היום יותר מאי פעם נחוצה לנו העצמה עצמית ולאומית.
היום יותר מאי פעם עלינו למצוא דרך מגשרת בין דעות, אמונות וקביעות המנהלות אותנו וגורמות לנו המון כאב וסבל.
היום יותר מאי פעם עלינו למצוא מכנה משותף ולהפסיק להתגדר, להתעקש ולנסות לכפות את האמת שלנו על הכלל.
הברית היסודית של בני ישראל היא ברית החרות, הצדק והשלום. על מנת לחיות מתוך יסודות אלו עלינו להנחיל אותם, כל אחד בתוך עצמו ומתוך כך בתוכנו, ככלל. חווינו לאורך ההיסטוריה האנושית חיים של קיטוב, לינאריות; חווינו את הטוב ואת הרע, העליונות והנחיתות, אהבה ושנאה וכיוצא באלה והגיע העת להכיל את הידיעה, כי מיצינו את ההפרדה/הפרדה מהבורא שבתוכנו. לשם כך מתרחשות חוויות מטלטלות ההורסות כל חלקה טובה על מנת שנדע שמיצינו, לא עוד, עלינו למצוא דרך חדשה.
עלינו להיזכר ולהבין כי המטרה הראשונית של כל אחד מאתנו היא הגשמה דרך חוויה עם ובעזרת כולם והכול. עד כה חווינו עצמנו דרך הפכים, כלומר חווינו את תכונות הבורא לחוד ולא כמכלול. כשבבורא עולם מתקיימת אחדות ניגודים הרמוניה שלמה.
היום הגענו להבנה שעל מנת לייצר שלום, לחיות בעולם אחדותי, עלינו להחזיק, להכיל, את הניגודים שהרי, האמונה והכפירה שוהים ביחד ואדם שמסוגל בעת ובעונה אחת להכיל את הניגודים, זו ההשגה הגבוהה ביותר שבחרנו להגיע אליה. כך נייצר שלום, כך נהיה חופשיים, כך נקיים את ערכי הצדק מעצם ההיות שכולנו "אחד" ונייצר שלום.
האתגר המאוד גדול היום הוא ביצירת גשר בין הכאב, הסבל, הטרוף, התסכול, השנאה בארצנו ובעולמנו והקושי העצום להכיל זאת!! לבין ראיה אחרת הנובעת מהיזכרות בהיותנו המקורי, הנשמתי, ותפקידנו עלי אדמות, מתוך הידיעה שדבר אינו מתרחש "סתם כך" ושקיימת איזו שהיא משמעות למה שמתרחש, שעדיין לא קיימת בהשגת הרבים, למשל השחזור הנוראי שמביא אותנו בנוסף גם להכרה שעלינו להפסיק לעשות עוד מאותו הדבר.
לטעמי ״ואהבת לרעך כמוך״ היא התשובה ליצירת השינוי, עם דגש על ״כמוך״.
הבנתי כבר מזמן שמשה רבנו לא ירד שוב מהר סיני ושעלינו לגלות את הר הסיני בתוכנו; להיזכר במהותנו – בחיבור למקור שאנו, לחלק הבורא, הנשמה המתגשמת בגוף, על מנת למצות את פוטנציאל הבורא דרך הנברא = ״הגשמה דרך חוויה״ בלשון הישויות.
כשאנו נזכרים שמודעות אנושית וגוף הם יצירה ולא "אני", כלומר הם משמשים כלי המיועד להגשמת "מהות האור", (הצופן הנשמתי, הניצוץ האלוהי), דרך הגוף, דרך ההתנסויות בפועל, וככול שידע זה מופנם במודע ההכרתי, ניתן לאט, לאט, לחבור אל תחושת האחדות המולדת, הנשמתית, וממש לחוש מהו ממד תודעה חדש המיישם את מהות ״האחד״, הן ברמת הפרט המגשים עצמו עם ודרך הכלל, והן ברמת היותנו חלק אינטגרלי בלתי נפרד מ"האחד".
מבחינתי הדבר מתאפשר דרך הגדלת "מיפתח הזיכרון" האנושי וחיבורו למוח הנשמתי ל"זיכרון ההיות" כפי שמכנות זאת הישויות המדריכות. ככול שנתחבר להרגשת האחדות והייחוד, כל אחד בתוכו, כך תהפוך התוכנה הישנה, החשיבה האנושית, ללא רלוונטית וייווצר מצע גידול והתפתחות חדש המבוסס חיבור לאחד.
לסיכום:
התמונה הגדולה מכילה בתוכה את הבחירות של כולנו לפני הלידה לכדור הארץ. כולנו בחרנו לקחת חלק בחוויית אבסורד קיצונית, שמבחינת ההסתכלות האנושית בלתי נסבלת, כואבת ונוראה, אך בעצם מיועדת לשחרר פחדים ועכבות, דעות אמונות וקביעות דרך ההתמודדות איתם.
אני יודעת… ״״קל להגיד״"… אך ברגע שמתעוררת המודעות ההכרתית לבחירה ולתפקיד שלקחנו על עצמנו כנשמות מוארות ומפותחות שבאו להאיר את ההשתקפות ולשנות את מצב התודעה, הקושי הופך להיות אתגר.
בפעם הראשונה בכדור הארץ אנחנו עומדים בפני יצירת מימד חיים חדש, שאינו מבוסס על התוכנה הישנה של "טוב ורע עליונות נחיתות" וכדומה, תוך חוויה אתגרית שהישן מיצה את עצמו, לא רלוונטי ולא נחוץ לנו יותר. כמו שאמרו הישויות ״שבילים שכוסו, כוסו, נפרש עליהם מעבה ואין עליהם מעבר נוסף". ומי כמונו יודעים, כמה קשה להרפות מהרגלים ואמונות…
אז כן, יש שתי ראשויות שמשחקות על במת החיים כעת: הראשות הארצית של מיפתח זיכרון קטן, והראשות הנשמתית של מהותנו כנשמות בתלבושת אנושית, שמודעות למהותן ויודעות שדבר אינו מתרחש סתם כך, הכל קורה בדיוק בסדר הנכון. כשנוצר קשר בין השתיים, והן כבר לא עומדות בנפרד וללא קשר מודע ביניהן, מתחיל שינוי של ממש, בפועל.
זהו תהליך מאוד מאתגר שמכריח אותנו לפתח "התבוננות משתאה" המכירה בשדה החוויות האנושי על כל ״הטוב והרע״ שחווינו כתוצאה "ממיפתח הזיכרון הקטן", שיצר תכנה הישרדותית.
אני מאחלת לכולנו לזכור במודע מי אנו באמת ואת תפקידנו כנשמות טהורות שלבשו גוף פיזי על מנת לשנות את מצב תודעתנו ומתוך כך את תודעת הסובבים.