ההיסטוריה של האנושות רצופה באידיאות, דפוסים ואמונות לגבי מהו האדם האידאלי, אמונות הקשורות בתפישת "טוב ורע" בסדר/לא בסדר, על תפישת עולם וחוקי זמן ומקום = זמניות.
ברבות השנים, ככול שאני לומדת ומלמדת, אני מבינה שהשינוי נתון בהבנה שמעצם היותנו אנחנו אידאליים הכי טובים שיש, מתנהלים הכי מדויק שניתן ברגע נתון של זמן; שהרי ה- 100% הוא לרגע נתון ומשתנה כל הזמן, כשהאמונות, הדפוסים והידע שיש לנו מכוונים אותנו להיענות, לתגובה, על פיהם.
ו…. אנחנו כל הזמן לומדים מניסיוננו, כל אחד בקצב שלו, איש אינו לומד רק בתיאוריה; גם כשאנו לומדים לנהוג יש תיאוריה ויש מבחן מעשי…
ככול שאנו מתחברים לרעיון הזה, זה עוזר לנו להיפרד מהאשמות, מכעס עצמי, או כעס המושלך על אחר ופשוט להסכים להיות באימון, למידה ורגישות מתמידים.
הישויות המדריכות מסייעות לנו לעשות זאת דרך המידע וההסברים שהן מעבירות. הן מכוונות אותנו להיזכר במהותנו כניצוץ אלוה ממעל ולקבל את האנוש שאנו ובסובבים אותנו, מתוך הבנה שהאנוש נועד ונוצר למען הגשמת פוטנציאל הבורא בנברא, דרך חמשה חושים.
ברגע שאנו מוכנים להפנים זאת, יש ביכולתנו לקבל בחמלה ובהבנה את ההתנהגויות האנושיות שלנו ושל הסובבים ולהרפות מביקורת, שיפוט, כעסים התנגדויות, השוואות, השוואתיות וכיוצא באלה ומעצם כך לשנות את התייחסותנו לעצמנו ולזולתנו.
הכוונה היא להיזכר במהותנו הנשמתית ולקבל את עצמנו, הלכה למעשה, כנשמה טהורה, שייכת, אהובה, משמעותית, כמו כל אחד אחר, שחווה עצמה דרך כל "התלבושות" שלה (הגלגולים), בכל העולמות.
לצורך ההגשמה נוצרים הגלגולים השונים קרי, נוצרות יצירות, כלים, גופים, כולם מאד משמעותיים וחשובים, המאפשרים לנשמה, (האנרגיה האוורירית שאין לה צורה), למצות את הפוטנציאל שלה דרך צורה המשמשת כפי שמכנות זאת הישויות: 'גבול הוויה'. 'גבול הוויה' פירושו; פרק חיים בזמן מסוים, בעולם מסוים, בתרבות מסוימת, בדת מסוימת, בתוכנת הפעלה שונה, כגברים, כנשים, בתפקידים רבים ושונים.
במילים אחרות, הכוונה למצע חיים המאפשר הגשמה דרך חווייתו וחוויית עצמנו דרכו, כשבכל פרק חיים (גלגול), אנו לובשים דמות אחרת בנסיבות חיים אחרות, רקע אחר, בעזרתם מתאפשר מימוש.
בזו הפעם בחרנו לשנות את תכנת ההפעלה האנושית ולחבר אותה לזו היקומית, דרך ההיזכרות המודעת שאנו נשמה הטהורה בתלבושת אנושית לצורך מימוש. בחרנו להיזכר ולחוות את נפלאות הבריאה, את כל סוגי הרגשות, ה"טובים והרעים" לגלות שגם הרגשות הם כלים משרתי מימוש ולא אנחנו. קרי, בעולם ארץ הם מהווים כלי להתממשות ואנרגיה המניעה לחוויה.
לאורך חיינו וגלגולנו חווינו את כול הרגשות "לטוב ולרע" ובזמנים שונים, על פי ובהתאם לנסיבות החיים ותפישות עולמנו, הם עולים מתוכנו. בחיים הנוכחיים ובתקופה זו במיוחד, הם עולים להזכיר לנו שכבר חווינו ומיצינו אותם, לעיתים דרך חוויית אבסורד, כל זאת על מנת לאפשר לנו לעבור סוף, סוף, מתפישת עולם לינארית של קיטוב; "טוב ורע", גבוה נמוך, חכם טיפש וכדומה, ל"הווה מתמשך" לזמן מעגלי.
הכוונה בכך היא לחיבור לזיכרון תת ועל מודע כחלק מחיינו במודע. חיבור לנוכחות מלאה בכל רגע נתון של זמן, המחליף את ההישענות על חוויות עבר כפחדים וחרדות, ציפיות ומסקנות שעדיין מנהלים את חיינו, כאילו והם בבחינת אמת מוחלטת ולא אמת רגעית הנובעת מנקודת מבט מסוימת.
החיים מתוך נוכחות מלאה קשורים לזיכרון שיש בעצם זמן אחד והוא הווה, כיוון שכל הידע שאי פעם אספנו נתון לרשותנו ויעלה כשנצטרך לו. הוא חלק מהמאגר הנתון לרשותנו מעצם היותנו אם רק נאפשר לתשתית הקולטת שלנו לגדול להכילו במודע, כשהעתיד נוצר כל רגע כתוצאה.
בעצם אנו חווים זמן מעגלי כל הזמן. כלומר, מתחברים במודע לאנרגיה המקשרת בין מיידעים, דברים, נסיבות ואנשים ומותירים מאחורינו, מוותרים, על היאחזות במסקנות עבר כאמת בלבדית. במידה ולא נוותר נמשיך לשחזר את אותם מסקנות, רגשות וכד'.
האנרגיה ההקשרית, פועלת בתוכנו ומתוכנו 24/7 עלינו רק להרשות לעצמנו לחבור אליה במודע. היא פועלת דרך האינטואיציה, הרגשת הידיעה, ההארות החולפות במוחנו וכפי שאומרות הישויות "הדבר הכי קבוע ביקום ובקיום הוא השינוי , העבר והעתיד שזורים בו, הכל מקושר להכל, עליכם רק לגלות זאת במודעותכם הערה".
הזיכרון המודע שכל אחד מאתנו נשמה אהובה, שייכת, חכמה, מלאת ידע וניסיון, חלק מהפאזל האלוהי, שבחרה בגוף הזה, בעולם הזה, לצורך פריצת גבולות של התוכנה הישנה, מאפשר זאת.
היכולת שלנו להבין ולקבל שבכל גוף יש נשמה שבחרה בו כמטרת מימוש וכל מה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות, עדיין מאוד מאתגרת למוח שלנו, כל עוד אנו תפוסים בתבניות אנושיות של השוואתיות וכל הנובע מתפישה אנושית.
כאשר אנו זוכרים מי אנחנו כל השאר כמו ביקורת ושיפוט הם חסרי אפקטיביות, מה שאומר שאנו מודעים לקיומם כחלק מהרפרטואר האנושי וכתוצאה מדפוסי חינוך וחשיבה שניתנים לשינוי, כך כשאנו נתקלים בהם, ביכולתנו להיפרד מהאחיזה בהם כאמת בלבדית. מבחינת הבנתי, זה מה שמאפשר לנשמה לקחת את המושכות לידיים שלה, לנהל ולהפעיל את המוח האנושי של הגלגול העכשווי, כך שאף מחשבה, דעה, אמונה וקביעה אינה שלטת או משתלטת בזכות כך שהנשמה, הרוח, שבה לנהל ולהנהיג את הגוף במקום שהגוף ינהל אותה. זהו שינוי מאוד אתגרי.
התפישה החדשה מתאפשרת לחוויה בפועל ככול שאנו מפנימים שכל הדעות, האמונות, הקביעות, רגשות האשם, הפחדים וכיוצא באלה, כל מה שאנו סוחבים, הם בבחינת נקודות מבט שהתקבעו וניתנים לשינוי.
כשנקודת המבט משתנה ואנו נזכרים ומבינים שהכול נועד ככליי מימוש יצירתיים להגשמה שהכול יצירות לצורך, המתפוגגות כשאינן נחוצות עוד, מתאפשרת חוויית ידיעה ברורה ושלמה שאנו, כל אחד מאתנו, נשמה טהורה בתהליך הגשמה דרך תפקידו, התנהלותו והאינטראקציות שלו עם הסובב אותו.
כשנתייחס לעצמנו ולסובבים אותנו כאל נשמה טהורה, גם אחרים יזכרו מי הם מבלי שנאמר מילה כתוצאה מההתייחסות המקבלת.
ככל שאנו מתייצבים יותר אל מול עצמנו ואל מול העולם כנשמה טהורה בבסיס, אנחנו מנהלים את הדפוסים והאמונות במקום שהם ינהלו אותנו ומשנים את ההתייחסות לחיים והמציאות שלנו כתוצאה. זוהי יציאה מעבדות של תפישות ישנות, קרי, תוכנת חיים ישנה, לחרות של תפישות חדשות, קרי, תוכנת חיים חדשה .