את התקשור של בר-אל שאביא בהמשך דברי, אחד מישויות ספיראלת האור, קיבלתי דרך חוויית חיבור בו זמנית, או נכון יותר, רב רובדית, להרבה מאוד עולמות. אך לפני התקשור חשוב לי להסביר קודם כל שהתקשור הוא אישי לכל אחד ואחת, למרות שניתן לי.
שנית החיבור למרכז הלב, חיבור הנשמה לגוף, משמעותי לאין ארוך, מבחינת ההכרה המודעת שלנו, ששכחה שהנשמה היא זו הנותנת חיים לגוף.
במשך כמעט 40 שנות החיבור המודע שלי לישויות המדריכות ולעולמות שמעבר לזמן ומקום בזמן ומקום, חוויתי אט, אט חיבור:
1. לעזרה וליהושפט הישויות המדריכות האישיות שלי ולספיראלת האור, קבוצת הנשמות האחיות, דרכם ולבר-אל, לאב-אל, וכן הלאה מישויות ספיראלת האור בפליאדות ולישויות מדריכות אחרות.
2. התחברתי למישור ההינתקות הראשוני, למישור גן עדן, למישור הגיהינום, למישור ההתבוננות, למישור האדמה ומשם לאנשים שנפטרו.
3. להשתקפויות שלי, (שחלק מהן אני מכירה, פגשתי אותן לעיני רוחי, קרי, המודעות ההכרתית שלי מכילה, אבל את הרוב איני מכירה).
ועוד, ועוד חיבורים אינטואיטיביים המתורגמים לשפת אנוש כאן ועכשיו, שהתאפשרו ומתאפשרים עם החיים.
הישויות המדריכות ביקשו לחבר אותנו בפועל להרגשה של הרב רובדיות, שבעצם אין שום הגבלה למידע שאנחנו יכולים לקבל בו זמנית.
דבר זה מתאפשר דרך תרגול במיפתח זיכרון יותר גדול הלכה למעשה, כך שניתן יהיה לקבל הכוונה, רעיונות ומידע ככול שיהיה בהם צורך.
המשפט מהסרט "לעורר את האהבה" בו לזאריס, הישות המדריכה של הטראנס מדיום האמריקאי ג'ק פורסל אומר: I'm aware of myself exponentially = "אני מודע לעצמי בו זמנית, ולכן אני קורא לעצמי 'אנחנו' ולא אני. אם הייתי יורד לכדור הארץ הייתי צריך להיות הרבה אנשים"…
את דבריו אלו הבנתי כתוצאה מחוויית חיבור בו זמני בין עולמות תודעה ארציים ויקומיים = תקשורת רב רובדית. חוויית חיבור מהתודעה/הישות הנצחית=האני הנשמתי, במקום כהרגלי מהאישיות הזמנית, המוח האנושי, כפי שאנחנו רגילים. לרובנו אין זיכרון של הישות הנצחית שאנו והרגשת החיבור אליה היא החיבור לאלוהים, אלוהית!!
חוויית הרעיון של החיבור לעצמנו על הרבה מאוד רבדים בו זמנית, בהכרה מודעת, יומיומית, עדיין אינה נחלת כולם בכדור הארץ.
הישויות המדריכות נתנו לנו מדיטציה עם דימוי כניסה למרחב הלב למען חיבור לבועה שמתחברת להכל, אך משאירה אותנו במרכז של עצמנו ולא מאפשרת לדבר ליצור איזון מוטה, ובו זמנית מאפשרת להתחבר לכל ערוץ מידע שאנחנו רוצים, עם יכולת לעבור מערוץ לערוץ, מדבר לדבר בקלות. לקבל כל מידע, או לחוות כל חוויה שנחוץ לנו לחוות אותה.
החוויות האלה נחוצות לנו בפועל, ברובד הפיזי בגוף "כהוכחה" על מנת נוכל להרחיב את מיפתח הזיכרון בבטחה, משום שחווינו את המהות של "אהבה אוניברסאלית חובקת כול". הכול קשור לחיבור ליחסי גומלין של הכול עם הכול שפירושם אהבה אוניברסאלית חובקת כול, דרכם מתאפשר לנו לשנות את המושגים שלנו. למשל, לגבי היחסים שיש לנו עם עצמנו, ואחר כך לגבי היחסים עם החוץ, עם העולם, עם אנשים. כל התבניות שמעכבות אותנו וגורמות לנו לחרוט התנהגות מסוימת נוגעות ביחסים שלנו עם העולם הנובעים מהיחסים שלנו עם עצמנו, גם אם אנחנו לא מודעים לזה.
הרבה פעמים הרגשות הארציים שלנו לא מובנים לנו, או שאנחנו מבקרים ושופטים אותם, או מתלוננים על היעדרם או על יותר מדי מהם. פה הישויות המדריכות מבקשות לקחת אותנו למקום אחר, למקום של פרופורציות אחרות מעצם היכולת להיות בו זמנית בקשב וקשר עם חלקים אחרים שלנו ועם הדהודם אל העולם שמחוצה לנו. בעצם זהו חיבור לאחדות, ל"תמצית המוכלת".
במילים אחרות, אין יותר הפרדה כשהחוויה היא שהכל מחובר כאן ועכשיו אלינו. זה בדיוק הסיפור שהאינדיבידואל העצמאי הוא אחד יחיד ומיוחד, עומד בפני עצמו, אבל הוא חלק מהכלל בדיוק באותה המידה, ואין סתירה.
בתפישה האנושית יש סתירה כי אני זה אני ואין שום דבר אחר.
החיבור למרחב הלב מונע הרבה מאוד אי הבנות, או הרבה מאוד התלבטויות של "אני כן קולט או לא קולט, זה לא אני, זה כן או לא ככה", בנוגע לשאלות, להתלבטויות ולחוסר הביטחון שקיים הרבה פעמים ואצל כול כך הרבה אנשים, כשמתקשרים.
החיבור למרחב הלב הוא החיבור ללב הקוסמי ולהרגשת הידיעה, ובעצם לתת-המודע לעלות למודע. הלב הוא מקום ההכלה, מגשר בין עליונים לתחתונים, בין העולם הפיזי לעולם המטאפיזי, בין היגיון לרגש.
החיבור למרחב הלב מאפשר לנו חיבור למידע במימדים הרבה, הרבה מעבר למה שדמיינו שאנחנו יכולים. שכלוף השאקרות, המציין את שאקרת הלב כראשונה, שאנו בתהליך התחברות אליו, מציין את החיבור לשוויון ערך, לאני הנצחי שהוא חלק אינטגרלי מהכלל, החווה עצמו עם ודרך כל ההשתקפויות של עצמו ושל הסובב.
בר-אל מישויות ספיראלת האור בפליאדות:
"אם נתאר תמונת מצב עכשווית, נתונה התודעה שלך אלינו, לכל ההשתקפויות, לתלמידייך המתקשרים, ואין הפרעה ברצף המידע שאת מקבלת וכותבת.
כולם כאחדות, באחדות, ותשומת הלב שלך היא זו המאפשרת התקשרות כפי שהיעדרה משאיר את הערוצים רוחשים סביבך, אך אם אינך ממוקדת באחד מהם, המידע שאת קולטת מהם חלקי מאוד, אם בכלל. מתקיימת רק המודעות לעצם קיומם ותו לאו.
יחסי הגומלין מתקיימים היות שכך פועל היקום, על תנועה ותנודה. אכן, הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי, ותשומת הלב שלך אליהם מאפשרת לך לדעת אותם במודע ההכרתי. היעדר תשומת לב = היעדר קשר מודע. הכוונה היא מבחינת ההוויה האנושית כמובן.
היעדר קשר מודע = אי ידיעה, חוסר קשר = קליטת מידע במיפתח זיכרון נמוך מהיכולת הפוטנציאלית בגוף פיזי בכדור הארץ.
כלומר, מבקשים אנו לומר שכניסה אל מרחב הלב, והימצאות במרחבו תוך כדי הקשבה מלאה, מאפשרת גילוי 'חוטי הקשר', יחסי הגומלין ומיקוד תשומת הלב באחד מהם ובכולם בו זמנית, תוך הכלת העולם הסובב הקשור להשתקפותך הארצית.
מדוע מבקשים אנו לומר כל זאת?
ראשית, מהטעם האישי שלך.
ב. ליידע את ההולכים למימד התשיעי על מנת יוכלו גם הם בזמנם החופשי להתחבר ל'חוטי הקשר' האישיים והכלליים, ולהוותם בחוויה הפיזית.