"שלום לכן אני שמח להיות פה כאילו שאני לא פה… ושמח על הבמה שניתנה לי. יש לי כמה דברים חשובים להגיד ברכה אחד שאת יודעת אותו ובכל זאת אני אגיד שאני כל הזמן אתכם, אני כל הזמן כמו הרוח הגבית שלכם.
אני יודע, גם מהחוויה שלי כנשמה בגוף וגם מהחוויה שלי כנשמה שכבר לא בגוף, את הקשיים והאתגרים שקשורים בשינוי מוחלט של תפישה וראיה, את המאבק בין ובתוך התפישה האנושית והקושי לחבר אותה לאיזו שהיא תמונה רחבה שיש בה כמו שאת אומרת דורית, 'טעם ומשמעות'.
המילים 'טעם ומשמעות' הן מילים קשות עבורכם; איך יכול להיות 'טעם ומשמעות' בשביעי לאוקטובר? אז 'הטעם והמשמעות' הם פירוק, שינוי, פרידה. פרידה מתפישה, מאחיזה בדרך חיים מסוימת ויצירת דרך חיים חדשה של אחווה, של אחדות ניגודים הרמוניה שלמה.
ואני גאה בכם כי אני רואה את התהליכים שאתם עוברים, את הקושי לזוז מהאבל, מהסבל, מהפחד מהכאב ואת האומץ לעשות זאת לאט, לאט, דרך כל מה שאתם עושים.
יכולת הכלה אין פירושה קבלה במובן של הסכמה, ברור שאנחנו לא מסכימים יותר לשחזר את 'הטוב והרע האיום והנפלא'. למעשה זו העבודה של כולנו, להפסיק לשחזר את 'הטוב והרע האיום והנורא'. אבל אי אפשר להפסיק לשחזר אם לא תופשים נקודת מרחק.
אז חלק מאיתנו תפש מרחק גם פיזי, כמוני, אבל חלק כמוכן אמור לתפוש מרחק במובן של יכולת לראות דברים בפרופורציות, לראות את הפאזל, במקום להיות תקוע בחלק של הפאזל מפני שהתפישה האנושית תקועה בחלק של הפאזל והיא תקועה כל כך עמוק שעל מנת יתאפשר לראות שחוץ מהחלק הזה קיימים עוד חלקים, רועדות אמות הספים.
זה מתבטא גם במחלות אך לא רק, זה מתבטא במצבים של אין ברירה, כי מחלה או גידול במוח זה מצב של אין ברירה. כלומר, אי אפשר להמשיך לעשות את דברים באותה צורה, אי אפשר להמשיך לעשות את אותו הדבר ויש צורך למצוא דרך אחרת.
גם אני מאוד מתחבר לביטוי שלך ברכה 'להיות צומת'. אני חושב שכולנו צומת; צומת בין אינספור נקודות מבט יקומיות וקיומיות,
צומת של אינספור הבנות 'מחורי מנעול' שונים שמצטרפים להם עכשיו יחדיו להבנה יותר רחבה לפרישה יותר גדולה של 'טעם ומשמעות' החיים.
באנו לפרק את כל הקריטריונים שגורמים לנו לראות את עצמנו דרכם, לתפוס את עצמנו דרכם, לתייג את עצמנו ואת האחרים. באנו להיפרד מכל הקריטריונים וזאת משימה לא פשוטה בכלל. בלשון המעטה.
הפרידה מהקריטריונים האלה מצריכה פרידה 'מצריך ומוכרח', מהתפישה של מה נכון ומה לא נכון, ובעצם זו הרשות לא להחזיק בזה. זה לא שאין לזה אמת בעיני מסתכל מסוים, בעיני 'חור מנעול' מסוים, אבל זאת איננה אמת אוניברסלית,
ואני אגיד ככה: שהאמת האוניברסלית אומרת, 'שהכול נכון, שהכול בסדר, שהכול הוא יצירה לצורך הגשמה דרך חוויה, שאין 'טוב ורע', אלא בעיני המסתכל ברגע נתון של זמן, בעיני הקריטריונים, בעיני תבנית חשיבה מסוימת', התפישה האוניברסאלית היא שהכול נכון, מפני שהמטרה של כולנו היא ביטוי או מיצוי מיטבי של הקוד הנשמתי שלנו, מה שאומר שאנחנו עוברים אינספור חוויות, בכדור הארץ ובהרבה מאוד עולמות, ואלו כולן חוויות, נקודה. כמו תפקיד בתיאטרון, כמו תלבושת שאתן לובשות. כלומר, אלה חוויות שמאפשרות לנשמה שלנו להגשים את הפוטנציאל שלה, יחד עם אינספור נשמות אחרות. אבל זה לא אנחנו. אנחנו טהורים, אהובים, שייכים, חשובים, משמעותיים, חלק מהפאזל האלוהי שאיננו שלם בלעדינו. זאת התפישה, עליה אמורים להתבסס החיים.
אני יודע, זה עדיין רחוק מתודעתם של רוב בני האדם ב'כדור לימוד', אבל יש כבר הרבה שזה מצוי בתודעה שלהם, כמוך, דורית, כמו רבים אחרים, אנשי המאסה הקריטית, שבאו להיות צומת, שמחברת.
אלא שלהיות צומת אומר שאתן במרכז הצומת. אתן לא באף שביל שיצר אותה, שהוביל אליה, שנפתח ממנה, שנסגר אליה, אתן במרכז הצומת, כמו כל הנחלים שמובילים אל הים.
במרכז הצומת זה כמו חיבור לספרייה, ל'אוקיינוס הידע', חיבור לזיכרון שכולנו נשמות טהורות בתלבושת אנושית לצורך.
את מבינה, מדובר בלהרפות מכל סוג של שיפוט וביקורת ובמקומה להשתמש בהתבוננות משתאה.
בתפישה האנושית להיות במרכז קשור באגו, אך בתפישה שאני מבקש להעביר, להיות במרכז, זה להיות מהות האור שאתן, להכיר במהות האור שלכן, מעצם היותכן, בסדר, אהובות, שייכות, חשובות, משמעותיות, שבלעדיכן הפאזל אינו שלם, שמעצם היותכן, אתן מהדהדות, ממגנטות ומתמגנטות למה שנכון ונחוץ.
אתן מבינות, זהו בעצם מעבר מחשיבה ומחשבה להרגשה ותחושה, מעבר מהשכל ללב. כשמתוך הלב, מתוך ההרגשה, מתוך החיבור ל'אוקיינוס הידע', מתפרשים או מתרגמים הדברים הרלוונטיים ברגע נתון של זמן, כמו למשל: עכשיו הגוף צריך מקלחת, אז תלכו להתקלח, ואני במכוון מדבר על הדברים הכי פשוטים וקונקרטיים, שאתן נענות אליהם מעצם הצורך פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית.
להיות צומת זה לחבר בין פיזי לרוחני, הלכה למעשה. זה לאפשר לנשמה לנהג מלשון הנהגה, לנהל את הגוף. להיות צומת זה אומר שהגוף נענה לנשמה והנשמה חוגגת דרכו, מטפחת אותו, שומרת עליו, מאפשרת לו להיות במיטבו כדי שהיא תוכל לחגוג דרכו, ולחגוג את החיים. וזו גם נקודה מאוד חשובה בעניין השינוי.
זה לא אומר רק להיות שמחות, עליזות, מתרגשות וכדומה, זה אומר לחגוג את כל 'מזווה הרגשות' העצום.
לחגוג את החיים זה לחוות את 'הטוב והרע' באותה המידה, זה לחוות את העצב והשמחה באותה המידה.
אין שום הבדל בין עצב לשמחה ברמת המהות. אלה רגשות שמאפשרים לנשמה דרך הגוף, דרך המזווה הרגשי הזה, לחוות תדרים מסוימים, רגשות מסוימים, איכויות מסוימות. זה מה שזה.
אני אוהב את הביטוי 'מלוא גובה קומתכן הרוחנית'. זו הדרך המאפשרת לכן להיות צומת. אתן לא יכולות להיות צומת אם אתן לא עומדות במלוא גובה קומתכן הרוחנית, תרגילו את הצומת ואת עצמכן במלוא גובה קומתכן הרוחנית יום-יום, שעה-שעה, שעה 24/7.
זה לא אומר שאין כאב ואין סבל ואין געגוע ואין חרדת התנהלות או התנהגות, אם אנחנו מדברים על החמאס. זה אומר שהם קיימים כחלק ממזווה של כדור הארץ ואינם מנהלים אותך עוד.
זה אומר שאתן מפנימות את העובדה שכל המזווה הרגשי הזה קיים ב'אוקיינוס הידע' כחלק מההגשמה דרך חוויה לאורך דורות ב'כדור לימוד' ובעולמות אחרים. ובעצם, הכל הוא תוצר של מיצוי פוטנציאל באינספור דרכים וצורות. אז תדעו שאני כאור מעליכם, שולח אנרגיה של ידע ושל זיכרון, כמו רבים מחבריי, על מנת שתוכלנה, תוכלו, (מי שבחר בכך), להיות הצומת במלוא גובה קומתכם הרוחנית.
אני עסוק, אם אפשר לומר כך, בו-זמנית בהרבה מאוד דברים.
זה כאילו יש לי מיליון ידיים והידיים עוסקות בהרבה מאוד דברים מתוך הצומת שאני… אני נמצא במקום שהתודעה שלי היא בו-זמנית יותר, עדיין לא בו-זמנית במהותה המלאה, אבל היא יותר בו-זמנית, ולכן אני כאילו נמצא בדלתות מסתובבות כל הזמן. אבל זה קורה בו-זמנית כי אני בצומת, אז אני גם, וגם, וגם, וגם, וגם, ואני יודע שלמוח האנושי קשה להכיל את זה.
כלומר, אני בו-זמנית בהרבה מקומות. אני בו-זמנית מחובר לרשתות שונות. הכול זה בעצם רשת אחת גדולה, אבל היא מתחלקת לרשתות רשתות שכולם נובעות ממקור אחד, אבל נראות כנפרדות. ועל מנת לדבר אתכן, אני נכנס בדלת אחת. כלומר, מתחבר לדלת התודעה האנושית על מנת תרגישו אותי, על מנת תראו אותי, על מנת תדעו, על מנת שאני אוכל להעביר את מה שחשוב לי.
לקח לי זמן בפרידה מהגוף הפיזי להתחבר למקום הזה של בו-זמניות. זה נורא מבלבל את המוח האנושי. איך אפשר להיות בו-זמנית באינספור מקומות? במאה אחוז? תחשובנה על זה, זה ממש מעניין.
גם אתן נמצאות בבו-זמניות הזאת, אלא שהתודעה האנושית איננה מחוברת לכך, וזה כל ההבדל. כי ברגע שאת ברכה או את דורית מודעות לכך, לבו-זמניות, אתן נמצאות איתנו, עם המדריכים, עם האנשים שזקוקים לעשות את המעבר, עם אינספור עולמות דרך השתקפויות שונות שלכם.
החוויה הזאת נותנת המון כוח להשתקפות האנושית. אז תראי את עצמך במרכז של עצמך, וכעת אני יוצא מההתמקדות בשביל האנושי בלבד, ושולח לכן אהבה אינסופית"