קיבלתי תקשור ארוך ומורכב שהחל מתזכורת של הישויות שכנראה ששכחתי לרגע שהגוף האנושי שלי הוא כלי עבור הנשמה ולא הנשמה עצמה. זהו תקשור המסביר את המעבר שעלינו לעשות על מנת לשנות את תפישת העולם האנושית בה אנו נתונים, תוך גילוי שזוהי שהתוכנה האנושית היא אחת מיני רבות ביקום, שכל תפקידה/ן להוות מצע התממשות לנשמה דרך גלגוליה בתבנית מסוימת כדברי הישויות: "יצירה לצורך הגשמת הפוטנציאל הנשמתי דרך חווייתו".
הישויות מבקשות להדגיש שתבנית זו איננה בבחינת אמת אוניברסלית, כפי שאנו תופשים אותה. שמיצינו אותה לאורך גלגולנו וכעת הגיע העת לגלות, לחוות ולשחרר אחיזה: "לפרום את חוטי הקשר התבניתיים", כדברי הישויות, הגורמים לנו לשחזר את אותו בסיס נתונים ולחשוב שהתוצאה הפעם תהיה שונה…
במילים אחרות, להפסיק לשחזר תוך שחרור מאחיזה בפחדים, חרדות, רגשות אשם, אמונות ודעות, כאילו הם האמת הבלבדית, דרך גילויים, חווייתם ופיתוח התבוננות משתאה בנפלאות החוויה, במקום האחיזה במסקנות עבר.
המטרה היא ההכרה בניסיון המצטבר הרב שקיים בנו, גם אם עדיין לא במודע, בכך שאנו נשמות בלבוש אנוש שבאנו הפעם לעשות שלום עם התבנית האנושית ולשחרר את האחיזה בה ועל ידי כך לשנותה;
הישויות מכנות זאת:
"המעבר מזמן לינארי של עבר הווה ועתיד, לזמן של "הווה מתמשך", קרי, זמן מעגלי בו כל העבר נתון מעצם ההיות, כשהעתיד הוא תוצר של ההוויה בנוכחות מלאה, מעבר מלינאריות לבו-זמניות, בתנועה מתמדת".
בסוף דבריהן נותנות הישויות הדרכה מעשית להפסיק לשחזר.
ישויות ספיראלת האור:
"שלום, שלומות של אור ואהבה אחות אהובה. נראה שהשתקפותך האנושית שכחה לרגע שהיא שלוחה של כל ה'יש', שלוחה לצורך חיבור והפרדת כוחות הקיטוב, או שמא נאמר, פרימת חוטי הקשר התבניתיים שייצרו את התוכנה האנושית לצורך הגשמה ב'כדור הלימוד'.
עצם פרימת חוטי הקשר מעלה תחושות איום, פחד, טלטלות עבר, הקשורות כולן עם מבניות התפישה-התפיסה, האנושית. פרימת חוטים הגוררת אחריה פחד מעירום, מחשיפה, מגילוי שהכול כבגדי המלך החדשים, אשליה. היא מעוררת בו זמנית פחד אבדן שליטה תוך גילוי שגם שליטה היא אשליה.
שליטה אינה קימת באמת, מה שקיים תמיד היא תנועה ותנודה בלתי פוסקת המייצרת חיבורים והקשרים רלוונטיים בכל מובן: חיבורים בין מיידעים, בין נסיבות, אנשים, חיבורים הנוצרים עכב מה שאנו מכנים, 'דומה מושך דומה' מעצם ההיות.
במילים אחרות, כל תבנית הגשמה לצורך מימוש הפוטנציאל הנשמתי, הופכת להיות כמגנט המושך אליו את כל מה שנחוץ לו לצורך מימושו; כמו במחזה בו לכל שחקן תפקיד משלו המשרת אותו ומתאפשר עם ובעזרת כל השחקנים האחרים, כשכול שחקן מממש את תפקידו דרך כולם.
על מנת יתאפשר מימוש, נוצרות כל העת תבניות מימוש בעולמות שונים תחת כותרת אותו עולם – ב'כדור לימוד' נוצרות תבניות חוויה הקשורות למימוש בו, כפי שבעולמות אחרים נוצרים מבנים ההולמים את אותו עולם ומתממשים דרך תבניתו.
דומה הדבר להולוגרמה בה משתקפות כל אפשרויות היישום והמימוש. אך….. כל תבנית היא זמנית, לצורך מימושה וברגע שמימשה עצמה מתפוגגת ומה שנשאר הוא הניסיון המצטבר, הידע, החכמה ותבונת החוויה.
מבקשים אנו להדגיש בזו העת שהיאחזות במשפט כמו 'דומה מושך דומה ומשלים' יכולה להוות עקב אכילס בשינוי ולמה הכוונה?
הכוונה לתפישה האנושית המצומצמת שאינה מחוברת במודע לאינספור נקודות המבט הקיימות בה ולה, ונתפסת על כן באמונות מסוימות, כמו למשל במצבי רוח קשים שכל כך אופייניים לתקופה זו הממגנטים את הדומה ביחד עם הפחד למגנט את מה שאינו רצוי והידיעה שכך קורה ואין שליטה על המצב… כאילו והשליטה היחידה נתונה לשחרור האמונה וכשהתחושה שאי אפשר לשחררה, שהרי הכוונה להכיל ולשחרר אחיזה אך לא את הניסיון המצטבר, ובכן, כשאין אפשר לשחרר אחיזה מסיבה כלשהי הקשורה תמיד למגננה, מיד מופעלת הקורבנות האופיינית לתוכנה הישנה ואז 'כאשר יגורתי בא לי'.
אולי בזו הפעם נכון ואפשר סוף, סוף לנפץ תפיסה זו ולומר כך: באמתחתכם אינספור מסקנות אמונות ודעות ל'טוב ולרע'. פתחו מודעות למגוון האינסופי שחוויתם אי פעם ותוכלו להפסיק לצפות להתממשותן, שימו לב, ל'טוב' או ל'רע'.
גזרת גורל מתקיימת אך ורק כשגזרתם את גורלכם, אך ורק כשמסקנה ראשיתית למשל, גורמת לכם להאמין בה ולשלם את כל המחירים הנגזרים ממנה, כשהכול נובע מתוך מיפתח זיכרון קטן, שאינו מבחין במגוון האדיר המתקיים ונתפש להגנתו, במה שנתפש.
אז זהו… שממש לא ומדוע?
כיוון שכל האמונות, הדעות והקביעות שאי פעם נוצרו בהשתקפויות האנושיות, מוצו. אתם עומדים הפעם בהתבוננות משתאה אל מול רעיון 'האשליה לצורך', תוך אימון בקבלתה של האשליה כדרך מיצוי ובו זמנית קבלת העובדה שהיא מוצתה ו'שבילים שכוסו, כוסו, נפרש עליהם מעבה ואין עליהם מעבר נוסף' כפי שאמרו חברנו בתחילת ההכרות ההשתקפותית שלך עם בוראה. קרי, כשהתחלת במודע חוברת למהות הרוח ומתחילה להיזכר שכך, במודע.
המשימה בה' הידיעה בשעה זו ,היא התבוננות משתאה יום, יום, שעה, שעה, כך שתתאפשר מודעות הכרתית לאשליה תוך כדי שעוברים בסך, בדמיון והלכה למעשה, כל הדעות, האמונות, הקביעות מקדמת דנן, כך שניתן יהא לחוות את המשחק".
הכוונה של הישויות שבנוסף להכרה שהכול "אשליה לצורך הגשמה" קרי, דבר איננו נצחי, הכול משתנה כל העת. אנחנו מאפשרים בתקופה זו של יצירת שינוי דרמטי לתבניות שאספנו "הטובות והרעות" לעלות מנבכי תת המודע, תוך שאנו חווים שוב במודע את הרגשות שעלו כתוצאה מזיכרון הפחד, החרדה, הציפייה וכדומה, יחד עם התבוננות ממקום הצופה שבנו, המאפשרת לגלות שזוהי יצירה לצורך מימוש שנוצרה כתוצאה מאמונה או השקפה מסוימת ולא אמת שאין בלתה; זוהי נקודת מבט אחת מיני רבות שהתקבעה אצלנו כתפישה, אמונה וכד' שבהחלט ניתן לשנותה וכשמשתנה, משנה גם ההרגשה והתפישה שלנו.
ישויות ספיראלת האור:
"לצורך המחשה, תארו לכם שאתם עומדים בחנות משחקים עצומה בגודלה, בה קיימים כל המשחקים שאי פעם הומצאו באנוש ואתם, מתוך התבוננות משתאה ברב גוניות
וביצירתיות האנושית, מכירים באשליה לצורך. קרי, מכירים בכך שכל משחק הוא המצאה יצירתית, מחזה שיש לו רקע מסוים, תנאים וחוקים מסוימים המאפשרים את הוצאתו מן הכוח אל הפועל, בסיוע עוד אנשים, בתקופות ובתלבושות שונות, תוך כדי שאתם יכולים אפילו לזהות אתכם בחלק מהמחזות בתפקידים כאלה ואחרים, תוך שברור לכם שזהו משחק, תפקיד, שאיפשר מיצוי דרך התנסות מסוימת, אך אין משחק זה מורה על מי ומה שאתם באמת.
המשחק מורה רק על דבר אחד: על ההליכה בשבילי מציאויות שאפשרו לכם למצות את הפוטנציאל האצור בכם דרך המשחק, התפקיד, מעצם ההתנסות.
זוהי התבוננות המאפשרת לכם לגלות את החלק שלכם במשחק, במחזה, ואת חלקם של השחקנים האחרים בעזרתם, בזכותם ודרכם, התממשה אפשרות המיצוי שלכם.
התבוננות זו מאפשרת את הכלת מנעד ההתנסויות האנושיות על כל 4 הרבדים, הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני ומסמלת בכך שלום והשלמה עם מעגלי החיים דרך התוכנה האנושית.
התבוננות זו מאפשרת יצירת תבנית חדשה המבוססת על 'מהות האור', על מקורכם, במקום על מסקנות ההשתקפויות האנושיות, כפי שקרה עד כה ועדיין קורה כחוויית אבסורד הדוחפת לשינוי.
ההשתקפויות האנושיות הן תוצר של תבנית חשיבה אנושית 'גבול הוויה לצורך מימוש', שהאמת שבה תלויית תפישת עולם ואמונה, אך בהחלט אינה בבחינת אמת אוניברסלית. היא נקודת מבט כתוצאה מחינוך, תרבות, מין, גזע ולאום בתקופה מסוימת = יצירה לצורך שאין בה נצחיות, היא ביטוי של הגשמת הנצח את עצמו.
זהו המהפך העצום עליו אנו מדברים = המעבר מתבנית המבוססת על ההשתקפויות ומסקנותיהן ל'מהות האור', הנשמה, הניצוץ האלוהי, המממש עצמו דרך השתקפויותיו, כשכל השתקפות היא 'כלי לצורך' מימושו ותו לא.
אכן, כל השתקפות היא יצירה לצורך, נקודה.
לכן, על כן ומכאן, אתם מתבקשים במודע ובמכוון לפתח את ההתבוננות במכלול, כמכלול. מתבקשים להכיר בעצם העובדה שיש לכם ניסיון, ידע ויכולות שמעבר לזמן ומקום, שהדעת האנושית עדיין לא תופשת, אך כבר יכולה לקבל שכך הוא.
מתבקשים אתם להתאמן במודע על הכלת כל מה שעולה בכם בימים אלה מבלי להיאחז בפחד, חרדה או חשש, לכבד ולהכיל את הרגשות, תוך גילוי בו זמני של רגשות אחרים, מסוגים אחרים המשמשים אתכם בחוויית האנוש, כחמלה, , סליחה, הודיה, הוקרה והכלת כל החוויות מתוך הכרה במנעד הרגשות העצום דרכו חוויתם את אנושיותכם; ממש לאמן את המוח האנושי לעבור ממצב למצב ,מבלי להישאב לאף מצב או רגש אלא לרגע ולעבור הלאה.
אכן, כמו יצירה מכוונת של שווי צורה, הזדהות לרגע, עם ריחות, צבעים, מצבים, נופים, רגשות, המזינים אתכם וממלאים את ישותכם באהבה. ככול שתגבירו שוויי צורה אלה, יחלשו הפחדים והחרדות ויתפוגגו אט, אט.
לשאלתך האילמת, המטרה היא לייצר במוח האנושי המודע את זיכרון ההיות; שבילים חדשים של אמון, של חיוניות, של בריאות, של שלווה רוחשת, של הכרה במהות הנותנת חיים לגוף, הנשמה, ומשמעות גלגולה בגוף הפיזי, תוך הפקת המיטה והמירב במודע. תוך הזנה מתמדת היזון ואיזון.
בהחלט ניתן להיעזר בדמיון ולייצר מצבים מזינים, כמו למשל לצייר או לפסל מצבים בדמיונכם, על מנת לייצר שבילי שובע וחוסן. שלא לדבר על יצירה כלשהי בפועל כמו עבודת גינון, יצירה אמנותית כלשהי, תנועת ריקוד, ספורט כשלהו ועוד, ועוד… רעיונות המייצרים חוסן של גמישות והשתנות מעצם ההיות, כעצם ההיות.
אימון, אימון, אימון, 24/7 עם מאה אחוז אחריות על קיום חיים מתוך השתאות, התבוננות ושמחת ההיות"