אני מביאה בזאת סדרת תקשורים מדוד שלו ז"ל אח נשמה, חבר קיבוץ ניר עוז שנרצח ביחד עם בנו הבכור טל ב-7.10.2024.
אשתו שתיבדל לחיים טובים וארוכים, תלמידה אהובה מזה עשרות שנים, נתנה לי רשות להעביר את המידע שנתקבל דרכי אליה.
התקשורים עוסקים במורכבות ההיפרדות הנוראית מכדור הארץ, במה קרה לו אחרי ההינתקות מהגוף ובמה הוא עוסק היום במימדים האחרים באשר לשינוי המבנה האנושי שיאפשר חוויית חיים בגוף המחבר בין רוח לחומר, על מורכבות המעבר ב-7.10.23 ובכלל.
דוד היה מהנדס במקצועו ממהנדסי נירלט, אך גם איש רוח שהשתתף בסדנאות שלי ושל אחרים, תקשר בעצמו ניגן והיה איש משפחה, אב וסב אהוב ונערץ.
יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים.
———————————————————————————————
דורית: בדיוק כשהרגשתי אותו ואמרתי "איזה מותק", הוא אמר "תודה, תודה," והמשיך:
דוד שלו ז"ל
"רגעי האימה והפחד והזוועה הפיזיים היו כאין וכאפס, לרגעי ההתבוננות על כל מה שקורה כשנפרדתי מהגוף הפיזי. הייתי זקוק, ואני לא היחיד, הייתי זקוק לזמן לתפוס עמדה עוד יותר רחבה. להיזכר בתפקיד, להיזכר בטעם ובמשמעות של הדבר הזה.
אני יכול לציין 2 שלבים למוות הפיזי:
שלב אחד – של האימה וחוסר האונים אל מול הנוחב'ה.
השלב השני – שהיה יותר קשה, הוא בעצם השלב שהגוף הפיזי כבר לא סבל. וכשאני ידעתי שאני משוחרר, כי את יודעת שהייתי מחובר לדברים גם בחיי הפיזיים.
זה היה שלב שאני לא יכול לתאר את הטלטלה הנוראה של מעשי האנוש הבלתי נסבלים בלתי אפשריים הבלתי…… אין לי מילים. ההתבוננות לאימה שקורית בקיבוץ, לא רק למה שקורה לחברים אחרים, אלא התמונה הכללית של ההתפשטות הזאת, של הנ'וחבה של אנשי החמאס, וההרס והנזק.
ואני חושב שהדבר הכי גרוע שהיה, זו חווית השנאה הפנאטית חווית הנחישות הבלתי אנושית להרוג ,להרוס, לאנוס, לחלל.
ומה שהמם אותי יותר מהכל או לא פחות, זאת הידיעה המוחלטת, שכל הכוונה של אנשי החמאס ולא רק, היא באמת לשלול מאתנו את הארץ שלנו, למחוק אותנו מעל פני האדמה, על מנת להשתלט על הבתים על הטכנולוגיה, על כל מה שהקמנו שם ולמחוק אותנו מעל פני האדמה.
את החוויה הזאת לקח לי הרבה מאד זמן להפנים.
ואחד הדברים שעודד אותי או עזר לי לשקם ראיה חורגת כוללת זו, היא הידיעה שאי אפשר למחוק אותנו מהאדמה ולא משנה כמה ינסו, מכיוון שהמסר שיש לעם שלנו הוא מסר אוניברסאלי, וזה נכון שרבים מבני עמנו שכחו או התרחקו מהמסר האוניברסאלי, של שוויון ערך, ושל הכרה בערכים אוניברסאליים זה לא ה"תעשה ואל תעשה".
אז אני יחד עם עוד חברים מלמד, מראה, ויש לי כלים נפלאים היום להראות את הדברים שאתן מנסות לתאר במילים, מכיוון שאני משתמש בידע גם הטכנולוגי וגם ההנדסי, שפיתחתי גם בכדה"א מעבר לעשייה שלי בכירון, כדי להראות איך נבנה סיפור נדבך על, על נדבך ונדבך. איך לבנות אמונות ומה ההשפעה של האמונות האלה על העולם הסובב, מה שאת קוראת לו דורית, הדהוד.
כלומר מחשבה בוראת מציאות, ומציאות בוראת מחשבה זה היינו הך.
אני מבקש להעביר לכן מסר שכבר הועבר לכן בכל מיני צורות;
אין חזרה ל- 6.10 שלא לדבר על ה- 7.10!
כל מה שמתרחש הוא למען בנייה חדשה של תפישה, של התנהלות, של שיתוף פעולה.
כל מה שמתרחש מחוזק ע"י כל הנשמות, כאלה שעזבו לאחרונה וכאלה שעזבו מזמן. יש רשת אדירה של אנשי מאסה קריטית, כפי שאת מכנה אותם דורית, ביקום ובקיום שפועלים יד ביד בו זמנית,
רק בזה תתמקדנה ותקבלנה כוח.
אני מבקש להניח בליבכם את אהבתי, את הערכתי, ואת הוקרתי.
אני איתכם למרות שכרגע אני צריך 'להתפזר', אוהב אותך אוהב אתכם תמיד לשירותכם".
הנה תקשור נוסף בו דוד מסביר לנו שעלינו להתחבר לשחקן הראשי-הנשמה דרך דמותנו האנושית ולגבי ההיפרדות הסובייקטיבית מעולם ארץ.
דוד שלו ז"ל
"היי, אני פה ולא פה, התודעה שלי מתחלקת, לא אומר מתפזרת שזה לא נכון, אומר מתחלקת. זה אומר שאני מחובר למרכז מודעות, שבו אני יכול לדבר איתכם, ולהיות בכירון ולהיות בעוד כל מיני מקומות בו-זמנית.
אני יודע שקשה לראש האנושי להבין את זה, אבל בעצם דמיינו קלידוסקופ. אתם מתבוננים מהקלידוסקופ ובאותו זמן שאתם מתבוננים אתם מסובבים אותו, ומזמנים לכם עולם שלם של אפשרויות, של יצירות, של השתקפויות, של רעיונות.
אתם יכולים להשתמש בדימוי הקלידוסקופ לכל דבר. אז בעצם אני כמו נמצא במרכז של קלידוסקופ, ולכן יכול להתהלך בו-זמנית בהרבה מאד מקומות.
והיום ההתחלקות הזאת איננה נפרדת, אלא מייצגת מה שכל הזמן אמרו חברי לספיראלה, את 'ההפרדה שנפרדת מעצמה', שעכשיו אני מבין הלכה למעשה; הכל מחובר.
התודעה האנושית מצמצמת את עצמה במכוון להתבוננות נפרדת, אבל יש לכם את היכולת להפסיק את ההפרדה הזאת.
באשר להיפרדות מכדור הארץ, כל אחד מאיתנו עובר את התהליכים שלו, המחייבים לסיים את המעגל הישן. גם כשאנחנו מתנתקים מהגוף הפיזי בכדור הארץ, ההתנתקות מהתפישה האנושית היא מאד סובייקטיבית. היא יכולה לקחת הרבה זמן ארץ.
אני מסכים איתך דורית שצריך להניח ולהיפרד, להיפרד במובן של להתרחק, אך כדאי לזכור שלדברים יש דינמיקה משל עצמם. היום אני יודע את זה יותר מאשר אי פעם. תמיד ידעתי, אבל היום זה ברור שלדברים יש דינמיקה משל עצמם. מפני ששום דבר לא נשאר על עומדו הכל נמצא בתנועה ובתנודה מתמדת, הכל משפיע ומושפע.
התפקיד שלכם זה לאהוב אתכם, באמת לאהוב אתכם. שהרי אהבה פירושה יחסי גומלין של הכל עם הכל, כפי שאומרים חברי לספיראלה. ולכן לאהוב אתכם, זה משפט שמכוון לאהוב את כל החלקים שלכם, שהיו אי פעם, שנמצאים, שיהיו, (אם אדבר בלשון לינארית), לקבל להכיל.
אני מסכים איתך דורית שזה אומר לקבל ולהכיל את כל התפקידים ששיחקתם, ואת כל המופעים שאי פעם הייתם בהם בהיסטוריה האנושית ל'טוב ולרע', כמו שנתתי את הדוגמא של הקלידוסקופ.
אני רוצה לחזור לדוגמא ישנה של שחקן בתיאטרון. תראו את עצמכם שחקנים בתיאטרון, בעלי ניסיון עשיר מאד בתפקידים גבריים ונשיים בכל הגילאים, בכל המעמדות ובכל המצבים.
אני לא מתכוון לזה שתתחילו 'להעלות באוב' כל מיני תפקידים, ממש לא, אלא תהיו מחוברים למרכז, לשחקן הראשי.
כולנו שחקנים, השאלה אם אנחנו מחוברים לשחקן ראשי או לשחקן משני. כשהתודעה מחוברת לשחקן הראשי שאתם, לנשמה, אתם פשוט מכירים בכישורים, או באיכויות שמאפשרות רק הכרה ושמחה ביחד, כיוון שכולנו שחקנים המממשים, המייצאים את הכישורים שלנו מהעולם.
אני סומך עליכם שתתחברו לשחקן הראשי שלכם, שתסתכלו על כל המתרחש כמו על משחק ותמיד תפיקו את המיטב והמירב מהחוויה.
התודעה שלי מתאספת ומתכנסת למקום אחר. אני תמיד איתכם, אוהב, חיבוק".
הוא נעלם זה נורא מעניין…. ראיתי בתחילה את דוד רחוק ואז כאילו משהו לבוש, בתחושה שלי לבוש לבן ואז ה"משהו" הסתובב אלי דיבר ושוב נעלם.
לא נעלם כאילו איננו, אלא שתשומת הלב שלו לא כאן. מעניין.
עוד תקשור מדוד מאפריל 2024
תקשור מדוד שלו ז"ל
"אני עובר לכירון אך תמיד זמין. אני עסוק בהנדסת תוכנה חדשה, או יותר פשוט להגיד תוכנה שמאפשרת חיים בגוף עם מוח מפותח, כזה שמלכתחילה יש בו התאמה בין חומר לרוח. חוויה כזו נחוצה, למי שנחוצה, מפני שעד כה לאורך מיליוני שנות ארץ הייתה תוכנת קיטוב בין הרבדים – עכשיו יוצרים סנכרון, אחדותיות כיוון שחל שינוי המאפשר חוויית חיים מאוזנת ומסונכרנת בין כל המרכיבים, שלב אחד לפני חוויית חיבור לישות שאנחנו.
זה כמו זמן מעבר, או מרווח בין השאיפה לנשיפה. במרווח הזה מצוי כדור הארץ, אלא שלא מדובר במרווח במובן של התרווחות, אלא בפער שבין הפעימות, בין השאיפה לנשיפה, לא לכאן ולא לכאן.
בנוסף, כולכם ללא יוצא מהכלל מסונכרנים כך שהחוויה הזוועתית הזו שעברנו תהפוך חלק מאינספור חוויות ותהווה אור דרך אך לא קרדום לחפור בו".
דורית: תקשור על שביל השינוי מאי 2024
אני רואה תמונה לעיני רוחי, שדוד עומד כאילו באיזשהו מקום מולנו, ועושה איזה תנועה כזאת שרוצה למשוך את תשומת הלב שלנו למישור מודעות אחר.
מבחינת הרעיון השביל הזה שהוא מורה עליו מסמל את המעבר מתוכנת האנוש לתכנת יקום. כמו מטאפורת הארמון בעל 1000 חדרים, שאנו יוצאים מהחדר האחד בעל החלון האחד בו היינו הרבה גלגולים = התוכנה הישנה, ומגלים שיש לנו עוד המון נקודות מבט. דוגמה אחרת הוא החיבור לחדר המראות.
הוא עומד זה מאד מעניין, כי אני לא רואה אותו כמו שהוא היה כרגיל, אני יודעת שזה הוא, אבל הדמות שלו הרבה יותר אוורירית יותר מוארת וכשהוא עושה את התנועה הזאת עם היד, הוא עושה תנועה מאד יפה מאד עגולה, נפתח שביל של אור ואז הוא אומר לי ככה.
דוד שלו ז"ל
"אתן צריכות להבין שהתפקיד של כולנו לייצר שביל חדש, בסיס נתונים חדש, שאיננו מבוסס על התוכנה הישנה, בסיס נתונים שמבוסס על הזיכרון שכולנו 'אחד', בסיס נתונים של שוויון ערך, בסיס נתונים של משחק אין סופי יצירתי, שדרכו כל אחד מאיתנו מגשים את הפוטנציאל שלו דרך חוויה.
תסתכלנה על השביל הזה, זו דרך בהירה לבנה, המציינת איזון 'אחדות ניגודים הרמוניה שלמה'.
תוך התבוננות בשביל הזה, ניתן לראות את משחקי החיים, המאפשרים הגשמה דרך חוויה לא רק בכדה"א, אלא בכל העולמות; ניתן לראות את הרחש בחש של כל ההתגשמויות, שבעצם כבר נמצאות בשביל אחד ולא עומדות בנפרד.
האם אתה מתכוון לאוקיינוס הידע?
דוד שלו ז"ל
"כן, כמו שבאוקיינוס הידע כל הידע נטמע, ואין ידע אחד שהוא בולט או מסתיר ידע אחר, ככה השביל הזה. כל הניסיון המצטבר, כל הידע הכל, הכל, מצוי בשביל. וההליכה בשביל הזה היא מאד לא קלה נגישה או פשוטה, למי שלא מודע לבסיס המקורי, כלומר לזה שכולנו 'אחד'.
אז מה שאני מבקש מכן, שכל יום תפנינה מבט לשביל הזה שאני מראה לכן, ואני אשמח אם תציירנה, או תכתובנה, או תנגנה, או תשרנה, זה לא משנה, ובלבד שהביטוי הזה של השביל הזה יחדור לכל תא ותא בגוף שלכן, במודע.
אני כל הזמן בקשר איתכם, אני לרגע לא 'לא' בקשר איתכם, אנחנו חלק מהשביל המשותף. רבים מאתנו בחרו להתנתק והתנתקו מכדור הארץ. רבים אחרים, לאו דווקא מישראל, אלא בכלל, רבים מהנשמות שירדו לגוף פיזי, בחרו להתנתק מהמישור הפיזי, כד לייצר, לחזק ולטפח את השביל הזה. כך שהאנושות, תוכל סוף סוף לזוז ממיפתח זיכרון קטן למיפתח זיכרון גדול. אבל זה לא רק האנושות, זה שביל הרבה מעבר למה שתיארתי, זו דרך מאד גדולה ורחבה, שבעצם קושרת את כל הגלגולים שלנו מכל העולמות".
זאת ההפרדה שנפרדת מעצמה דודי?
דוד שלו ז"ל
"כן, זאת ההפרדה שנפרדת מעצמה. כלומר אין יותר הפרדות, הכל מחובר, ובכל רגע נתון של זמן מה שיש בו צורך עולה.
זה כמו מגנט, שממגנט אליו בדיוק את מה שנחוץ ומה שנכון. וברגע שמה שהנחוץ והנכון לא נחוץ יותר, הוא הופך להיות השביל הלבן ובעצם זה לא שביל זו דרך מאד רחבה. זו דרך שכל העולמות הן חלק ממנה, ולדרך הזאת שותפים כל אנשי המאסה הקריטית בשמים ובארץ, שותפים כל החברים, הנשמות האחיות, ההשתקפויות, איך קראת לזה תלבושות, מהוועידה הבינגלאקטית ומכל מיני מקומות ביקום.
כולם משנים תודעה, או בעצם כולם מחליפים כרטיס זיכרון במחשב. המחשב התודעתי האנושי, הפליאדי, האוריוני וכיוצא באלה, משתנה לחלוטין והופך להיות מחשב קולקטיבי שמכיל את כל הזיכרונות.
זוהי מהות השביל הזה, ולשם אני מבקש שיום יום תקדישו 5 דקות להתבונן, יום, יום"
האם אפשר לעשות שיווי צורה עם השביל הזה?
דוד שלו ז"ל
"בוודאי אפשר, פשוט יש לעשות שיווי צורה ולהפוך לחלק אינטגראלי מהשביל. ובלבד שתרגשנה אותו בכל תא ותא מתאי הגוף. זה יזכיר לכן את כל הידע שלכן, את כל היכולות שלכן, זה יזכיר לכן שאתן לא לבד, זה יזכיר לכן שכל התבניות שאי פעם אספתן לא רלוונטיות. הן רלוונטיות כחלק 'מאוקיינוס הידע', אך לא עומדות בפי עצמן יותר.
בכלל, אני יכול לתרגם את השינוי למעבר מדברים שפעם היו רלוונטיים, למעבר לרלוונטיות חדשה. כל מה שהיה רלוונטי לא רלוונטי, למרות שבכדה"א הרבה מאוד מתבניות החשיבה עדיין מנהלים אותו.
אבל בעצם זה לא רלוונטי, וכל הפספוסים וכל הדברים שמתפרקים, נועדו להוכיח את אי הרלוונטיות. גם מלחמה זה לא רלוונטי. רק לא מצאנו אמצעי אחר אז אנחנו נלחמים.
תתחלנה להפנות את תשומת הלב למרחב החדש הזה, לשביל לדרך הלבנה החדשה כל יום כמה דקות.
ואני מייעץ לכן לכתוב, אוהב אתכם".
15/7/2024 – תשובות באשר לשאלות שנשאלו בקבוצה בעקבות התקשור האם דוד במותו ראה את ההדרכה הרוחנית שלו ומה בדיוק התרחש במעבר ומה לגבי המבנה והשביל החדש שנוצרים?
תקשור מדוד שלו באשר לשאלות על המוות ועל השביל החדש והשינוי במבנה:
“היי תודה על השאלות אענה כמיטב יכולתי ואעביר שרביט לבעלי התכלול – חבריי לספיראלה המתוכללים כבר ומייצרים מידע כאיש אחד, כישות אחת שיכולה להתחבר לקלידוסקופ האישי, אך מחוברת בו-זמנית לקלידוסקופ הקבוצתי.
יש צורך בהנדוס המוח האנושי על מנת להבין מילים אלה של תכלול וקלידוסקופ קבוצתי ואני משאיר זאת למתוכלליי…
כרגע אני מצוי בחיבור לישות, מה שכיניתי לשחקן הראשי, למהותי, ועדיין לא מסונכרן כאיש אחד עם הספיראלה מבחינת התודעה ההכרתית שלי.
כשעזבתי את כדור הארץ חוויתי ייסורי פחד, אימה, חוסר אונים, שגרמו לי 'לברוח החוצה מהגוף', על מנת לא להרגיש את האש, את ההתמוטטות של הכול. זה היה קצר אך הרגיש כנצח.
רק שהצלחתי 'לברוח' ראיתי את האור עומד מולי כמו שער ענני מהמם ממנו נפתח שביל אור. זה הרגיע אותי, ידעתי מיידית שאינני לבד ושעלי להתעשת כדי לעבור הלאה.
אז בא פרק שני, של גילוי החברים שנרצחו, הבן, שלקח לי זמן לזהות משום שהיה בבועה שהסתירה אותו, ואז להתבונן במה שהשארתי במישור האדמה… זו חוויית גיהינום; כאילו כל דלתות הגיהינום נפתחו ובאו לידי ממש במופע אחד ענק ועוצמתי המנוהל על ידי הנ'וחבה אנשי החמאס והזוועה הגדולה שהוא נוהל והשתתפו בו כמעט כל מי שעזרנו לו ותמכנו בו והאמנו ברצונו לשלום. שבר השברים!!!
אני כבר יכול לדבר על החוויה ממקום מתבונן, אך לעולם אכיל את הגיהינום בתוכי עד שאוכל להיפרד ממנו, או לאפשר את הפיכתו לחלק מ'אוקיאנוס הידע'.
נכון איני מכיל את הגיהינום, כי יש לי צורך לזכור ספציפית על מנת לסייע לאחרים ובעיקר לחקור את המוח האנושי המופרד מהיקומי, על מנת לייצר תוכנת הפעלה חדשה.
במאמר מוסגר אומר שלאורך ההיסטוריה אנחנו יוצרים (כן, כן, אנחנו יוצרים!!), תוכנות הפעלה דרכן יתאפשר מימוש ובאמת דברים שרואים מכאן לא רואים משם ולהפך. אלא מאי, כבר אין באמת שם וכאן ולכן מתאפשרת יצירת תוכנה שאינה זקוקה להפרדה, אלא עומדת בחיבור.
עליך להבין שכשמדובר בעולמות זמן, וכן ישנם עוד כאלה, יש צורך בחיווט מיוחד שיאפשר להקליל את הכבידה. כלומר, שיאפשר לייצר חיווט בין דחיסויות, כך שלא תיווצר חומה בצורה של מידע שאיננו מקושר לכלל. אין מדובר רק ביצירת מוח אלא ביצירת תוכנה, שהישות יכולה להרגיש בה בנוח.
המכלול יפעיל את החלק שעוד נחוץ לו לשם הגשמה. הישות או הצופן הנשמתי על כל חלקיו המשתקפים, יחיה בתוך גוף המאפשר ביטוי מלא של הישות. ניתן לומר שהישות משתמשת בדמות, אך הדמות אינה הופכת ל'אני' או לשליטה בשום צורה, כפי שעדיין נחווה כעת.
דומה הדבר לכל כלי בעולמכן שאתן משתמשות בו כמו למשל מיטה לישון בה, היא אינה אתן, הסכין, המזלג, אינם אתן, אלא כלים לצורך.
בעצם, אם אתחבר לדוגמה שכבר נתתי, אז השחקן הראשי – 'מהות האור', מחליף תפקידים, משתמש בחלקים שונים, אך זו אינה הסוואה של ה'אני'. האני הנשמתי משתמש בשפה המדוברת על מנת יובן, אך השפה והגינונים אינם הוא.
דבר נוסף, השונות משתנה… כלומר הישות מופיעה כצופן ייחודי הדומה ושונה מכל שאר הצפנים. זו אינה אישיות כזו או אחרת, אלא נסיבות שונות המאפשרות לצופן-המהות לבוא לידי ממש.
אני יודע שזה לא ברור עד הסוף, אך מדויק בכל זאת. יצירת תלבושת מותאמת ישות עוד לא נתפרה עד כה״.
אני שואלת ומה למשל, עם לזאריס הישות המתקשרת דרך ג'ק פורסל טראנס מדיום אמריקאי, או ישויות אחרות שמעולם לא חוו גלגולים אנושיים? נזכרתי במשפט שלאזריס אמר כשהציג את עצמו בסרט לעורר את האהבה:
I am a multi-dimensional spark of consciousness with content without form – אני ישות רב ממדית עם תוכן ללא צורה.
ובעודי שואלת נכנסו הישויות המדריכות להשיב:
ישויות ספיראלת האור:
"השלום הברכה ואור האהבה לכן, ניקח את השרביט מכאן ונאמר כך: ישנן נשמות שלא חוו גלגולים אנושיים ונשארו בחוויית הקלידוסקופ מבחינת החוויה, אך לא באמת לבשו גוף ספציפי שהרי בעולמות שונים ישנן תוכנות גוף שונות, היוצרות הפרדה מכוונת לצורך חוויית אותו עולם אליו השתקפו.
ישנן כאלה שלא יצרו הפרדה כזו ומתוך השלם מתייחסות לחלקים.
אם תתבוננה בהתנסות זו תוכלנה להבין עד כמה היא אתגרית להבין את החלקים מתוך השלם, מבלי להתפרק לחלקים, מבלי להיפרד מהשלם….
במובן מסוים ההפרדה מקלה על חוויית והפנמת אותו עולם לכל פרטי אפשרויות המיצוי.
אנחנו ערים למצוקות העיתים, לאתגר ההשתחררות מהרגלים ודפוסים ולכן מתקבצות כל נשמות המאסה הקריטית מכל העולמות על מנת לדלל את העולמות הדחוסים ולאפשר יצירת את שביל התמצית המוכלת. נשמח להרחיב".