הסבר אחד על פירוש הביטוי שלום על פי הישויות, ועל חשיבות החיבור המודע שלנו לפירוש זה.
ההסבר השני מדבר על הקשר ביני לבין הישויות המדריכות כדוגמה לקשר שיש לכולם עם ההדרכה שלהם והעולמות שמעבר, אך זה אינו בהכרח מודע לכולם.
אחד הדברים שהכי הרשים אותי בעניין הוא כיצד כל אחד מאיתנו מהווה
צופן /ניצוץ/נשמה, בעל גבולות, כלומר הוא לא מתערבב עם צפנים אחרים, אך נמצא בקשר ובתקשורת מתמדת עם על הניצוצות, שכן כל אחד מאיתנו חווה עצמו עם ודרך ניצוצות/צפנים אחרים.
איש אינו מתפתח בחלל ריק. מעניין כיצד זה "נראה" אנרגטית.
ישויות ספיראלת האור:
״שלום, שלום, ואין שלום על פי קריטריונים ארציים.
מבחינתנו שלום פירושו אחדות ניגודים הרמוניה שלמה.
מבחינתנו שלום מתבטא במשפט ׳איש תחת גפנו ותאנתו ישבו..׳ מבחינתנו שלום הוא ריקוד אינסופי, כפי שנתאר בהמשך את היישום או המימוש של האנרגיה.
כלומר, כולם עסוקים במימוש מהותם עם, דרך ויחד עם הכלל וכשמיקוד של כל יציר נברא מכוון למימושו עם, דרך ויחד עם הכלל, יש שלום; כשכל ניצוץ מכוון להגשמתו נוצרת הזנה בינו לבין עצמו ובינו לבין כולם, כיוון שתפקיד או ייעוד כל אחד מהנשמות הוא הגשמה דרך חוויה, מימוש הסובייקט שלו דרך, בעזרת ועם הסובייקטים האחרים.
מבחינתנו שלום נובע משלם, מתקשר עם השלמה, משלים. כלומר מה שמתארע, (מלשון אירוע), הלכה למעשה, בפועל, היא חגיגה בלתי פוסקת של התרחשות, של תנועה ותנודה, של חיים בחיוניות, בהשתנות, בגילוי והתגלות. קרי, ריקוד מיצוי הפוטנציאלים הנשמתיים כל רגע כל הזמן.
מבחינתנו שלום הוא שיזור איכויות, הדהוד ואיתות ומתוכו הדהוד ואיתות והדהוד ואיתות…
שלום מתאפשר דרך שוויון ערך המתאפשר דרך הזכרות בניצוץ שאנו וחוויה מתוכו המודע, במודע.
מבחינתכם שלום מבוסס על העדר מלחמה, מצב המאפשר שגרה, שקט ומסגרת בטוחה, שכן בסיס הקיום ׳בכדור לימוד׳, מתבסס על לינאריות, על קיטוב, על ציר הזמן. מכאן שמתבסס על הישרדות וקיום, עליונות ונחיתות, טוב ורע, מבוסס על הפרדה.
דפוס זה, כמו שאר דפוסי יקום (או נכון יותר לומר, תוכנות חוויה), מתפרק, מיצה עצמו ואתם בחרתם לפרקו דרך היזכרות במהותכם, בניצוץ שאתם, דרך הגילוי מהי 'מהות שלום'.
כעת ברצוננו להאיר ולבקש שתפנימי הלכה למעשה בחוויה היומיות, כפי שאת כבר חשה פעמים רבות: שאנחנו מחוברים אליך תדיר כך שלא משנה היכן השתקפותך האנושית מצויה באוויר, בים, או ביבשה, שהרי הקשר הוא בל ינותק.
הקשר נראה בדמיון כחוטי קשר טוויים זה בזה בתנועה מתמדת. לשאלתך האילמת אין פלונטרים; דמי לעצמך שמשות אינספור שקרניהן זורחות אל העולם ומייצרות יחסי גומלין, אינטראקציות, רשתות, רשתות, של קרני או חוטי אור, הזורחות יחדיו משתלבות, מייצרות צורות שונות. אכן, בדומה לתזוזת הקלידוסקופ שכל סבוב קטן שלו, מייצר צירופים אחרים, אינספור צירופים.
השמש הקטנה, ליתר דיוק הניצוץ האלוהי, הוא צופן 'סגור' הנע בתוך עצמו וזורח או משתקף אל העולם הסובב אותו. הצופן מהווה 'גבול הווייה' וכל המשתקף או הנגזר ממנו היא אנרגיה פועמת, אך הקוד עצמו, למען התממשותו, כמו משמר גבולותיו ואינו מתערבב עם צפנים אחרים.
אכן, כעת הוא מתחיל להתערבב עם עצמו, עם חלקיו שכך גם ניתן להגדיר את 'ההפרדה שנפרדת מעצמה'. כלומר כעת הזמן, גם באין זמן, לשוב אל חיק האופי, המהות, הניצוץ, דרך ההשתקפות הנוכחית שהיא המאסף, נאספת אל חלקיה במודע הכרתי אנושי.
לא בכדי הדגשנו את מעשה החיווט בו עוסקים כל אנשי המאסה הקריטית, כל אחד ואחת בדרכו/ה. זו עוד דרך להבהיר מה פירושו 'ההפרדה הנפרדת מעצמה'.
דרך של אור ואהבה לכולכם עמודי תקשורת וקשר מאירים שאתם. ברוכים ומבורכים אתם מעצם ההיות״.