אני כל פעם נזכרת ב"ספר המתים והחיים הטיבטי" של סוגיאל רינפוצ'ה במה שהוא כתב על הדרך האנושית שהוא כינה אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים שמבחינתי מסמל בצורה מעולה את תהליך השינוי שבחרנו בחיים הנוכחיים, שמופיע בהמשך לדבריי אלו:
התקופה הכל כך כאוטית, בלשון המעטה, שאנו חווים והעולם חווה, היא "חוויית אבסורד" במלוא מובן המילה, כפי שאומרות הישויות המדריכות. זוהי תקופה המסמלת חיבור להיסטוריית עולם ארץ כמקשה חיים אחת, השזורה במעשי האנוש ל"טוב ולרע", שמטרתה התפכחות והפסקת השחזור התוכנה האנושית = שינוי תודעתי במודע.
כתוצאה מהמתרחש עולים למודע והלכה למעשה, כל ערכי היחד, האכפתיות, העזרה, הסיוע, התמיכה, העידוד, החיזוק, פתיחת הלב האנושי להכיל, לחמול, לחבק, להמציא כלים לפיתוח וסיוע, אף על פי כן ולמרות הכל.
אך במקביל, עולים למודע כל תעלולי ההשתלטות, הגזלות, הגיהינום עלי אדמות, המלחמות, בין שאלו מלחמות הישרדות וגבורה ובין שאלו מלחמות שליטה.
עולות המסורות, המנהגים משכבר הימים, התפישות, הדתות, האמונות בנצחיות הנשמה, והאמונות הדעות והקביעות ההישרדותיות, לעיתים הקיצוניות, הפנטיות שבשלם יוצאים לחסל את כל מי שמעז לחשוב או להתנהג ״אחרת״…. מיקשה אחת להראותנו שמוצתה עד תום, רק משחזרת את עצמה והגיעה העת לשנות בגדול!
חשוב מאוד שנזכור שאיננו לומדים בתיאוריה ומאוד לא פשוט לנו להיפרד מאמונות והרגלים, שלחלקם אפילו איננו מודעים, ושמתוך השחזור וחווית האבסורד הכאוטית, פורצות דרכי חיים חדשות הנובעות מזיכרון שמתעורר למודע = שכולנו נובעים מאותו מקור, נבראים ובוראים, משרתים ומקבלים שרות אחד את ומהשני, "מעצם ההיות ". יוצרים יחד ״רחוב אחר״ (כפי שאומר סעיף 5 בספרו של סוגיאל רינפושה בפרק אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים). "רחוב אחר" קרי, רחוב שוויון הערך בו כולנו אהובים, חשובים ומשמעותיים "מעצם ההיות", חלק מהפאזל האלוהי.
כל זאת מתרחש קודם כל אצל כל אחד ואחת מאיתנו באופן אישי;
אנו בתוך תהליך של חיבור מודע לשוויון הערך, מעצם ההיות, תוך שאנו משחררים אחיזה בדעות, אמונות וקביעות על עצמנו ועל העולם, כפי שהורגלנו מעצם החיים על פי תבניות התוכנה הישנה; חיים בכדור הארץ, הרחוקים מבחינת הזיכרון המודע, שנות אור מזיכרון היותנו נשמות טהורות ואהובות , חלק מאלוהים, "מאנרגיית האם", מעצם ההיות, הלובשות תלבושות שונות למען הגשמת פוטנציאל הבורא דרך כל הנברא.
ברצוני להדגיש שוב שהשחרור הוא קודם כל אישי, פרטי. הנובע מהיזכרות במהותנו. אם אנחנו מחכים או מצפים שמישהו אחר יעשה זאת במקומנו, זה לא יקרה. יש לנו אחריות אישית פרטית ליצירת השינוי ורק ביחד ננצח!!!
זהו תהליך מאוד מאתגר, לידה חדשה באותו גוף, באותם חיים!!
במילים אחרות, כל אחד ואחת מאיתנו אחראי על שלום והשלמה פנימיים, על חיבור לאור הפנימי שכולנו חלק ממנו, דבר שמייצר מאסה קריטית של אנשים. אנחנו, היוצרים שביל חדש, החיים בשינוי תודעתי של אחדות שוויון ערך מתוך "אני = אנחנו". בחרנו תהליך מאתגר מאוד, אך אפשרי, שאנו יכולים לו!!!
מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי שכתב סוגיאל רינפושה: אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים.
1. "אני הולך ברחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני נופל לתוכו, אני אבוד, אני חסר ישע, אין זו אשמתי, לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
2. אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק. אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו, אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן, אבל אין זו אשמתי ושוב לוקח לי נצח לצאת.
3. אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני רואה אותו, אני נופל לתוכו בכל זאת – כוחו של הרגל.
עיני פקוחות, אני יודע היכן אני, זוהי אשמתי, אני יוצא מייד.
4. אני הולך באותו רחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני עוקף אותו.
5. אני הולך ברחוב אחר…."
חשוב לי להדגיש כי עלינו לכבד את התהליך שאנו עוברים. אנחנו חיים בעולם תהליכי ולא בכדי נולדנו לעולם תהליכי. באנו לחוות את החיים, את כל מה שיש להם להציע והדרך מאוד חשובה. ולכן, עלינו להרשות לעצמנו להיות בדרך ולהבין שאנחנו בעולם של זמן והדברים קורים ומתרחשים בדיוק כשמתאפשרת ההתרחשות לומדים להיות בנוכחות מלאה, באמון שמה שבא לפתחי בא לפתחני, בדיוק בזמן שנכון, גם אם איננו רואים ומבינים זאת. הרעיון הוא להכיר בכך שיש שלבים וזה כרוך בלקיחת אחריות לבדוק את מה שאנו משחזרים, לאיזה הרגלים ודפוסים אנחנו נותנים מקום, וכיצד אפשר להזיז אותם.
האם זה מוכרח להיות ככה? האם אין דרך אחרת להסתכל על זה? ופתאום כשמסתכלים בצורה אחרת זה עושה טוב על הנשמה. באנו להיזכר במודע שאנחנו נשמות שבאות להתנסות, יכולים לראות שנפלנו ל"בור" "טוב, יופי…" תופסים את עצמנו ומוציאים את עצמנו מהמצב וזה יכול להיות שנייה אחרי שהיינו בהיסטריה וגם זה בסדר, כי יש לנו רגשות.
אני בטוחה שכל מי שהולך בדרך הזו של ההבנה הרחבה, יכול להגיע להנהגה מלאה לחיים שלו ולעצמו, אין לי ספק בזה. אני לא חושבת שזה קשור בכישורים מיוחדים, או בתבונה מיוחדת, או באיזה כישרון מיוחד, אני בטוחה שזה קשור בדבר אחד בלבד: ברצון של האדם לעשות את זה, רצון כן אמיתי לעשות שינוי לחיים יותר שופעים ויותר מלאים ויותר מאושרים והרשות שלו לפרגן לעצמו את הקטע הזה.