בעקבות שאלות של תלמידים מתי כבר סוף, סוף, נראה את השינוי המיוחל מתרחש בפועל, קיבלתי תשובה שהפתיעה אותי, אך ככול שאני חושבת עליה, אני מתיידדת איתה ומרחיבה עוד מקום בלבי להכיל את מה שמתרחש.
ישויות ספיראלת האור:
"שואלת את להנחיית עתיד, או שמא נדייק ונאמר הנחיית מצב הצמיחה של השינוי, או, עד כמה בשל התפוח לנפול מהעץ, מבחינת הבשלת יצירת עולם חדש?
אנו מציעים, אכן בנגוד לתפישה האנושית הרווחת, להרפות מסוג כזה של מחשבה. אנו יודעים שיש צורך באנוש בחיזוק, בהוכחות ובתחושות שתאפשרנה ביטחון אל מול הכאוס, כשבעצם הכאוס הוא הביטחון המרבי = הסימן בה׳ הידיעה לשינוי המתחולל.
עולם כבר אינו נוהג כמנהגו ובכל פעם שנעשה ניסיון לעולם שיתנהג כמנהגו, ידו של הכאוס על העליונה.
ככול שיוותרו מבואות סתומים כך זמן השינוי יתקצר. אכן, הפוך על הפוך, כיוון שכל מבוי סתום, בכל תחומי החיים נדחף להתחדשות ולהשתנות. המבוי הסתום יכול להתבטא בהיאחזות בדרך מסוימת, בתפישת עולם, בידע מדעי, בדעה או קביעה כאמת בלבדית, או בהרגל שנחרט מעגלו שוב ושוב.
על הביטחון להישאב מתוך הכאוס בבחינת 'הללויה עולם אינו נוהג כמנהגו ומה מנהגו של עולם חדש???…"
דורית: זה ממש מעניין שאתם אומרים שכאוס הוא ביטחון בשינוי, מורה על שינוי שעליו עלינו לברך… זה משהו שבאמת הפוך ממה שאנחנו רגילים לחשוב, אם כי קשה לנו מאוד שמשתנים סדרי עולם, שדבר לא פועל "כרגיל", יחד עם הציפייה "שהכל יפעל כרגיל".
כל המערכות עובדות/פועלות, בעולמנו כולל הגוף, לפי סטנדרטים מסוימים על פי מבנה מסוים ופתאום הסטנדרטים האלה לא עובדים כהרגלם, מתרחשות סטיות מהתיפקוד שהתרגלנו לחיות על פיו, קורים שיבושים רבים.
אין לי מושג איך מסתדרים עם זה, כי גם הכלים שיש לנו להתמודד עם דברים הם כלים של הרגל, של חינוך, של תרבות, כשפה ושם מתקיימת יצירתיות בשימוש, אבל זה עדיין שימוש של דברים שאנחנו מכירים.
אני כבר יכולה לקבל את זה שאני מתרגלת לא לדעת מראש, לא להישען על המוכר או על תוצאה ספציפית, מתאמנת לראות את חיי מתרחשים כפי שהם מתרחשים, תוך שאני מתמודדת עם מה שקורה כפי שניתן בכל רגע נתון, אבל…. אני לא יודעת אם יש לי מספיק כלים, או את הכלים הנאותים לחולל שינוי תודעתי כל כך אתגרי …
ישויות ספיראלת האור:
"בהתבטאותך את מתארת את ומצביעה על השינוי המתחולל בפועל מבחינת המאבק, או במקרה הטוב התהייה בין הישן לחדש, בין התגובות האוטומטיות לבין תגובות חדשות עדכניות.
ברצוננו להדגיש כי אתם לומדים תוך כדי הליכה במודע.
כלומר, אם על פי חוקי תבנית מסוימת יש ידיעה ברורה כיצד התבנית הזו מתפקדת במיטבה ומה ניתן לעשות על מנת כך יתארע תמיד (מלשון אירוע), כשעצם השאיפה ל'תמיד' נוגדת את חוקי היקום, גם בקיום.
במילים אחרות, מתקיים שינוי מתמיד בכלל ועד מיצוי כל תבנית חיים, חשיבה, תפישה בפרט. וכשמוצתה, כפי שקורה עם התבנית האנושית ובכלל התבניות ביקום, מתארעת התפרקות הישן ונבנים מבנים חדשים. בדיוק התהליך בו מצויות כל תבניות היקום בתוכם 'כדור לימוד'.
ובכן, הכאוס מסמל שאפשר אחרת, אך גילוי זה אינו מתאפשר כל עוד אוחזים בתבנית ומצפים ממנה להתגשם ומבחינתכם, להמשיך לנהוג בדרך מסוימת שתגשים את התבנית הידועה.
הכאוס מכניס את אלמנט הכורח לגלות, לשנות, להשתמש בדרכים חדשות, כשכל עוד מתרחש 'עוד מאותו הדבר', הוא, הכאוס, נכנס לפעולה ומאלץ למצוא דרכי התמודדות שונות אחרות, חדשות.
דבר זה ניתן כשאתם מחליטים במודע, מסכימים, 'ללמוד תוך כדי הליכה'. דבר זה אינו אומר שהידע שקיים אצלכם מתמוסס, אלא אומר שאינכם אוחזים בו עוד, או מצפים שיתרחש כפי המבנה המוכר, אלא שאתם פתוחים לגלות אפשרויות אחרות, חיבורים אחרים.
ניקח לדוגמא את החיבור המודע בין 4 הרבדים, שעדיין אינו רווח אמנם אך כבר משתרש בתודעה; קרי, כשהרבדים; הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני משלבים כוחות, משתלבים ומסונכרנים בזרימה, מתאפשר איזון ומימוש מלא של הנשמה דרך הגוף = מתאפשר שינוי תודעתי התנהגותי.
בעוד שאם למשל, הרובד הרגשי אינו מסכים עם המנטאלי, אינו יכול לקבל את נקודת מבטו או נקודת המוצא שלו, או להפך, כלומר הם אינם מסכימים, נוצר מאבק, לפעמים מלחמה בין רצונות והבנות וכך לא מתאפשר שינוי וזרימת מיצוי מלאה.
כשאתם יודעים בלבכם שאתם נשמה טהורה וראויה, אהובה ושייכת מעצם היותכם, אך התבניות המנטאליות המנהלות אתכם עדיין אומרות לכם שאתם 'לא מספיק, לא ראויים' וכדומה, נוצר מאבק בלתי מודע בין שני ענקים = רובד אחד המתנגד לרובד אחר, כשההשתקפות האנושית שלכם נקרעת ביניהם, דבר הפוגע ברשות להיות אתם, להתנסות במה שאינו בטוח מראש שיצליח וכיוצא באלה, כל זאת כיוון שלא נוצר סנכרון בין הרבדים. הדבר נוגע לכל אי הסכמה או אי קבלה בין רובד אחד למשנהו.
דורית: כוונת הישויות כפי שאני מבינה היא, שברגע שאין הסכמה בין הראש לרגש, קרי, כשהלב רוצה דבר אחד והראש מסרב, נוצר ביניהם מאבק הגובה את מחירו מבחינת יכולת מימוש עצמנו, מבחינת הסיפוק ושמחת החיים.
ככול שהלב רוצה דבר אחד והראש מוצא דרכים ליישומו והגוף הפיזי מבצע, כך נחיה בתחושת סיפוק, מילוי, שמחת חיים, ללא עכבות .
ישויות ספיראלת האור:
"על כן ומכאן מבקשים אנו להדגיש שוב, את חשיבות הקבלה וההכלה של כל מנעד הרגשות, התכונות והביטויים האנושיים. את חשיבות קבלת, הכלת והפנמת כל רובד מארבעת הרבדים, דרכם אתם חווים ב'כדור לימוד', ומה שכל רובד מייצג מתוך ההבנה שהכול יצירות לצורך. קרי, הרגש, או התכונה אינם 'אני', אלא בבחינת יצירה המאפשרת ל'אני', לנשמה לחוות/להגשים דרך ההשתקפות הפיזית שלה = הגוף.
תרגיל גילוי הרבדים"…
דורית: בתרגיל זה מבקשות הישויות לסייע לנו לגלות את ארבעת הרבדים או "מגרשי המשחקים", המאפיינים את החיים בכדור הארץ; הרובד הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני. מה מעכב את הזרימה ברובד כזה או אחר, לאיזה רובד אנו נותנים משקל על חשבון רובד אחר ומה המחיר שאנחנו משלמים על כך. כל זאת מתבהר דרך עצם גילוי הרובד והרשות להקשיב למה משדר לנו הקול הפנימי הזה, תוך שאנו מבינים כיצד נכון להזין אותו.
ובכך "אני הנשמה", הרוח, מנהיגה את הכלים שבחרתי, הרבדים, לאפשר את ביטויי המיטבי, במקום שאיזשהו רגש או דעה ינהלו את חיינו.
ישויות ספיראלת האור:
"התמקדו בכל רובד בתורו לעיני רוחכם וכתבו כל מה שעולה בדמיונכם ובהרגשתכם לגבי: כיצד הוא מופיע, נראה, מורגש, נחווה, לעיני רוחכם, מה הוא משדר או אומר לכם, מה נחוץ וחשוב לו למען יוכל לשרת אתכם במיטב ומה מקשה עליו.
כך רובד אחרי רובד, יתגלו למודעותכם ההכרתית על מנת תוכלו לאפשר לכל רובד את ביטויו המיטבי.
במילים אחרות, תשתמשו בו במקום שהוא ישתמש בכם.
חזרו על התרגיל אחת לכמה חודשים ותגלו עוד נדבכים שיאפשרו לטייב את הסנכרון, את חייכם. בהצלחה".