מתאספת לכדור של אור, כמו "היהלום שבכתר", מלא-מלא-מלא פרטים שמתכנסים למעין קריסטל ענק, משהו שמשדר מידע.
אני מבינה שהם רוצים להראות לי איך המידע משודר מכל נקודות המבט שמתאספות אל נקודת מבט אחת. יש בתוך המרחב הזה, הוא מרחב שקוף, כאילו מעל הדמויות האלה, יש כמו משבצות, משבצות, משבצות, כמו איזו ספריה שנראית כמו כוורת של קוביות זכוכית, אבל זו לא זכוכית, זה שקוף, שבכל תא כזה מתקיים הידע של כל אחד מהחברים בקבוצה, או מתקיימת הספרייה, או כל המידע שנחווה ונאסף, של כל אחד מהחברים בקבוצה.
מעולם לא ראיתי תמונה כזאת, זו תמונה מהממת. כשכל הכוורת השקופה הזאת, שהיא יפהפייה, אך ממש רואים משבצות, משבצות שכולן אחת, מעל השנייה, על יד השנייה, מימין, משמאל, משהו מלא, מלא, מלא, מלא, מלא… כשמתחת יש חלל, החלל הזה שכולם חלק ממנו
כמו יושבים בתוכו, שכל משבצת כזאת מתקשרת לאחת מהישויות או אחת מהנשמות, ואני עוד לא יודעת איך זה קורה שכל הידע של כל אחד זורם לתוך הכדור הזה, כדור האור.
למה אמרתי, "היהלום שבכתר"? כי זה נראה כמו יהלום, אבל הוא לא מלוטש. זה כדור של אור יותר, כמו כדור בדולח. והכדור הזה משדר אנרגיה, משדר ידע. מה שאני עוד לא מבינה, (בטח הרבה דברים אני לא מבינה, אבל כרגע…), כאילו שיד נעלמה מביאה כרגע את הברכות, למשל, את התקשורים, או המידע. זה מצחיק לשאול מי מחליט על זה כי זה לא עניין של החלטה. זה עניין של פעולה מגנטית, של מגנוט והתמגנטות שקורים מעצמם, כאילו אף אחד לא עושה כלום.
אני חושבת שהם מנסים להראות לי איך התקשורת פועלת בלי שאף אחד עושה כלום; אף אחד לא שואל שאלות, אף אחד לא מסביר הסברים. זה מצחיק. יש איזשהו צורך שמפעיל את הידע ושמשדר אותו, ידע שמתמגנט ותמיד רלוונטי לרגע נתון של זמן. מאוד מעניין.
ועכשיו הם מבקשים ממני להביט מתוך "היהלום שבכתר", בתוך הכדור-אור הזה, שהוא כדור אור מאוד-מאוד בוהק, אבל האור שלו רך. הוא בוהק, הוא עוצמתי, אבל הוא רך. אני יכולה להסתכל עליו, זה לא מסנוור אותי. אז הם מבקשים ממני, (גם אני חלק מאלה שיושבים שם בספיראלה הדמיונית שהראו לי קודם, האני הנשמתי). והם מבקשים מההשתקפות האנושית שלי, שכמו תעמוד מול הכדור הזה של האור, ופשוט תסתכל דרכו.
אני יכולה להסביר לכם את התחושה; התחושה שבגב שלי, לתוך הגב שלי, נורים מיליונים של חוטים. זה לא כואב ומפריע, חלילה וחס, זה אפילו נעים, זה מצמרר כזה. מיליונים של חוטים
לגב, לצוואר… לעורף, כתפיים… למוח. אבל בעיקר אני מרגישה את זה מהמותניים ומעלה. כל האזור של הגב, כולו נהיה כמו מישהו שאתם מסתכלים עליו ויש לו מיליארדי סיכות, בכל הגב, כולל הצוואר והראש, אבל אלה לא סיכות, אלא חוטי אור, חוטי אנרגיה, וזה נורא נעים. רק מה? מה שלא נעים או מאיים עלי זו תחושה שאני נעלמת, כאילו, התחושה של הדמות העכשווית היא באמת אשליה לצורך. היא איזשהו ערוץ שדרכו כל החוטים, כל הידע עובר, אבל אין לו קיום בפני עצמו.
זה מזכיר לי את הכאב בטן שחטפתי בפעם הראשונה ששמו אותי לתקשר על ה"אין". כאילו התחושה היא של ישננו = ישנה ואיננה, אבל אני כבר מכירה את התחושה, אז אני לא נבהלת, אבל זה כן מאיים ברמה של… אתה נעלם. אבל זה לא אני נעלמת, זה הגוף נעלם, זה הכלי, הוא באמת כלי, הוא משרת, הוא חשוב, אבל הוא כלי. ואולי התחושה הכי מדהימה זה שהכלי הזה כולו אנרגיה, כולל השלד, הכול אנרגיה.
נכון שיש רמות של אנרגיה שונות, אבל זה לא באמת דחוס ודליל. זו לא הגדרה נכונה, אלה איכויות שונות של אנרגיה שכמו המיתרים בנבל מייצרות מנגינה אחרת, וואו, זה מדהים. כאילו, כל הקונסטיטוציה הפיזיולוגית היא כמו נבל, עם מלא-מלא-מלא מיתרים, והאנרגיות שזורמות דרך הקונסטיטוציה הפיזיולוגית הזאת מנגנות, מתנגנות מאליהן.
ישויות ספיראלת האור:
"להראותך שהכול אשליה לצורך, כפי שכבר אמרנו, לא אחת ולא שתיים.
וככל שהמודעות שלכם לרעיון האשליה לצורך היא יותר גדולה, נעלמים אט-אט כל הפחדים והחרדות שקשורים לפחד, מוות, התכלות, היעלמות, חוסר משמעות, חוסר שייכות.
אולי נכון יותר לומר, נעלמים כל החוסרים והחסרים, ובעצם מתאפשרת במוח האנושי, מרכזייה מפוארת של קשר ותקשורת שפועלת 24-7, 365 ימים בשנה, לאורך כל המעבר ולאורך כל המעברים.
זה מסובך… נעשה כמיטב יכולתנו להסביר מה פירוש 'לכל המעברים':
פירושו שכל המועבר דרך אישיות מסוימת, גלגול מסוים לצורך העניין, ב'כדור לימוד' ובכל העולמות, הוא חלק מהספרייה הפרטית של כל אחת ואחד. כלומר, חלון ההסתכלות הספציפי של כל נשמה ונשמה, חלון ההסתכלות הייחודי, מתאסף מאינספור נקודות מבט או מאינספור גלגולים, או שמא נאמר, מאינספור 'אשליות לצורך', שהרי המטרה של כולנו היא אחת; הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל הנשמתי, דרך כל הדמויות, הגלגולים, 'האשליות לצורך', שמשתקפות מכל נשמה ונשמה לצורך מימוש.
ומדוע כל התמונה המורכבת הזו? כיוון שמבקשים אנו מכולכן, התחלנה להתבונן אל העולם ועל העולם מתוך ה'יהלום שבכתר', מתוך כדור האור.
שמנה לב יותר ויותר לכל חוטי האנרגיה, השדר, התשדורת שבאה מכן מהספרייה שלכן ומספריות כולם באותה מידה.
זוהי תחושה של ביטחון ואמון שעדיין מאוד נדירה בחוויה האנושית, כיוון שהחוויה האנושית עדיין מנוהלת על ידי התוכנה הישנה, ואנו מבקשים לתת לכן דימויים שיאפשרו לכן להרפות אחיזה מכל דעה, אמונה וקביעה, ולהתבונן אל העולם מחדש כל יום, כל רגע, כל הזמן.
מה לגבי היעלמות של הגוף אתן שואלות: אין מדובר בהיעלמות של הגוף, אלא בהידלדלות האנרגיה, לכדי קשר ותקשורת עם כל האנרגיות היקומיות והקיומיות בעת ובעונה אחת. והיינו עוד מדגישים את החיבור לגרעין, להתחבר לאנרגיה שלכן, והיא אינסופית וסופית.
אתן יודעות מדוע אינסופית וסופית? כיוון שלכל נשמה יש 'גבול הוויה', גבול הקוד שלה. אז בעצם אפשר לומר, אין גבול בתוך גבול נתון.
נשמח להשיב אם וכאשר תתעורר לשאלות".