למדתי שנים רבות אצל רות אלי ז"ל אסטרולוגיה, נומרולוגיה, אווטר שבזכותה אני גם מתקשרת ומלמדת. הבטחנו אחת לשנייה כי מי שתעזוב את מישור האדמה ראשונה, תבוא אל השנייה בתקשור ותספר איך היה המעבר מגוף לרוח והיא עזבה לפני. נהגתי לשוחח איתה (השיחות מופיעות בספרי "מוות אינו סוף החיים"), ואז כמה ימים לא חשתי אותה.
יום אחד ישבתי לתקשר בתחושה שעלי לתרגם למילים את מה שאני חשה משום שקלטתי את רותי רחוקה, כאילו היא כבר איננה בכדור הארץ ולכן אני חווה תחושה כמו בתקשורת עם הישויות המדריכות. מניסיוני בתקשורת עם נפטרים יש אנרגיה אחרת לגמרי כזו שמזכירה את האנרגיה של החיים עלי אדמות.
אני חשה אותה רחוקה כמו מנפנפת לשלום כשחיוך גדול מאיר את פניה. עדיין נראית כפי שנראתה בחייה, רק פניה רגועות ושמחות יותר משאני זוכרת בחיים הנוכחיים, מבטה פונה כעת אלי ואני מתחילה לקלוט:
רותי:
עברתי סוף, סוף מכדור הארץ לעולם מופלא של שלווה רוחשת, כפי שנהגת לומר דורית. לא אתפנה לשיחות אתכם לכמה זמן, רק רוצה למסור את אהבתי לכולם. מוזר כמה משמעותית הייתי ועודני בחיים של כולכם.
אני יודעת את סקרנותך לקבל מכלי ראשון מידע על מישורי המעבר ואשמח לתתם לך, אלא שעכשיו עלי להתפנות לעצמי בלבד. להניח את המורה שבי, (איך קראת לזה?) את ההיענות האינסטינקטיבית שלי לתלמידים ובכלל ולהתפנות לחקר חיבורי המעבר.
כלומר… החיבור בין התודעה שלי כרות, לתודעת הנשמה.
כן, מעניין ומרתק, אלא שלשם כך עלי לנתק מגע עם כול מה שקשור לרותי, לאפשר לה להיות חלק ממכלול, שרותי חלק ממנו. לא יודעת אם אני מבהירה את עצמי. במילים אחרות, התודעה האנושית שלי חייבת לפנות מקום, או יותר נכון להפסיק להיות מרכזית, מנהלת.
זה התהליך שאני עוברת עכשיו בשמחה גדולה מצד אחד ובתחושה מוזרה כאילו אני מוותרת על שליטה וזה קצת עושה פרפרים בבטן, שאין לי כבר…
התחושה היא של קלות מול כובד אלא שהכובד לא שוקל… זה לא עושה היגיון אבל מרגיש ככה. הכובד ישנו בידיעה. אני יודעת שיכולתי להימשך אליו עוד לפני שעזבתי ובקשתי עזרה כדי לא "ליפול בפח" של הקושי והצער של אלה שעזבתי, זוכרת?
ובכן, "עפתי" למרחב, או התרחבתי יותר נכון ומצאתי את עצמי במקום אחר ביחד עם המדריכים, אותם זיהיתי סוף, סוף והכרתי ומצאתי את עצמי מהר מאוד לבד במאיין חלל לבן ורגוע, עם חלונות גדולים דרכם משתקף נוף יפיפה, כמו הרים מושלגים במרחק, המון שקט ואני בכורסא (כמו שאני אוהבת…) נחה וכמו מתמלאת שקט ושלוה, מן רוגע שגורם לי לרצות לישון ואני שוקעת… שוקעת… שוקעת………………..
ואז מתעוררת, לא יודעת איך, באותה פוזה, באותו חלוק, באותו חדר עם אותו נוף, אבל יש משהו שונה; אני פתאום ערה יותר, חיונית יותר וכמו רוצה לקום, כמו מרגישה דחף כזה לקום, לעמוד, להשתמש באנרגיה על חומר… (שאני אומר דבר כזה… לא הגיוני, אלא שאני כבר לא אני בדיוק…..)
אני יכולה להיות רות, אבל אני לא. אני יודעת שאני מדברת דרך איזה שהוא "פילטר רות", אבל זה רק פילטר. ההרגשה כעת שיש בי הרבה חלקים והם מחוברים באיזה שהוא אופן, כמו חיבור של זיכרונות, אלא שאלו זיכרונות מהרבה חיים. יש כמו מקשה אחת של זיכרונות, או כפי שיהושפט אמר תמיד "תלבושות", שאני יודעת שהיוו פילטר, דרכו האנרגיה הנשמתית באה לידי ביטוי.
זה בטח נשמע הזוי, אבל אני יודעת שאת מבינה! תודה, זה ממש מעודד כי אני עוד לא מבינה את עצמי. מה זה עצמי? מושג תמוה ועכשיו בלי צחוק, זה ממש תמוה. תדברי איתי, או נכון יותר כול פעם שאת מתיישבת לתקשר, כול יום, תשימי לב אם אני בסביבה. עכשיו אני רואה את החברה נכנסים… משען… חנה.. אמסור לה ד"ש ואהבה, בייי………..
מדריכים: כאן יהושפט עזרה וחברי ספיראלת האור דורית אהובה! רות בידיים טובות, בחלקנו הפליאדי, מתעוררת אט, אט לתודעת הנשמה ותעבור לכירון ולאוראנוס, לסירוגין, עד שיושלם פרק החיבור בין תודעת הגוף לתודעת הנשמה אותה אנו חוקרים ומשפרים כל העת. חלקכן הנשמתי פועל וחוקר בכוכבים אלה על מנת ליצור גוף אנושי הולם יותר. החוויה האנושית הייתה נחוצה למען דיוק רגשי חווייתי. כלומר (לתהייתך הארצית…), החוויה שלכן בפועל חשובה מאין כמוה משום התאמת מבנה מוח שיתאים לעלם החומר ולא יהא מושפע, או נכון יותר מוסט על ידי אנרגיות אחרות בארץ, בעולם וביקום".
אני: מבינה כול מילה, חווה את מה שאתם אומרים ולא מבינה דבר… תודה על התרגום למוח ההכרתי על מנת שיוכל להתרחב דיו להבין, להכיל. אני מרגישה את מה שאתם אומרים בגוף, ממש פיזית ורגשית וההבנה הזו מתרגמת את עצמה למילים על פי גודלו של "מיפתח הזיכרון".