אנו נושאים בתת המודע שלנו טראומות שנוצרו בגלגולים קודמים, שממשיכים להוות איום תת מודע בדרך כלל, בגלגול הנוכחי. על אף שאנחנו עם זיכרון קצר, בתת ההכרה קיימים איזשהם פחדים, או מגננות מכל מיני מצבים, אנשים, מהחיים וכד' כתוצאה מהזיכרון הבלתי מודע הזה.
בהחלט יכול להיות שאנחנו פוחדים ממשהו שהתרחש הרבה זמן קודם, ששכחנו, על מנת שלא נהייה עסוקים בפחד, אך פורצים את תאי הזיכרון החסומים, על מנת שנרפא ונשחרר את ההטבעות.
כל הפחדים מדברים שיקרו הם מדברים שקרו, שאנו עדיין אוחזים בהם כהתגוננות. הפחד מהווה הגנה כדי שעוד פעם זה לא יקרה. הוא מזכיר לנו להישמר, להיזהר ומשמש כפעמון אזעקה/אזהרה.
אני מבקשת להדגיש שקיים שרות ויש מטרה הגיונית לזיכרונות הטראומטיים.
הם נועדו על מנת שנשתחרר מהם; שנשתחרר מאחיזה באותן דעות, אמונות, קביעות וחרדות שגורמים לנו להתגונן.
על אף שהם ממש לא רלוונטיים, הם הופכים רלוונטיים כל עוד אנו אוחזים בהם, כנבואה שמאיימת להגשים את עצמה, וגורמת לנו לשחזר התנהלויות, התנהגויות, ועוד… בעצם תפקידם של כל ההגנות להתמגנט למציאות, כך שנוכל לשחרר את אחיזתנו בהם: לגלות שהפחד או החרדה הם תוצאה מחוויה שהייתה ועברה ואינה נבואת עתיד.
במעבר החיים הנוכחי יש לכולנו יכולת להתחבר לתאי הזיכרון שלנו, לידע, להחלטות, לפחדים ולהבין שפחדים הם הגנות, להבין שיש מסקנות, הטבעות, אמונות וכדומה, שנוצרו כתוצאה מחוויה שחרטנו את דעתנו עליה ואינה בבחינת אמת אוניברסלית, אינה חלק מעתיד שנבחר.
שהרי כאמור, רוב הפחדים הם מדברים שהיו, מדברים שחווינו ואנחנו מפחדים שיחזרו עוד פעם. אי אפשר לפחד ממה שאינו קיים בחוויה שלנו באיזה שהוא זמן ואופן. זיכרונות אינם לינאריים.
היום ביכולתנו לעשות שינוי, להתיר את כל הקארמות – קארמה היא מילה בסנסקריט, הודית עתיקה, שפירושה גורל. גורל נקבע על ידי השקפת העולם שלנו ושל הסובב והמסקנות שאספנו כתוצאה מהחוויות ואנו מתייחסים אליהן כאל אמת בלבדית.
ברגע שנפתחת המודעות למי שאנחנו באמת = ניצוץ אלוה ממעל בגוף פיזי דרכו מתאפשר מיצוי הפוטנציאל, ואנו מתחברים לתאי הזיכרון שמעבר לזמן ומקום בזמן ומקום, כל הפחדים שלנו מתחילים לאט, לאט, להתפוגג, ולו מתוך הגילוי של אי הרלוונטיות לכאן ועכשיו.
אנו מפתחים מודעות לכך שכל מעברי החיים, הגלגולים, הם יצירות לצורך הגשמה. קרי, הצגות חיים שיש להן זמן קצוב ולנו בתוכן זמן קצוב להציג בהצגה הזו, קרי, למצות את הפוטנציאל הנשמתי דרך התפקיד שבחרנו.
הנשמה היא אנרגיה ואנרגיה כידוע אינה מתכלה לעולם, אלא רק משנה את צורתה. הנשמות תמיד מחוברות ותמיד אוהבות אחת את השנייה, דבר לא יכול לפגוע בנשמה, והגוף הוא כלי מאוד משמעותי וחשוב, אך מתכלה.
אנחנו מתחילים להבין את ההיגיון של החיים בכדור הארץ – מדוע בחרנו לרדת למיפתח זיכרון קטן, מהם היתרונות של החוויה המדהימה הזאת, חוויה מדהימה אך רובנו מקטרים עליה משום ששכחנו.
כולנו חווינו גלגולים שונים ומשונים, ויש מקומות מסוימים שרובנו עדיין תקועים באיזשהו חוסר ביטחון, באיזה שהם רגשי נחיתות, באיזשהו פחד, באיזושהי חרדה, באיזשהו מקום שאנחנו לא מאפשרים לעצמנו להיות כל עצמנו. זה יכול להיות בכל מיני תחומים: של הורות, זוגיות, עבודה, יצירה. כל זאת מפני שאנו אוחזים עדיין במסקנות עבר מבלי לזכור/לדעת שכך הוא.
אם נתאר את הנשמה כגזע, את הגלגולים השונים בעולמות השונים כענפים הגדלים/נובעים, מתוך הגזע, כשכל ענף כמטאפורה, מייצג את הגלגולים בעולם מסוים. ענף הגלגולים האנושיים מגדל ענפי משנה, שמייצגים את ההגשמה של תוכנת האנוש כגברים, כנשים, בתקופות שונות, דרכם מתאפשר מיצוי חוויית החיים בכדור הארץ. כך כל ענף מייצר חוויות חיים בעולם מסוים, כשענפי המשנה מייצגים את הגלגולים באותו עולם.
עם החיבור שלנו למודעות הרוחנית, מתאפשר קשר מודע לכך שמהותנו היא רב רובדית, רב כיוונית, מיוצגת על ידי השתקפויות רבות בעולמות שונים המהווים = ניסיון מצטבר עצום, יצירות לצורך וכך מתאפשר מיצוי הפוטנציאל האצור בנשמה.
היום נפתחה ונפתחת המודעות לכך ויש לנו יכולת להתיר את כל הקארמות בזכות החיבור המודע למי ומה אנחנו במהותנו, מהות שנותנת חיים לגוף והיא יצירה לצורך, אשליה במובן שאיננה נצחית, הנצחית היא הנשמה.
המטרה של המודעות לגלגולים מבחינת החיים הנוכחיים, היא להבין את היכולות ואת הכוחות שלקחנו איתנו ואת ההתמודדויות שבחרנו להשלים בכדי להתחבר לעץ הנשמתי, למהות האור שאנחנו, אחרת אנחנו נשארים תקועים בתת ענף.
ברגע שאנחנו מתחילים לראות שתת הענף (ההתנסויות בכדור הארץ למשל), קשור לענף, והענף קשור לעוד ענף (תת ההשתקפויות בעולם מסוים), ושהענף הזה קשור לגזע (הנשמה, הבורא), הפרופורציות משתנות לגמרי מבחינת ההבנה והראייה שלנו.
כל זה מתאפשר בזכות היכולת לתקשר ולהתחבר לתת המודע שלנו ומתקיימת היכולת להיפרד מכל מה שמונע מאיתנו לחוות את החיים במלוא.