ישויות ספיראלת האור:
"השלום, הברכה ואור אהבה לכן. הפעם זה אנחנו, הספיראלה כולה, מבקשים לשפוך אור, ושמנה לב לביטוי 'לשפוך אור', כי זה מה שבאנו כולנו לעשות.
דורית תמיד מדברת על שיר החנוכה שאהוב עליה ומדבר אליה, 'באנו חושך לגרש'… אבל אין פלא שזה אהוב עלייך, דורית, כי זו בדיוק מטרת החיים; לגרש את החושך במובן של להאיר את הזיכרון האנושי לזיכרון האוניברסלי. לגרש בכך את הבורות, את ראיית 'חור המנעול', לאפשר לגלות שישנם עוד חלונות הסתכלות.
אך קודם כול, הדבר, כפי שכבר אמרנו פעמים רבות, הוא 'עבודה' פרטית (במירכאות או שלא), של כל אחד ואחת מאנשי המאסה הקריטית. כל אחד ואחת; הם קודם כול, פותחים את המודעות האישית שלהם, מסלקים את כל האחיזות בדעות, אמונות וקביעות, מאפשרים להן להפוך להיות חלק מ'אוקיאנוס הידע', וזאת משימה מאוד לא פשוטה, כידוע לכן, כיוון שלשם כך יש לייצר זיכרון והפנמה של הזיכרון, שאתן חלק מהנצח בתלבושת אנושית, שאתן באתן את החושך לגרש.
ובכדי לגרש את החושך יש להאיר את האור, להאיר את האור הפנימי ולהישאר ממוקדות באור הפנימי שלכן, במהות שאתן, מבלי לאפשר לכל הקולות הסובבים הרמים והצורחים עדיין, לערער. הקולות האלה קיימים גם בכן כחלק מהחוויה האנושית, אך כשאתן מכילות אותן, מכילות את החוויה האנושית בלי ביקורת, בלי שיפוט, כמות שהיא, האור הפנימי שלכן, דולק, אתן באמת הופכות להיות 'ללוחם הרוחני', שרואה את הכול, מושפע מהכול, משפיע על הכול, אך איננו מאפשר לכל הדפוסים הישנים לנהל אותו, לא מפני זה שהוא נלחם, אלא מפני זה שזה לא רלוונטי. הדגש הוא על הארת האור הפנימי, וישנן אינסוף דרכים לעשות זאת.
הדבר הפשוט ביותר זה פשוט הוא לנשום אור, לנשום מהיקום אל הקיום, 24/7, כל הזמן אור, ותוך כדי נשימת האור להיות חלק מהסביבה, לתפקד בסביבה, כשנשימת האור מהיקום לקיום-מהנשמה לתלבושת שלה, מאפשרת את הארת האור הפנימי אל תוך האישיות העכשווית.
מאפשרת לאט-לאט יותר ויותר חוויה של נוכחות בהוויה, בהווה. נוכחות בהווה שפועלת מתוך ההווה, בלי מחשבות על עתיד, בלי מחשבות על עבר, עכשיו.
עכשיו, פירושו, הקשבה מלאה והענות מתוכה. שוב, הענות אינסטינקטיבית, טבעית, זורמת, שככל שאתן מתאמנות בה יותר, אתן חוברות אל האמת הפנימית, אל הנביעה הפנימית ומשחררות את הביקורת, את השיפוט, את האם זה נכון או לא נכון ומה יהיה ואיך יהיה??? זה לא רלוונטי.
אנחנו יכולים לומר לכן מה יהיה בדיוק; העולם צועד לתוך שוויון ערך מלא, לשיתוף פעולה מלא. בדרך יש הרבה מאוד אבנים לסכל, ומי כמוכן יודעות על האבנים האלה. גם בחוויה ההיסטורית שלכן בתלבושות אנושיות או מתלבושות אנושיות, וגם בחוויה התכליתית של מה שקורה בכלל ומאז השביעי באוקטובר בפרט.
אין חזרה! כרגע, כל מה שקורה נוגע בכך שלא תהיה חזרה. נכון, נחוצה הרבה מאוד אמונה, נחוץ הרבה מאוד אומץ, להיות אחרים, לחשוב אחרת, לא להיות מושפעים מכל סימני השאלה שבאים מבחוץ ומבפנים, חדשות לבקרים.
זו בהחלט התנסות של חדר כושר ברמה מאוד גבוהה. אך אתן יכולות.
אתן יכולות להשתמש בדימוי כלשהו שמסייע בידיכן להרגיש את האור הפנימי, בין שזהו דימוי של ההילה שלכן מוארת ומוזנת מהיקום, או של שמש אור בלב שהולכת ומתעצמת עד שממלאת את כולכן, או להשתמש במנטרה מחזקת כלשהי. ככל שהדימוי או המנטרה פועלים; החששות, החרדות, הפחדים, מאבדים כוח עד שהם הופכים להיות חלק 'מאוקיאנוס הידע' ואינם מנהלים אתכן בכלל. ובכל פעם שעולה פחד, שעולה חרדה, שעולה חשש, שעולה כעס, התנגדות, תנשומנה מהיקום לקיום ותראינה את עצמכן כצומת של אור.
האור מאיר את הכל, האור מאפשר להכל להיות. איננו מדלג על אף פינה, על שום סדק. מאיר את הכול.
דורית: הישויות מראות לי תמונה, של אור שלא מאפשר הסתרה, הוא לא מאפשר עיוות, הוא לא מאפשר התחבאות. הוא פשוט זורם, אי אפשר לעצור אותו. אני חושבת שזו התמונה הכי מעודדת מזה זמן רב שאני רואה לעיני רוחי. תוך כדי זה שהמדריכים מעבירים את הדברים שלהם, אני רואה שזה מין אור רך מלטף, אך כזה שאי אפשר לעצור אותו. זה משהו שמתפשט… ומתפשט… ומתפשט… ומתפשט… ומתפשט…. לא משנה מה עומד שם בדרך, האור חודר דרכו. האור הוא הזיכרון האוניברסאלי, אור הידיעה, הזיכרון של מי אנחנו באמת, והזיכרון הזה מתעורר והוא מתעורר בעיקר בזכות אלה שמסכימים להתחבר אליו. הוא מתעורר בזכותנו, בזכות כל אנשי המאסה הקריטית שמכירים בו.
בכדי שתהיה לזה השפעה בעולם ארץ, אנחנו צריכים להכיר בזה. זה עובר דרכנו!!! ההוויה האנושית של כולנו היא כלי שמאפשר להפיץ את זה הלאה. אחרת זה לא יכול לעבור הלאה. אנחנו מהווים גשר שמעביר את הידע הזה, גם אם אנחנו שותקות ולא מדברות. מעצם האמונה שלנו, מעצם המחשבה שלנו, מעצם הידיעה שקיים במהותנו שוויון ערך, הוא יגיע.
זה מאוד קשה לרובנו להתחבר לשוויון ערך. הם כאילו צריכים לוותר על כל מיני אחיזות, בדעות, אמונות וקביעות של "אני שווה רק אם"…
זו התמונה וזה כל כך חזק. האור הזה, זה עושה לי טוב על הלב, אי אפשר לעצור את זה.
זו אנרגיה שזורמת, והיא זורמת ברכות ובנחת. היא לא אלימה, אבל היא פשוט לא עוצרת. היא חודרת דרך כל סדק, דרך כל דבר, ומה שהם מראים לי, שזה חודר גם לראשים של הממשלה, זה חודר.
כל הדבר הזה חודר, יש לו השפעה. ואיך הם אומרים לי?
ישויות ספיראלת האור:
"אתן תראינה שלאט-לאט, גם מתוך הממשלה שלכם, מתוך המעוז הזה של השכחה, מתחילים להתעורר קולות אחרים. וזה מה שיאפשר בעוד חודשים לא ארוכים את המהפך הזה של ממשלה זמנית. תזכרו שלא לעולם חוסן.
כולנו עוסקים בהפצת האור הזה. כל אחד ואחת מאיתנו בשמיים ובארץ ובכל העולמות שהתגייסו ליצירת השינוי התודעתי הם חלק מהאור הזה שהראינו לך קודם….
סוף החלק הראשון בשבוע הבא נשלח את החלק השני המדבר על שינוי יקומי וקיומי ועל בו-זמניות החוויות.