נשאלתי לגבי השינויים שכל האנשים עוברים, האם זה חייב להיות בדרך הקשה?
כל עוד איננו משנים את תפישת הקושי לאתגר, יהיה קשה… כל זמן שאני מאמינה שכדי לצמוח, לגדול, עלי לעבור קטסטרופה, אבולוציה פנימית שהורסת דברים, או סתם חושבת שזה לא יעבור קל, שצריך לצלול למערבולת כדי להשתחרר ממנה, להשתחרר מהקושי, אשחזר את אמונותיי ויהיה קשה לשנות.
חייבת להיות הבנה שיכולת הניווט והמעבר לדברים אחרים היא העניין, לקיחת הזדמנויות, לא לחרוט אותו מעגל ולהבין שהתווית ששמתי על מישהו היא לא כל מה שיש להבין ולגלות מה קים עוד, כמו: עליזה בארץ הפלאות. הסתכלויות והבנות חדשות , זוויות ראיה חדשות. עלינו לדעת שאין אמת אחת והמהות מתבטאת בהרבה צורות. זה פותח את התקשור והיצירתיות שלנו.
אפשר להתגבר על הקארמה שלנו בקלות, זה יותר קל היכן שאנו לא תפוסים. כשאני רואה שזה עובד זה עוזר לי גם במקומות שקשה לי.
הנה תשובות מתוקשרות של יהושפט מספיראלת האור, לשאלות:
יהושפט מישויות ספיראלת האור:
"כל השיחות שאתם מנהלים שאולי לחלק מכם נראות בזבוז זמן, או 'לא חלק מהשיעור' הן בדיוק העניין, בדיוק השיעור, כי ברגע שכל אחד מוצא בתוכו החיבור להשתנות המתמדת, הוא מוצא את סוד האושר. אומר הדבר שכל התבניות משרתות ולא משתלטות. ולמעשה ברגע שהתבניות משרתות אתכם, דומה הדבר לאותו מחסן תלבושות (כמטאפורה לאישיויות השונות, לגלולים, שלבשתם לאורך הדרך), מלא תלבושות בכל הצבעים והצורות שאתם בוחרים ללבוש, או לא, ברגע נתון של זמן.
תלבושות מקבילות להתנהגויות, לדרכי חשיבה, להתייחסויות ותו לאו. הן תלבושות הן לא אתם.
הקושי בעולמכם הוא ההזדהות עם 'התלבושות'.
לכן השאלה לגבי הצמיחה דרך סבל וכאב, פרט למה שנאמר קודם לכן ע'י דורית, אוסיף ואומר: הקוד הבסיסי הוא של שינוי. גם הזרע ששולח את שורשיו לאדמה מצוי בתנועה מתמדת של שינוי והתפתחות, השורשים שלו מתרבים, נשלחים לכל מיני מקומות, סופגים את המזון מהאדמה, מטים את עצמם בדיוק לכיוון ההזנה הטובה ביותר.
כלומר, גם מה שנראה 'קבוע' – משתנה. אם אתם מתבוננים על תהליך הצמיחה ממבט של צופה-מתבונן בהילוך איטי, תוכלו לראות תנוחות שונות של התכווצות והתרחבות של פריצה ושל ספיראלה שקשורות בתהליך הצמיחה; על מנת שהגרעין יבוא לידי ביטוי ויהפוך לצמח פורח, עליו להשיל את קליפתו, עליו לאפשר לתהליכים של הטבע להשפיע עליו; להתמסר, לאפשר ובו זמנית להפעיל את הקודים הפנימיים שלו. כלומר, להיות במצב של משפיע ומושפע. ומזרע קטן שהשיל קליפתו וזרק מתוכו שורשונים על מנת יוכל להיתפס באדמה, עליו להסכים לשנות צורה ולמצוא לו מקום (משפחה, עם, תרבות, דת, קרקע, אקלים) שבו יוכל שינוי הצורה הזה להתחולל.
הפרח אינו יכול לצמוח ולפרוח אלא אם כן הפקעת שלו או הזרע שלו היכו שורשים באדמה מתאימה.
יש אנשים המפרשים את התהליך כתהליך כואב, כמאמץ, כסבל הפקעת 'המסכנה' מתאמצת כדי להוציא שורשים, מתאמצת להוציא גבעול שמתאמץ לעלות דרך שכבות הקרקע ולצאת אל אוויר העולם, כלומר, זה הכל עניין של התייחסות.
ברגע שיש לכם אפשרות להסתכל על הגרעין ולהבין שלמרות התפתחותו הוא עובר תהליכי שינוי ולהפנים את זה, נגמרים הסבל והכאב.
במילים אחרות: ישנה תבנית מסוימת שמבטאת עצמה על פי התנאים שסובבים אותה.
שאלה: ומה לגבי אדם שנראה לנו שאינו משתנה, האם זה נכון?
יהושפט מישויות ספיראלת האור:
"זה נכון ולא נכון.
מה שלא משתנה זו תבנית ההסתכלות שלך. ומדוע כן ולא: זה לא רק קשור בתבנית הסתכלות שלכם לגבי העניין ו/או האדם. אלא ישנה האפשרות שאותו עניין או אדם, ייאחז בהרגל, בדעה, באמונה מסוימת, אלא שעליכם לדעת שאתם עוזרים לו לקבע בכך שאתם שמים עליו תווית.
כלומר, מערכת יחסים מסוימת בין בני אדם יכולה להתקבע ומתקבעת בשל התווית שיש בלב כל אחד מהצדדים: על עצמו, על החיים, על השיני. זו בוודאי לא תווית אחת. אותן תוויות מקבעות ומחזקות את התווית של השיני ובמסגרת האנרגיה הסובבת הזאת הוא אינו יכול להשתנות.
או אומר: השינוי קשה עליו. במערכת יחסים בה קיימת פתיחות וכל אחד מהאנשים יכול להיות כל דבר, ישנה השתנות מתמדת, ישנו גיוון ובד"כ ישנה שמחה. התווית שאתם שמים על השיני מונעת ממנו לעשות שינוי. לא רק שהוא מאמין את זה על עצמו, אלא מחזק הדבר את החוזה שקיים בין השניים – 'חוזה' של תפקידים, של שייכות, של משמעות שאיננו מאפשר בדרך כלל לשיני לפרוץ אותו ואם הוא פורץ אותו זה בדרך כלל גורם שבר רציני במערכת עד לידי פירוד.
הנכונות שלכם לא לשים תווית, אלא לרגע, (ואתן דימוי מייד) היא זו שמאפשרת, מקדמת שינוי.
הדימוי הוא של הסרטת סרט. אילו הייתם מסתובבים עם מצלמה או מסרטה שפתוחה ומצלמת כל הזמן והייתם ערים למה שעין המצלמה קולטת, הייתם מבחינים בשינוי המתרחש כל העת, בניואנסים השונים והייתם מבחינים באינטראקציה שגורמת לחריטת מעגל, לעומת אינטראקציה שמאפשרת שינוי.
למעשה דבר אינו נראה אותו הדבר, אלא בעניי המסתכל שהוא תמיד סובייקטיבי, בלבד.
מכיוון שכבני אדם חשוב לכם מאוד המוכר והידוע, נוטים אתם לשחזר. ומכאן שאנו מפנים את תשומת לבכם למהות האור שאתם, לניצוץ, כמוכר וידוע, קרי להיותכם חלק מהבורא, נבראים ובוראים, אתם יכולים להתייחס לקוד הנשמתי, מהות האור, כקבוע ולהגשמתה דרך חוויה, להתפתחות שלה, להתגשמות לאבולוציה שלה, כמשתנה ואז אין פחד משינוי, כיוון שהשינוי הוא כל העניין.
חוסר ההכרה במהות גורמת לאחיזה במוכר, גורמת לאותם תוויות לשם מגננה. זכרו שנקודת ההסתכלות שלכם על האחר היא זו שאינה מאפשרת לו להשתנות בעינכם. זה קשור לאותם המקומות בהם אתם תופסים עצמכם בצורה מסוימת כלפי האחר.
שאלה:
האם מומלץ בתקופה שאדם משתנה להימנע מסביבה עוינת ולהיות רק בסביבה תומכת, כדי שיוכל להגיע לעולם הרצוי לו ולא להישאר תקוע?
יהושפט מישויות ספיראלת האור:
כן ולא. אדם נמצא בתקופה של שינוי כל הזמן, ללא הפסקה אפילו הפסקה של שבריר שניה. מה שאינו סותר שמומלץ בתקופה של רגישות גדולה, עת האדם נאבק בתבניות ישנות ומבקש לאפשר מהן לנוע ולהיות חלק מהשינוי לאפשר לו תחושה של תמיכה לה הוא זקוק.
אך יחד עם זאת, ההתנסות עליה את מדברת היא זו שיכולה לגרום לאותה תנודה של שינוי והשתנות מעצם תמונת מראה של אותם הדברים שמקשים עליו ולא בהכרח רק אווירה תומכת ואוהדת היא זו המאפשרת לאדם שינוי. לכן התשובה היא כן ולא.
לא רק שהיא אישית לאדם, היא גם אישית לרגע נתון של זמן. ולכן על האדם לעשות את מה שעם ליבו, הוא יודע את התשובה.
כל עוד האדם שם במחלקות התנסות גרועה וטובה, הוא חורט את אותו מעגל של קושי. כל עוד אינו רואה שגם 'התנסות גרועה' איננה גרועה, אלא מאפשרת צמיחה, הוא זקוק יותר לתנאים הסובבים אותו, שיאפשרו לו להרגיש בהנהגה.
כולם למעשה נמצאים בהנהגה כל הזמן, גם כשאינכם מודעים לכך. כמו למשל, לא לבחור = לבחור… לכן ומכאן אני מייעץ לכם לראות את חייכם כבחירה כל רגע. כיצורים בוחרים ואז תחוו פחות ופחות מצבים של תלות, של אין אונים, של כפיה, של קורבנות וכיוצא בזה… הערנות לכך שאתם בוחרים כל רגע מאפשרת תחושה של הנהגה, של הסכמה והשלמה.