בנדיבותה הרבה נתנה ברכה את רשותה לפרסם את התקשורים שהעביר דרכי דוד בעלה שנרצח ב-7.10.23 בניר עוז. שמעביר דרכי מידע לה, למשפחה ולעולם.
בתקשור הזה הוא מסביר את המהפך שאנו עוברים, את תהליך השינוי ועונה לשאלות שנשאל.
אחד הדברים שספרה ברכה הוא שדוד נולד בקיבוץ יד מרדכי במלחמת העצמאות, בזמן הפגזות כל כך קשות שלא ניתן היה להוביל את אימו ללדת בבית החולים והוא נולד בקיבוץ.
היא תהתה ושאלה אותו, איך זה שהיציאה שלו מכדור הארץ הייתה כל כך הישרדותית ואלימה בדומה לכניסתו לחיים הנוכחיים.
לפני התקשור שוחחנו והסברתי דברים עליהם נשאלתי, כשהרגשתי בבירור שדוד רק "מחכה" לשעת הכושר להסביר ולהעביר את מה שיש לו להעביר.
דוד:
"מקשיב לכן קשב רב, זה מוזר שמנקודת מבט אחרת, המילה סבלנות איננה תופשת, כיוון שברגע שאני נוכח במקום שאני נמצא, אני בקליטה. לא רץ לשום מקום, לא ממהר לשום מקום, אולי זה הכי קרוב למה שאת אומרת דורית, שילוב בין being ל- doing , אני במרחב נוכח שמגיב ופועל מתוך הקשבה, מתוך חיבור.
אז שלום לכן, אני שמח שאתן נותנות לי מקום לומר, לבטא, להסביר, ועוד יותר שמח שזה גם מביא תועלת, אז תודה לכן ואני מקבל את התודות".
דורית: ישר תודה בחזרה.
דוד:
"אני רוצה לדבר על פשטות, דבר שבאיזה שהוא מקום אני הבנתי שהכרתי בחיי, ולא הבנתי.
פשטות במובן של התבוננות במתרחש, במובן של נוכחות, בלי פירוש. כל הפירושים, הם תוצר של הבנות קודמות, של חוויות עבר, של התנסות. והייתי אומר של התבוננות ממקום של טוב ורע, ואתן כבר יודעות שזה לא קיים באמת, זה קיים במסגרת התוכנה האנושית, בה קיימים 'בסדר' או 'לא בסדר', ובעצם זה קיים במסגרת של כל מיני תוכנות.
אבל המשפט הנכון הוא, הכל בסדר שלו. מכיוון שמדובר ביחסי גומלין בין הכל להכל, בהתפתחות מתמדת, בגילוי מתמיד, בהשתנות מתמדת, כחוק יקומי בסיסי (אם אפשר להגיד חוק).
אז בעצם אין שום דבר שהוא לא בסדר, הכל בסדר שלו. ועכשיו אני רוצה להדגיש את עניין הפשטות. זה לא מסבך את החיים כשמתבוננים כך בדברים, זה לא נכון להגיד את מה שאני אומר, כי זה לא מדויק, במובן של יש עובדות, זה עובדה. זה לא נכון מפני שעובדה מיד מקבעת את המסקנה, או את מה שראינו, ואני מדבר על תהליך שאתן אמורות לעבור גם בחיים עצמם, של 'התבוננות משתאה' (כמו שחברי לקבוצה אומרים), כלומר הכרה בתנועה, בהתרחשות ללא שיפוט וביקורת. הכרה ממקום של קבלה, שזאת אפשרות, וזאת אפשרות, וזאת אפשרות… לזה אני קורה פשטות.
כאן עונה דוד לשאלתה של ברכה לגבי הלידה והיציאה הכל כך דרמטית אל ומכדור הארץ.
דוד:
לגבי הבחירה שלי במעבר החיים האחרון, אני אשתמש במשפט דורית, שאימא שלך הייתה אומרת 'לשמיים בשאגה ולאדמה בדהרה'. בחרתי הפעם לחוות את הקצוות של ההיוולדות, דרך התנאים אליהם נולדתי, ואני נולדתי פעמיים; נולדתי כאישיות כדוד לכדוה"א, ונולדתי ב- 7.10.23 כנשמה לעולם הנשמות.
ואני אומר את זה ולא בכדי, מפני שזה מציין, סגירת מעגל מאד, מאד, משמעותית בשבילי ובכלל, של חווית חיים ממקום של חווית קצוות, 'טוב רע, שחור לבן, גן-עדן גיהינום', לחוויית פשטות או נוכחות. ולכן פתחתי בהסבר שנתתי לכן.
כל דרמות החיים, כל הסיפורים שיצרתי לאורך הגלגולים שלי, הפכו להיות לסיפור אחד, שהביא אותי למרכז של עצמי, של מהותי הנשמתית. אומנם אני מופיע בפניכן, מחלון ההתבוננות של דוד כדי שתזהינה אותי, אבל בעצם התהליך הוא תהליך, של חיבור לישות שמכילה את כל התפקידים, שאי פעם שיחקתי. זה תהליך שאני עדיין מצוי בו.
אני ידעתי שהחיים הם במה, ולכולנו תפקידים על הבמה הזאת, כולנו שחקנים על הבמה הזאת. אבל בין לדעת את זה, ובין להכיל את כל התפקידים כביטויים של 'אני', של הישות, לא של האישיות, ביטויים של אופי הנשמה, החיבור לישות שאני, זה התהליך שאני עובר, ובמובן מסוים אתן עוברות, אבל עדיין זה לא מודע כמו שאני מודע לזה, כי אתן עדיין עושות את המהלך, של היפרדות מהתוכנה הישנה.
היפרדות מהתוכנה הישנה במילים פשוטות, היא היפרדות מדעות, אמונות, קביעות, פחדים, חרדות, חששות, או בעצם כמו שאומרים חבריי, המעבר משליטת הגוף, להנהגת הנשמה. משליטת החומר, להנהגת הרוח את החומר, שזה כמו שאמרת קודם דורית, זה מעבר מאד, מאד, אתגרי, שמעולם לא נעשה בצורה הזאת. אז נכנסתי בשאגה, ויצאתי בדהרה, וזה היה לחלוטין שלם.
את יודעת ברכה, כשנכנסתי לכדור הארץ בתוך המלחמה, הכאוס והפחדים הסובבים, במעבר החיים הנוכחי, קיבלתי כמו איזושהי מעטפת בועה מגינה, או במילים אחרות, מעטפת מתבוננת, שיכולתי דרכה להיות במרכז של עצמי, מבלי שקולות המלחמה, הפחדים, החרדות, והחששות, ינהלו אותי.
ואתן הרי יודעות שתמיד ידעתי להסתדר, ותמיד ידעתי לחיות בתוך איזושהי בועה שלי. אז נכון, שהיו שנים שלא נתתי לרגש יותר מדי מקום. מפני שהיום אני מבין שפחדתי שהבועה הזו תתפוגג, ואני לא אהיה מוגן, אם אני אשתף בזרמי המחשבות, הרגשות, הכעסים, אפילו באהבה.
בעצם זה היה אקט של רצון, לשמור על איזושהי שליטה, וזה לא היה מודע.
עם השנים הבנתי, ויכולתי לפתוח את עצמי להרבה מאד דברים, במשובה, בצחוק, ובשמחה ובהמון אהבה, מתוך ידיעה ברורה, שהמעטפת שלי מוגנת ומגינה, ואני יכול להרשות לעצמי, ובעצם השתמשתי במעטפת הזאת, כשהזוועה פרצה ב- 7.10. ולכן יכולתי לצאת יחסית (אם אפשר להגיד ככה), לחלוטין בריא ושלם.
לא לקח לי הרבה זמן להתאושש או להתעשת, התבוננתי בהתפרקות של כל האמונות שלנו. כבר דיברתי על זה בתקשורים קודמים. התבוננתי במשחקים 'הגיהינומיים', אני אגיד מהגיהינום של בני אדם, מהבורות, ממה קורה לאנשים ששבויים באידיאולוגיה מסוימת, או בתפישה מסוימת והיא תופסת אותם.
ההתבוננות הזאת שאחרי המוות, או אחרי השאגה, הדהרה ביציאה מכדוה"א, אפשרה לי להשיב פרופורציות, וזה בעצם ברכה מה שאתן עושות וזה מה שעושים כל הילדים שלנו, והרבה ילדים אחרים, ואנשים = מקבלים פרופורציות.
זה לא עושה את השימוש בשליטה ובכוח נעים ונחמד, ואני חוזר לפשטות, ולנוכחות, זה עושה אותו 'ככה' = 'ככה זה' כשהבורות שולטת, 'ככה זה' כשהקיצוניות שולטת, 'ככה זה' כשלא רואים ממטר, הייתי אומר מסנטימטר לא ממטר.
זה תהליך שאתן עושות, גם מבחינת קבלת עצמכן, מבחינת השיפוט, מבחינת הביקורת, מבחינת הפחדים שעוד ישנם, זה חלק מרגשות ותחושות אנושיים נקודה.
אתן מבינות, שמבחינת התפישה האנושית, כמעט לא שמים נקודה. הנקודה או סימן הקריאה, קשורים הרבה פעמים לפנאטיות, להיאחזות ב'ככה זה, וזהו זה', ובעצם הנטייה היא לשים שלוש נקודות, כאילו המשך יבוא.
אני מבקש מכן להתחיל לשים נקודה. להפסיק לפרש את מה שקרה אלא, להתבונן במה שקרה כחלק מחוויה אנושית, של גיהינום וגן-עדן, חלק מחוויה אנושית שאתן חוויתן, שכל מי שנמצא בגוף פיזי בכדוה"א, לאורך כל הגלגולים, חווה וחווה, כי אלה חוקי התוכנה האנושית: עליונות, נחיתות, גבריות, נשיות, טוב ורע, קיטוב, ובתוך כל תהליך הקיטוב, כל נפלאות הבריאה, כל נפלאות גן-העדן, כל נפלאות הגיהינום.
וכשאני אומר נפלאות הגיהינום, אני באמת מתכוון ל'התבוננות משתאה', במהלכים הנובעים מבחירה בתשתית מסוימת, בתפישה מסוימת. מהלכים שנובעים מאגו אנושי, מפחד. ובעצם מבסיס התוכנה האנושית, של הישרדות וקיום. הכל בכדוה"א, נובע מהישרדות וקיום, מהפחד מאובדן שליטה, וכשאני מדבר על 'התבוננות משתאה', אני מדבר על היכולת לראות את זה, להבין את זה, לחוות את זה, ולוותר על זה, כי זאת לא אמת. או בוא נאמר, זאת אמת מנקודת מבט מסוימת בלבד נקודה. זה קשור גם, ותסלחנה לי שאני מעמיק היום יותר, בהבנות ובתובנות. ההתרחקות הזאת לצורך הכלה, קשורה לשינוי התודעתי, קשורה לתשתית חדשה, שכולנו מייצרים בשמיים ובארץ, כי בעצם אין שמיים וארץ.
ברכה – אחד הדברים שמדברים עליהם, זה השלם שמשלים את עצמו כל הזמן, וכל הזמן פועל כשלם רב פנים ומה הפירוש של זה?
דוד:
"שלם רב פנים זה יופי של הגדרה, זה אומר שכמו הדוגמה שנתתי של הקלידוסקופ, בכל מעבר חיים ישנו פאן אחר, פאן אחר של הצרוף, או מתוך הצרוף הנשמתי, מתוך הקוד הנשמתי שבא לידי ממש.
מה שמשתנה היום זה לא היה אף פעם, זה שכל ההפרדות האלה מתמוססות. רב הפנים הופך לפנים, הופך ל'תודעה משולבת', כפי שאמרו חבריי לפני ימים ספורים, 'תודעה משולבת' שכל עולמות החוויה, כל הפנים השונות מתכנסות, זה המשפט שאמרו אחיי לספיראלה, 'ההפרדה שנפרדת מעצמה'. כלומר, אין הפרדות יותר, כל הפנים השונות שנחוו במכוון בנפרד, כדי שיוכלו למצות, מתאגדות יחד לכדי פאן אחד. כי השלם השלים את עצמו בחוויית רבות הפנים, וכעת, יכול לפעול כאישיות שלמה מגוונת, הפועלת עם אישיויות אחרות, במטרות משותפות, בדרך של אהבה. קרי, יחסי גומלין בין הכל להכל.
זה מהפך שאני רק יכול להשתמש במינוח 'דרמטי', שלא היה אף פעם. ישנן נשמות, שמעולם לא נפרדו ברמת הפנים השונות, חוו עצמן דרך האישיות, דרך אישיויות אחרות יחד, כמו למשל הקבוצה שהשתקפה בסיריוס, למרות שגם שם הייתה חלוקה, אבל אני לא אכנס לזה. כרגע, ישנו או קורה מעבר מרב פנים, לפן אחד משולב = 'תודעה משולבת'.
ברכה: וזה גם משנה את התאים שלנו
דוד:
"לגמרי. זה מפעיל את הדנ"א. הדנ"א. פועל חלקית. ומה שקורה בעצם, שעוד חלקים של הדנ"א. נדלקים, אם אפשר להגיד ככה, וגם הרנ"א. משתנה, כתוצאה מהדנ"א.
באמת, באמת, מדובר על יצירת מרחב תודעתי חדש, שמורכב מחיבור לידע, מחיבור למהות, מחיבור.
החברים שלי קוראים לזה 'זיכרון ההיות', ובעצם תחשבי רגע או תחשובנה רגע, שאם וכאשר אתן מאפשרות לרב הפנים, לפנים השונות, לבוא לידי ממש במודע, הרי שאתן מתחברות ל'תודעה המשולבת'.
קרי, כשמדובר בספריות ידע, בניסיון מצטבר, בחוכמה, במסקנות, בדעות, באמונות, מדובר באין ספור נקודות מבט, שמתחברות לנקודת מבט אחת. בעצם, מדובר על תהליך של הכלה, תהליך, שגן-העדן והגיהינום הפכו להיות לחלק ממנו, (כמטאפורה), וכבר אין בו צורך יותר, אין צורך בהפרדה. הפעולה או ההתנסות, היא מתוך היחד, מתוך הייחוד שהוא חלק מהיחד באותה נשימה.
דבר חשוב בתהליך הזה, ואם אני אשתמש שוב בדוגמה של חבריי, של חדר המראות. בתהליך הזה של החיבור, של האיסוף, של ההפרדה שנפרדת מעצמה, אתן נפרדות ממסקנות עבר, מפחדים, מחרדות, מדעות, מאמונות, מקביעות, כאילו הכל קיים, אבל שום דבר לא מנהל אתכן, האם זה יותר ברור עכשיו?
ברכה: עוד לא הטמענו את זה … את הרעיון את המחשבה
דוד:
"פשוט לנשום פנימה, את יכולה להשתמש בדוגמא של הקלידוסקופ, ולהתכנס אל המרכיבים של הנשמה, ולאפשר לעצמך להיכנס לתוך המרכז, ולהתבונן בכל נפלאות הבריאה. ואת יכולה להיכנס לחדר המראות, ולהתכנס לתוך האנרגיה הנשמתית, ולהתבונן מסביב. זה ממש לא חשוב, אבל תתאמני בחוויה בפועל, כיוון שככל שאת מתאמנת בחוויה בפועל, ככה היא קורית, והופכת להיות לדרך חיים, וכל זה הוא תהליך, של מיסוס גבולות ההוויה האנושיים, וחיבורם לגבולות הוויה יקומיים.
התבוננה, התאמנה, התבוננה, התאמנה, התבוננה בפשטות אוהב אתכן. נתראה בקרוב".